סניק - דור ההמשך

לפי צג מערכת הניווט של הסניק נמצאנו עמוק בלב ים, מפליגים בין האיים הסמוכים לסטוקהולם, בירת שוודיה. אבל הקול הנשי במערכת לא התבלבל ובקש מאתנו באדיבות צרפתית "להמשיך בבקשה בנתיב יבשתי", או במילים אחרות לצאת מהמים ולעלות ליבשה. כאילו המערכת כבר רגילה שהרכב הרב-שימושי של רנו יוצא מדי פעם לשחיית בוקר. אבל למרות כישוריו הרבים והבלתי מעורערים של הסניק אנשי רנו מבטיחים ששימושים ימיים אינם ברשימה ושלא צפויה גרסה אמפיבית.

הטעות נבעה מתשדורות של מתקן צבאי שוודי סודי על האי אותו חצינו. מוזרים השוודים האלה, עוד קודם גילינו את אחת הדרכים המקובלות כאן לאכיפת מהירות, כאשר אזרח מן השורה רדף אחרינו בסאאב נושנה, צפצף ואז נפנף ברוגז בשלט שעליו הכתובת "סע לאט". אבל גם אם שלט כזה הוא ציוד חובה בשוודיה, ברור שלרוב נותרים המנפנפים מחוסרי עבודה, פשוט כי השבדים נוסעים באיטיות שלווה וברוגע שקשה לתאר. אולי הם נהנים לגלוש לאיטם על הכבישים המופלאים שסלולים כמו מרבד קסמים. בחיפושי אחר שיבוש לרפואה חתכתי, באחד מרגעי הייאוש, מהכביש הסלול לרשת השבילים שמובילה אל הכפרים והבתים היותר נידחים. אבל, תאמינו או לא, אפילו שבילי כורכר אלה היו סלולים יותר טוב מהכבישים שאנו מכירים…

חוזרים למוביל

כמה שעות אחרי המפגש הראשוני אני חוזר לסניק להתרשמות מקיפה יותר. חיצונית עדיין מפתיע אותי לגלות שהוא נראה יותר כמכונית קומפקטית ופחות כמיניוואן מגודל. מבחינתי לפחות זו מחמאה. חלק מזה נובע מפרופורציות נכונות יותר, בעיקר צמיחה לרוחב והנמכה של הגג ב-6 ס"מ (מה שמסביר חלקית את העובדה שהמרחב לראש מאחור טוב, אך לא אדיר). אבל לפחות בגוונים החיים יותר שפגשנו בהמשך הנסיעה הוא בוודאי אינו נראה אנונימי.

השימושיות

תא הנוסעים הנו פרט חשוב ביותר כאשר מדובר במוביל נוסעים וברור שברנו עשו את שיעורי הבית ורצו להציע כאן חוויה ייחודית מבעבר. כך שגם אחרי כמה שעות אני עדיין מתלהב מהתחושה המיוחדת שהצליחו אנשי רנו להעניק לכלי. זה נובע במיוחד מסביבת הנהג הייחודית עם השמשה הקדמית הגדולה שמסתימת הרחק לפנים.

לא כולם יאהבו את לוח המחוונים הדיגיטלי אבל הוא בהחלט מסייע ליצירת אווירה ייחודית ומהודרת. הוא ברור, והופך קריא יותר ללא הצג הצבעוני של מערכת הניווט. גם הבורר העילי, הכרטיס החכם (שעדיין לא ברור לי אם הוא עדיף על מפתח) ובלם היד האלקטרוני (שגם חוסך מקום) תורמים לאווירה. כמוהם גם הגג הנפתח הגדול (המוכר מהמגאן), אם כי הוא איבד בדגם החדש את האפשרות לפתיחת החלק האחורי. עוד פרט קטן אך חכם הוא המראה הקטנה הנוספת במרכז שמסייעת להשגחה על היושבים מאחור.

למעט בקרת האקלים ומתגי הנעילה ותאורת החירום, מעטים הם הפרטים אשר מוכרים לעיין מהמגאן. אפילו מנופי התפעול קצרים ומתאימים יותר לעובדה שאין מאחורי ההגה מחוונים. חבל שהתחושה שלהם, כמו כמה חלקי פלסטיק נוספים, אינה איכותית מספיק. כאן כדאי לציין את חיווי הנעילה שכמו במגאן כמעט ואינו נראה ואת כיוון קושי מסעד המושב אינו נוח. גם תחושת וגווני הריפוד והפלסטיקה בגרסאות הבסיסיות פשוטה מדי.

תנוחת הנהיגה אכן קרובה יותר למכונית, ובכל זאת נראה שהאפשרות להגבהת ההגה מוגבלת. עבור מי שאוהב לשבת קרוב לעניינים זה אומר הימנעות מהגבהת המושב. אבל לא רק התנוחה אלא גם התחושה, למרות הצמיחה המשמעותית בממדים, היא של נהיגה במכונית רגילה ולא במיניוואן. בעיר זהו בהחלט יתרון.

וכדאי להקדיש מעט זמן לשפע תאי האכסון הפנימיים שמגיעים לנפח כולל של 91 ליטר. להזכירכם תא מטען של מיני מקורית הכיל 120 ליטר. על התא המרכזי, שמשמש בסיס למסעדי היד המפוצלים, ואשר שנע על מסילה וננעל חשמלית כבר סיפרנו. הוא כמובן, מואר וכולל שקע 12V (אחד מארבעה שיש במכונית). אבל זו רק ההתחלה ועם שפע כזה של תאים ניתן לשכוח היכן לעזאזל הנחנו את משקפי השמש. כי יש גם תא כפפות גדול ומקורר (כמובן), כיסים ותאים בדלתות ומגירות מתחת לכל מושב (למעט המרכזי מאחור). יש גם תאים ברצפה (ארבעה) שפתיחתם מדליקה מייד נוריות בבסיס הדלת, נחמד.

ואם נשכח משהו בתא המטען הגדול והנוח לשימוש אין בעיה. ניתן לפתוח חלק מהכיסוי גם מתוך תא הנוסעים. כמובן שאותו מדף ניתן גם להרכבה ב"חצי הגובה", רק למקרה שהחלטתם להניח את הלברדור מעל למצרכים.

מאחור ממשיך הסניק להעניק את אותן אפשרויות סידור מושבים רבות. שלושת מושביו הנפרדים קטנים מהקדמיים (במיוחד המרכזי) ואולי מעט קצרים, אבל עדיין נוחים למדי. כל מושב ניתן לכיוון למרחק, להטיה, לקיפול או לפירוק.

סוף סוף מניעים

את כל האפשרויות הגלומות בתא הנוסעים המיוחד הזה קצת קשה לסכם בכתבה אחת אז אעבור ברשותכם למתג ההתנעה. את הדרך פתחתי עם מנוע ה-1.9 טורבו-דיזל מסילה משותפת, שעד סוף ההשקה יתגלה כיחידת כוח מצוינת שהינה ההולמת ביותר למכונית. בהמשך ניתן היה להתרשם גם ממנועי ה-1.6 וה-2.0 ליטר בנזין וגם מלוגם הסולר הקטן. מנוע ה-2.0 ליטר, שמצויד אף הוא בשישה הילוכים, חזק, אך בשימוש יומיומי נראה פחות אפקטיבי מלוגם הסולר. הוא אינו מזמין במיוחד, ולמרות שאם תמתחו את שריריו הוא יהיה מהיר יותר (195 קמ"ש מרביים ו-10.3 ש' למאה לעומת 188 קמ"ש ו-12.1 ש') , הרי שברוב הזמן הוא אינו מרגיש כך.

מפתיע שוב לגלות שבמציאות ההבדל לעומת גרסת ה-1.6 ליטר אינו גדול ביותר. חלק מכך נעוץ בעובדה שלמנוע הקטן אופי נמרץ יותר. הוא שש לטפס בסולם הסל"ד (מנתק ההצתה נמצא ב-6500 לעומת 6000 סל"ד ב-2.0 ליטר) ומשמיע גם צליל מגרה יותר. נכון, הוא דורש רגל כבדה יותר וקצת יותר מאמץ אבל זו לא ממש מטלה. כל זה אומר שלמרות העלייה במשקל (יותר מ-150 ק"ג) הרי שגם למהדורת ה-1.6 של הסניק ביצועים טובים למדי (185 קמ"ש 12.5 ש' למאה). איך זה יראה בגרסה האוטומטית קשה לדעת, משום שתיבה זו כלל לא הגיעה להשקה. ההבדל הגדול במגאנים שהכרנו בארץ יכול לתת רמז.

ברנו מספרים כי התיבה האוטומטית תגיע גם ללוגם הסולר הקטן אך לא לגדול וזה קצת חבל. כי גם במהדורה הידנית מתקשים 80 הסוסים למשוך את הסניק לקצב הולם. הוא בפירוש מרגיש איטי יותר משאר הגרסאות.

למד להתנהג

אחד התחומים בו ביצע הדגם החדש קפיצת דרך מרשימה לעומת קודמו הוא בהתנהגות. היכולת הדינמית מזכירה מכונית פרטית עם תגובה טובה להפניית ההגה וזוויות גלגול מתונות ביותר. הסניק אינו רוכן, צולל, או מתרומם באופן מוגזם, ממש ילד טוב ירושלים. ואם לא די בכך בקרת היציבות, שנותרת רוב הזמן מובטלת, שומרת שמעבר לתת-היגוי טבעי לא תקרה כאן שום דרמה. ניתן לנתקה אבל היא חוזרת לפעולה מעל 50 קמ"ש. מהתחושה המלאכותית של הגה הכוח החשמלי, בייחוד סביב המרכז, אני עדיין לא מתלהב, אם כי עבור מכונית עם ייעוד כה משפחתי זה מספק. מעניין לציין שהתחושה שונה בין הגרסאות (פחות טובה בבנזין 2.0 ליטר וטובה יותר בדיזל).

על אחיזה קשה לדבר משוודיה, כי גם כאשר הכביש רטוב סלילתו המשובחת מבטיחה אחיזה מצוינת. כך שבכל מקרה קל היה כאן לייצר קצב מהיר ביותר, שבהחלט אינו מה שמצפים ממוביל נוסעים. גם על נוחות הנסיעה, כמו שהבנתם, קצת קשה לדבר מכאן, אם כי הרושם (למעט טיפול המתלה הקדמי בפסי האטה) שמדובר באחד הכלים הנוחים בקבוצה. התחושה בכל מקרה היא שבגרסת הדיזל על צמיגים מעט צרים יותר הייתה הנוחות עדיפה. הבלמים כמו במגאן עושים את המלאכה אבל מציעים תגובה ראשונית עצבנית מדי שמפריעה בעיר.

רעשי הרוח, כצפוי מרכב כה גבוה, היו מורגשים במהירות גבוהה אך במפתיע נשמעו פה ושם שריקות, עדות לאטימה לא מספקת.

קופץ קדימה

כאשר הציגה רנו את הסניק המקורי היא דברה עליו כמשפחתית האמיתית של האלף הבא. עם הדגם החדש בהחלט ניתן להבין למה הם מתכוונים. הרב-שימושיות לא נפגעה ברכב החדש, היא אפילו שופרה. אבל במובן החיובי יוצר הסניק תחושה של משפחתית מודרנית ולא של מיניוואן. עבור לקוחות רבים נראה המיניוואן המקורי מגושם ונטול סקס אפיל, כזה שמתאים יותר להסעת ילדים לחוג מאשר ליציאה לבילוי והסניק פותר זאת.

גם מבחינת חווית הנהיגה, היכולת והתחושות קרוב יותר הרכב החדש לזן הקומפקטיות המודרני והגבוה. עבור רוב הקהל מדובר לכן בהתפתחות הנכונה לרעיון, אבל יהיו גם כאלה שיתאכזבו מכך שהמראה פחות מעז מזה של המגאן הרגילה. אחרים, במיוחד בארץ, יתאכזבו מכך שהרכב החדש אינו נראה גדול ולא יוצר רושם של מיניוואן. עבורם תתאים כנראה הגרסה המוארכת שתופיע בקרוב.

הסניק יגיע ארצה לקראת סוף השנה כאשר כמו קודמו ובניגוד למתחריו, הוא יוצע גם במהדורת 1.6 ליטר אוטומטית החשובה כל כך לשוק המקומי. עם נתוני פתיחה כאלה ומחיר שצפוי להיות תחרותי יש לו את כל הכלים להמשיך גם אצלנו את הצלחת קודמו.