שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מחלות לב: קוטל הנשים מספר אחד

    לא, לא סרטן השד. ממחלות לב מתות יותר נשים מאשר מכל סוגי הסרטן גם יחד; מה אומרים המחקרים האחרונים ואיך אפשר להקטין את הסיכון

    תשאלו נשים מאיזו מחלה הן הכי פוחדות, ורובן יענו ללא היסוס: סרטן השד. הן אולי יזכירו את הסטטיסטיקה מבשרת הרע, שלפיה אחת מכל שמונה נשים תפתח סרטן שד במהלך חייה. רוב הנשים לא מבינות שבעצם עליהן לפחוד הרבה יותר ממחלת לב, שעתידה לפגוע באישה אחת משלוש. יותר מחצי מיליון אמריקאיות מתות מדי שנה ממחלת לב וכלי דם, מה שעושה את הלב החולה - ולא את סרטן השד, עם 40 אלף מקרי מוות בשנה - לרוצח מספר אחד שלהן.
    רוב האנשים חושבים על בעיות לב וכלי דם כעל צרות של גברים בעיקר, אבל מחלות הלב לא הפלו מעולם בין המינים. למעשה, מחלת הלב קטלנית יותר אצל הנשים, וסיכוייהן גדולים יותר להיוותר עם נכות קשה עקב שבץ או אי ספיקת לב. נשים בדרך כלל אינן מראות סימנים למחלות לב עד שנות ה-60 לחייהן - כעשר שנים אחרי שהגברים מתחילים לפתח סימפטומים. נראה שההורמונים מגינים על הנשים לפני הפסקת הווסת. אבל האמונה הרווחת, שלפיה נשים בגיל שלפני הפסקת הווסת חסינות מפני בעיות לב, מוטעית; מדי שנה לוקות בהתקפי לב 9,000 אמריקניות שגילן נמוך מ-45.
    ככל שהמדענים לומדים יותר על לב האישה, כך מתחוור להם שאי אפשר להתייחס לנשים כאל גברים קטנים. קיימים הבדלים דקים אבל חשובים באופן שבו המערכות הקרדיו-וסקולריות (הלב וכלי הדם) מגיבות לסטרס, להורמונים, לעודפי שומן רווי ולרעלנים כמו טבק. ישנם הבדלים במידת האגרסיביות שבה הרופאים מטפלים בנשים עם בעיות לב - אפילו בחדר המיון, כשהן זקוקות נואשות לעזרה.
    ייתכן שהקמפיינים הפרסומיים שמיקדו את תשומת הלב בסרטן השד הם חלק מהבעיה. הסרטים הוורודים, הדוקו-דרמות והמירוץ אחרי התרופה, הותירו בנשים את הרושם שסרטן השד הוא הדבר היחיד שצריך להדאיג אותן. לכן, כשמומחי בריאות הציבור מהמכון הלאומי ללב, ריאות ודם בארה"ב החליטו להפיץ בציבור את המידע על הסיכון למחלת לב אל נשים - בקמפיין 'האמת על הלב' - הם נטלו דף מהמדריך של הלוחמים בסרטן, עיצבו סיכת דש משלהם וביקשו סיוע מכמה נשים רמות מעלה. "הנשים דואגות לילדים ולבעל, אבל לפעמים הן לא דואגות לעצמן", אמרה לורה בוש, אשת הנשיא. "מטרות הקמפיין הזה הן להבטיח שהנשים יידעו שמחלת הלב היא הרוצח מס' 1 שלהן, ושהן יכולות לשנות את הוכח חייהן כדי למנוע אותה".

    המחלה שונה אצל גברים ונשים

    היוזמה החדשה באה בנקודת זמן קריטית. נשים רבות הוכו בתדהמה בשנה שעברה, כשמחקר גדול גילה שהטיפול ההורמונלי החלופי שמשלב אסטרוגן ופרוגסטין אינו מגן על ליבן של נשים שעברו את גיל הווסת. הדיווח העלה שאלות רבות: אם הורמונים אינם מונעים מחלת לב, אז מה כן? האם המחלה שונה באופן בסיסי אצל גברים ונשים, או שרק הסימפטומים נראים שונים? ומדוע טיפולים כמו ניתוח מעקפים ואנגיופלסטיה (ניתוח כלי דם), שמצליחים אצל גברים, נוטים להיכשל אצל נשים? "הממצאים אפשרו לנו למקד מחדש את מאמצינו", אומרת ד"ר שרון הייס ממאיו קליניק שברוצ'סטר, מיניסוטה.
    זה לא שהרופאים התחילו שוב מאפס. תרופות להורדת כולסטרול (כמו סטטינים) ונגד לחץ דם גבוה (כמו חוסמות ביתא), תזונה בריאה והרבה פעילות גופנית עוזרות לגברים ולנשים. "את רוב התקפי הלב אצל נשים היה אפשר למנוע בעזרת שינויים באורח החיים בשילוב תרופות", אומרת ד"ר ג'ואן מנסון מבית החולים בריגהאם אנד ווימן בבוסטון.
    בראש רשימת גורמי הסיכון המשותפים לגברים ולנשים נמצא העישון, ואחיו סוכרת, לחץ דם גבוה, רמות כולסטרול גבוהות, עודף משקל וחוסר פעילות גופנית. נראה שישנם גורמים שפוגעים בנשים בצורה קשה יותר מאשר בגברים. למעשה, העישון והסוכרת מבטלים את היתרונות המגוננים שהאישה נהנית מהם עד להפסקת הווסת. נשים נוטות לסבול יותר מעודף משקל ולבצע פחות פעילות גופנית, וסטרס כנראה פוגע בהן יותר.
    כמובן, גברים ונשים כאחד אינם יכולים לעשות דבר לגבי גילם או הגנים שאתם נולדו (אם אביכם לקה בהתקף לב לפני גיל 55 או אמכם לפני גיל 65, הקדישו תשומת לב מיוחדת לבריאות לבכם). ועדיין לא ברור מדוע מחלת הלב פוגעת בגברים ובנשים בצורה שונה כל כך. מבחינה מבנית, ליבם ועורקיהם זהים באופן בסיסי; ליבן של הנשים קטן יותר, אבל פרופורציונלי לגופן. לכן מניחים שההבדלים הם עניין של דרגה יותר מאשר של סוג.

    תיאוריית כלי הדם הקטנים

    הקרדיולוגים משוכנעים שהם מבינים מה גורם להתקפי לב אצל הגברים. הבעיה מתחילה לרוב כשמשקע או רובד שומני, שהצטבר עשרות שנים בצדו הפנימי של עורק כלילי, נעשה בלתי יציב, מתבקע, משתחרר והופך לקריש שחוסם כלי דם. המשקעים נראים בבדיקת אנגיוגרפיה, שבה מושחל צנתר דרך עורק במפשעה או ברגל עד עורקי הלב; אז משחררים הרופאים חומר צבע, שמקל עליהם לאתר חסימות.
    מכמה מחקרים, אף שהם שנויים במחלוקת, עולה שהתבקעות המשקעים אולי אינה חשובה אצל הנשים באותה מידה. רופאים תוהים כבר זמן רב לנוכח העובדה שחלק מהנשים שלקו בהתקף לב - לרוב אלה שהווסת שלהן לא נפסקה -מראות סימנים מזעריים למשקעים חוסמי עורקים בבדיקות האנגיוגרפיה. ייתכן שהחסימות לא מתרחשות אצלן בעורקים הראשיים של הלב, שבהם מתבצעת בדיקת האנגיוגרפיה וניתוחי המעקפים הם היעילים ביותר. ייתכן שזרימת הדם נעשית מוגבלת דווקא בכלי הדם הקטנים יותר, שמסתעפים מהעורקים הכליליים. וייתכן שהבעיה אינה במשקעים, אלא בעובדה שכלי הדם הקטנים מועדים יותר ללקות בעווית, ולנוכח הטריגר הקטן ביותר הם נסגרים בבת אחת וקוטעים את זרימת הדם לחלקים מהלב.
    ראיה לא ישירה לאפשרות כזאת פורסמה בשנה שעברה על ידי חוקרים מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון. הם בדקו צילומים גבוהי רזולוציה של כלי הדם ברשתית - שם אפשר לבדוק בקלות את מערכת כלי הדם של הגוף, ללא בדיקה פולשנית - וגילו שהנשים בעלות העורקים הצרים ביותר היו המועדות ביותר ללקות בליבן, כשאצל הגברים לא היתה חשיבות לגודל כלי הדם.
    לתיאוריית כלי הדם הקטנים יש חסרונות. לדוגמה, תרופות מסוימות להרחבת כלי הדם לא מונעות התקפי לב אצל נשים, כפי שהיינו מצפים מהן אילו העוויתות היו הבעיה העיקרית. למרות זאת, יש דרכים אחרות שבהן יכולים כלי הדם הקטנים להיות מעורבים, והחוקרים עדיין לא מקילים ראש בתפקיד שהם ממלאים.
    ייתכן גם שהמשקעים המצטברים בכלי הדם מתנהגים אחרת אצל נשים. נשים נוטות לחלק את ה'פסולת' הקשורה לטרשת העורקים – כגון שומן רווי ותוצרי פסולת מחומצנים – באופן שווה יותר בין כל העורקים. לדברי ד"ר נואל ביירי מרז מהמרכז הרפואי סידר-סיני בלוס-אנג'לס, התהליך דומה לאופן שבו גברים ונשים משמינים – גברים בבטן, נשים בכל הגוף. לפיכך, אף שהנשים מצליחות להימנע בדרך כלל מהמשקעים הענקיים שהורגים גברים בגיל העמידה המוקדם, הן עלולות לשלם מאוחר יותר – משנות החמישים לחייהן – על ההצטברות המתמשכת בעורקיהן.
    המשקעים השומניים מספקים לנשים סיבה להיפטר מהסיגריות, כיוון שהעישון כנראה הופך משקעים לבלתי יציבים. "כשמסתכלים במיקרוסקופ במשקע השומני של אישה, הוא לא נראה מהסוג שיכול להיעשות בלתי יציב ולהתבקע", אומר ד"ר רוברט בונאו מאיגוד הלב האמריקני. "אבל הנה, פני השטח שלו התכרסמו וחשפו את החומר שמתחתיו לדם, מה שגורם לקרישי דם. ומתברר שרוב הנשים שקיים אצלן כרסום כזה של המשקעים עישנו". הקרישים יכולים לשוט בזרם הדם ולחולל שמות בלב ובמוח.

    התקף הלב הנשי – לא קלאסי

    הניסיון לגלות מדוע גברים ונשים מדווחים על סימפטומים שונים של מחלת לב עלול להתגלות כקשה מהצפוי. חלק מהחוקרים סבורים שיש הגזמה בדגש ששמים על ההבדלים. "אם אישה לא חושבת שהיא יכולה ללקות בליבה", מציין ד"ר ג'ורג' סופקו מהמכון הלאומי ללב, ריאות ודם, "היא לא תפרש את תסמיניה כמחלת לב – גם אם הם זהים לאלה של גבר".
    האמת היא שהתקף הלב הקלאסי, כפי שהתפרסם על הבמה והמסך – שבו לופתים את החזה ונופלים ארצה – לא מספר את הסיפור כולו. "במחצית המקרים הנשים לא עושות כך", אומרות ביירי מרז מסידרס-סיני. "אבל ב-40% מהפעמים גם אצל הגברים אין התקף לב טיפוסי".
    אחרי עשרות שנים גברים הפנימו את האזהרה – הם חושבים שהם עוברים התקף לב גם כשהם בריאים. החשד הפך אצלם להתניה. הנשים, לעומת זאת, שנוטות יותר לחוות את ההקדמה להתקף בצורת קוצר נשימה, עייפות קיצונית או קשיי עיכול חמורים, מתקשות לעתים קרובות להאמין שמקור הסימפטומים בלב. ולא פחות חשוב – לעתים קרובות גם הרופאים שלהן לא מאמינים בכך. הרופאים נוטים לדחות הזמנת בדיקות חיוניות לנשים שעברו התקף לב, או שאינם מטפלים בהן באגרסיביות הדרושה.
    קאתי קסטן בת ה-43 סבלה מסימפטומים קלאסיים ומסימפטומים פחות שכיחים כאחד. "התעייפתי במהירות", אומרת קסטן, שעסקה ועדיין עוסקת בספורט אירובי. "לפעמים נאלצתי להפסיק בגלל קוצר נשימה". אחרי כמה ביקורי סרק אצל הרופא היא התמוטטה ברחוב. "תפסתי את החזה, הזעתי נורא, היו לי כאבים בחזה מלפנים ועד הגב, במורד הזרוע ומעלה אל תוך הלסת". כשהסימפטומים חלפו היא ייחסה אותם לגובה המקום שבו שהתה.
    אחרי התמוטטות נוספת היא עברה בדיקה מקיפה יותר, שגילתה חסימה שחייבה ניתוח מעקפים. עכשיו, כשקסטן משוחחת עם קבוצות נשים על מחלת הלב שלה, היא אומרת להן שעליהן להכיר את הסיכונים ולדרוש מהרופאים להתייחס אליהן ברצינות.

    קשה לאבחן בעיות לב אצל נשים

    למען ההגינות, הכחשה אינה הדבר היחיד שפועל לרעת הנשים. "נשים סובלות יותר מכאבי חזה שקשורים לסטרס כשהן נחות", אומר ד"ר רנדולף מרטין מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת אמורי באטלנטה. לפעמים הכאב נובע משרירי החזה או משינויים חודשיים ברגישות האישה.
    בנוסף, לעתים קרובות נצפים אצל הנשים תרשימי א.ק.ג בלתי תקינים במהלך בדיקת ההליכון הקלאסית, גם כשליבן מתפקד כהלכה. אבל לפני שאתן מחליטות שהבדיקות על ההליכון חסרות ערך, כדאי שתביאו בחשבון נתונים ממחקר חדש, ולפיו ייתכן שתוצאות חיוביות כוזבות אצל נשים הן לאו דווקא בגדר טעות, אלא אזהרה מוקדמת על קיומה של בעיה – אולי בכלי הדם הקטנים – שיכולה להיות משמעותית כעבור 20-30 שנה.
    כדי לדעת יותר מה קורה בליבה של אישה, קרדיולוגים מבצעים אקו-קרדיוגרפיה (קרדיוגרפיה קולית) במהלך בדיקה על הליכון. זה נותן תמונה מפורטת על הגודל, הצורה ופעולת השאיבה של חדרי הלב, ועל פעולת השסתומים. אם פעולת השאיבה נראית נוקשה, הלב חולה.
    אפילו בדיקת כולסטרול פחות חדה וברורה אצל הנשים. בעוד רמות גבוהות של LDL (כולסטרול רע) די מזהות גברים שנמצאים בסיכון גבוה למחלת לב, הנשים פגיעות יותר לרמות גבוהות של טריגליצרידים. בנוסף, נשים עם רמות נמוכות של HDL (כולסטרול טוב) נוטות יותר מגברים לפתח מחלת לב. ההנחיות בארה"ב מדברות על רמת HDLמינימלית של 40 מ"ג/ד"ל לגברים ולנשים. "אבל ל-HDL נמוך אצל נשים יש כוח ניבוי רב יותר לגבי הסיכון", אומרת ד"ר לורי מוסקה מבית החולים ניו-יורק פרסביטריאן. "אני ממליצה לשמור על מינימום של 50 מ"ג/ד"ל אצל הנשים".
    לנוכח כל ההסתייגויות ואי הוודאות, תבינו שלא מפתיע כשנשים מגיעות לבסוף לבית החולים, נדרש יותר זמן כדי לאבחן את בעייתן. העיכוב עלול להרע את מצבן ולעשות אותן חולות מכדי שיתאימו לכמה טיפולים מצילי חיים, כגון תרופות מכסחות קרישים, שיכולות לבלום מיד התקף לב. ומכיוון שרוב הנשים מבוגרות יותר כשמתפתחת אצלן בעיה בלב, הן מועדות יותר לסבול גם מבעיות אחרות, שמקשות על הטיפול בהן.

    הטיפולים מותאמים לנשים

    למרבה המזל, הקהילה הרפואית מתחילה להתאים את עצמה לתובנות החדשות על נשים ומחלת לב. שני מחקרים מראים שהנשים אולי מפיקות כעת תועלת דומה לזו שמפיקים הגברי מאנגיופלסטיה – פתיחת עורקים מוצרים באמצעות צנתרים ובלונים, והחדרת סטנטים כדי לשמור על העורקים פתוחים. בעבר יוצרו הצנתרים והסטנטים בגודל שהותאם לעורקיהם הרחבים של הגברים. כתוצאה מכך, הנשים סבלו מיותר סיבוכים ומסיכון גבוה בהרבה למות מאנגיופלסטיה. בנוסף, עד לפני כשלוש שנים רשמו הרופאים לגברים ולנשים מינון זהה של מדלל הדם הפארין, מה שגרם לדימום פנימי רב יותר אצל הנשים. צנתרים וסטנטים קטנים יותר ומינון נמוך יותר אמורים להועיל לנשים.
    יש הרבה דברים שנשים (וגברים) יכולים לעשות כדי להגן על עצמן. נשים מתקשות להתגבר על תחושת הביטחון הכוזבת שמשרות עליהן השנים שלפני הפסקת הווסת, שנים שבמידה מסוימת עוזרות לדחות את תחילתה של מחלת הלב בכעשר שנים. נשים שלא ינצלו את המתנה הזאת עלולות לשלם את המחיר בבריאות ליבן

    מה את יכולה לעשות

    הפחתת גורמי הסיכון עשויה להקטין את הסיכון לפתח מחלת לב וכלי דם ולמות ממנה:
    הפסיקי לעשן - העישון מגדיל פי 3 ויותר את הסיכון שתלקי בהתקף לב. אם תפסיקי, הסיכון יקטן במחצית תוך שנתיים. אחרי עשר שנים, הסיכון חוזר להיות כמעט רגיל.
    הפחיתי ממשקלך - עודפי שומן, במיוחד סביב המותניים, מגדילים את הסיכון ללקות בהתקף לב או בשבץ וגם לחלות בסוכרת, שהיא גורם סיכון משמעותי. מומלץ לשמרו על דיאטה מופחתת קלוריות עם הרבה ירקות ודגנים מלאים, ולבצע לפחות חצי שעה של פעילות אירובית מתונה ביום.
    הורידי את הכולסטרול - עלייה ברמת הליפידים (הכולסטרול והטריגליצרידים) היא גורם סיכון חשוב. דווקא ה-HDL (הכולסטרול הטוב) עשוי לנבא טוב יותר את הסיכון למחלת לב אצל נשים. עליהן לשמור על רמות HDL גבוהות ככל האפשר.
    שמרי על לחץ דם תקין - לחץ דם גבוה גורם ללב לעבוד קשה יותר כדי להעביר את הדם בגוף. יותר ממחצית מהנשים מעל גיל 45 סובלות מהבעיה, שמגדילה את הסיכון למחצת לב ולשבץ. אם את נעשית קצרת נשימה בזמן מאמץ, ספרי לרופא. ואם יש לך לחץ דם גבוה, טפלי בו בעזרת דיאטה מתאימה, פעילות גופנית, ואם יש צורך גם בתרופות.
    אל תסתמכי על הורמונים - ההורמונים מגינים על נשים צעירות מפני מחלת לב, אבל תחליפי ההורמונים, כידוע, אינם מגינים על נשים אחרי הפסקת הווסת, ואף עלולים להגדיל את הסיכון אל נשים שכבר עברו התקף לב. גלולות למניעת הריון בטוחות, אלא אם את מעל גיל 35 ומעשנת או סובלת מלחץ דם גבוה.
    הפחיתי סטרס - סטרס כרוני עלול להגדיל את הסיכון למחלת לב ולהוליך להרגלים כמו עישון, הפרזה בשתיית אלכוהול ואכילת ג'אנק פוד. פעילות גופנית, יוגה ומדיטציה ושנת לילה מספקת עשויות להפחית את הסטרס. אם את מדוכאת, פני לייעוץ.

    רוצים לדבר על זה? היכנסו לפורומים ותקבלו און-ליין את כל התשובות לשאלות שיש לכם בנושא
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחלות לב אצל נשים. שכיח יותר מסרטן השד
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים