על הכבד, שלושה צעדים מגן עדן

"ת'רי סטפס פרום הבן, באט נוט הפ אז אקספקטד"- כך מסיים מבקר שבועון הרוק הבריטי הנודע "אן.אם.אי" את הביקורת החמוצה מתוקה שלו על "נמבר 10, אפינג סטריט" אלבומם השני של ביג אודיו דיינמייט . אולי אלבום הפופ הטוב ביותר שאתם לא מכירים.

"שלושה צעדים מגן עדן אבל אפילו לא חצי ממה שציפינו" שורה שמסכמת את חוויית הרוקנרול , מתמצתת אותה בדיוק מרגיז כמעט, בהומור צורב, בנשגבות.

אבל מיהם הביג אודיו דיינמייט? ובכן השנה הייתה 1983, כשג'ו סטראמר, סולן הקלאש, להקה שהיתה בהחלט חוויית הרוקנרול הגדולה ביותר אי פעם, זורק מההרכב את הגיטריסט המוחץ וכותב השירים המחונן מיק ג'ונס.

הקלאש, הרכב פאנק אנגלי קומוניסטי, מונהג ע"י סטראמר, בן של דיפלומט, וג'ונס - בחור רזה משכונת העוני הדרום לונדונית בריקסטון. הם היו אז חמש דקות לפני ש"רוק דה קסבה" ו-"שוד איי סטי אור שוד איי גו" הופך אותם לרולינג סטונס של העולם החדש.

אבל כאמור, סטראמר זרק את מיק ג'ונס על חוסר מחויבות פוליטית מספקת (כלומר – חילוקי דעות כספיים). ההרכב החדש של הקלאש, שנשמע אוטומטית כמו סמרטוט ריצפה (וזה גם מה שהקהל שלהם חשב) התפרק לו צ'יק צ'אק בשקט מדכא.

בינתיים מיק ג'ונס, הגיטריסט הזרוק, אסף אמן ווידאו מוכשר (דון לטס), נגן באס ג'מאיקני וכמובן את "מכונת התופים האנושית" - סיפו ג'וסאנה, והמשיך אל העולם העירוני, הטכנולוגי, המוסיקלי החדש, את החוויה שהקלאש התחילה.

אם אני זוכר נכון, בתצלומי הפרומו שיצאו אז לקראת יציאת "נמבר 10 אפינג סטריט" יכולת לראות את הביג אודיו דיינמייט מצולמים בין שני אופנועים כבדים. האלבום עצמו מחזיק את הפנטזיות הפרועות ביותר שלכם על הרפתקאותיו של הסטודנט החתיך והתפרן שהביא לכם הרגע פיצה לדלת.

או, במילים אחרות – המנוני רוק מפוצצים בתנופה, בחיוניות ובהורמונים, הגיטרה המעיפה של מיק ג'ונס ומכונת התופים האקסטטית והמקושקשת של הראפר שלקח משהו יותר מידי בוודסטוק…

אם יש לכם איך לשמוע מוסיקה על הכבד שלכם, אם העיר נדמית לכם קצת סטאטית ומשעממת בתחילת חורף 2000 , אם אתם אוהבים פופ וקצב ושמח, ונורא נעלבים מההיצע הדלוח והנמוך של פופ המצעדים הנוכחי, "נמבר 10 אפינג סטריט" של ביג אודיו דיינמייט הולך לקחת אתכם למשך 45 דקות ל"טור גן עדן", ולתת פי שתיים ממה שאתם מצפים.

ביג אודיו דיינמייט – נמבר 10 אפינג סטריט – 1986

נ.ב

ואם לא מצאתם את הדיסק בחנויות התקליטים המעפנות שלנו – לכו לפחות על האוסף הלא רע בכלל "פלאנט באד גרייטסט היטס". תודה.