שקט, מצלמים (אצלך בבית)

באוקטובר אשתקד נסגרו שדרות הוליווד, המקום שבו כוכבים מטביעים את רגליהם במלט, למשך שבוע תמים. שוטרים כיוונו את הפקקים לנתיב חלופי וחיצים זוהרים סימנו לנהגים להתרחק מהמקום. אפילו הולכי הרגל התבקשו לא להתקרב.

לא, לא התגלה שום חפץ חשוד. גם טקס האוסקר המתקיים במקום באופן מסורתי היה עדיין מרחק של חודשים. מעטים ידעו מה מתרחש מעבר למחסומים, אבל הם גילו לאחרונה כשהלכו לקולנוע: ברחוב צולמה סצינת מרדף מרהיבה של מכוניות "מיני מיינור" עבור המותחן "הג'וב האיטלקי" בכיכובם של מרק וולברג ואדוארד נורטון.

הבמאי לא רצה לצלם במקום פתוח ואחר כך להוסיף בגרפיקה ממוחשבת את התפאורה ההוליוודית. הוא רצה את הדבר האמיתי. אז הוא פנה לאי-די-איי-סי, "הארגון לפיתוח תעשיית הבידור של לוס-אנג'לס", שילם הון תועפות (מתקציב האולפן כמובן) והוציא צ'יק-צ'ק רשיון לסגור את הרחוב.

להתעורר לתוך סרט רע

התוצאה בסוף אולי משתלמת לצופה, אבל יש לא מעט צופים מלוס-אנג'לס שהשיטה הזאת עלתה להם עד הגג. 44 אלף ימי צילום מתקיימים ברחבי העיר מדי שנה, כמעט לכל מדיום אפשרי: פרסומות, סדרות טלוויזיה, סרטים ועוד.

מדינת קליפורניה והעיר לוס-אנג'לס מרוויחות מיליארדי דולרים ממכירת רשיונות הסרטה כאלה. אבל בכמה שכונות בעיר המצב נעשה, לטענת התושבים, בלתי נסבל. הם מרגישים שהם גרים בתוך אולפן קולנוע – הולכים לישון לקול הגנרטורים ומקיצים באמצע הלילה לתוך סרט רע. "בשלוש לפנות בוקר התעוררתי כשאור זרחני מציף את המיטה שלי מבחוץ. חשבתי שחטפו אותי חייזרים", סיפר ג'ונתן ג'רלד מהדאון טאון ללוס-אנג'לס טיימס.

דאון טאון הוא אחד הלוקיישנים האהודים על במאים, כיוון שהוא משלב בתים נמוכים עם גבוהים, וסמטאות אפלות ומטונפות עם בניינים ישנים ומלאי חן. במילים אחרות: בדאון טאון אפשר לדמות כמעט כל עיר באמריקה. ומצלמים שם הכל: סרטי גנגסטרים, מרדפים של שוטרים וגנבים, סצינות התאבדות, פרסומות למכוניות. בין הסרטים המפורסמים שצולמו בדאון טאון של אל.איי: "ספיידרמן" ו"פרל הרבור" וכן אין ספור סדרות טלוויזיה. 200 ימים בשנה של צילומים, בשעות גמישות: מוקדם בבוקר, מאוחר בלילה וגם אם הרשיון מוגבל לשעות נוחות יותר, התושבים טוענים שההפקה מצפצפת על הכללים.

סיירת סטים

עכשיו מתחילים תושבים להתארגן למלחמה. חלקם מצאו פתרונות יצירתיים. אנדרו ג'והנסן פירסם מכתב פומבי שבו הוא מציע לקלקל לבמאים את השמחה. "לפני כמה שנים גרתי מול כנסייה שנשכרה באופן קבוע לצורך צילום סרטים. אחת לשבוע היינו חוזרים הביתה והחניה שלנו היתה נחסמת בלי הודעה מוקדמת על-ידי הקרוואנים של צוותי הצילום, שהתנהגו בגסות ובאדנות. אני וארבעת השותפים שלי קנינו צפצפה רעשנית, עברנו ליד ההפקה וצפצפנו להם באוזן, שיבינו כמה הם לא רצויים כאן".

תושבים אחרים חושבים על פתרונות מעשיים יותר. באחת השכונות נחתמה עצומה על-ידי התושבים כנגד צילומי הסדרה "מונק", המשודרת גם בארץ. גם זה עזר כמו כוסות רוח למת. הצילומים נמשכו. רעיון חדש הנידון בימים אלה: מינוי נציגים מטעם התושבים שיפקחו על ההפקה ויוודאו שזו אינה חורגת מהשעות של הרשיון ועושה רק מה שהרשו לה לעשות. מועצת העיר כבר הודיעה שתבחן מחדש את כל הסוגיה, ותנסה להגיע לאיזון בין הקופה המידלדלת של העיר לשנת היופי של תושביה.

שחקן פרסומות שהשתתף בצילומים באתרים שונים ברחבי העיר, מדגיש שלא לכל תושבי לוס-אנג'לס זה מפריע. "חלק מהם ניגשים למקום וכשהם שומעים שמצלמים סרט, הם נדלקים. עוברים ושבים מחפשים כוכבים על הסט, ואם אין כאלה אז הם מרגישים פראיירים. אבל אין לתושבים סיכוי לשנות את המצב משום שלאולפנים יש שוט מעולה מול העירייה. כל פעם שמאיימים להטיל הגבלות על צילומים, הם אומרים: 'או.קיי, נעביר את ההפקות למזרח אירופה'. ולפעמים הם גם עושים את זה.

"בצ'כיה או רומניה הם קונים סטים בפרוטות, וקליפורניה מפחדת פחד מוות לאבד את אחד ממקורות ההכנסה העיקריים שלה. הקטע המצחיק הוא שאני, כשחקן, בכלל לא מתרשם מכל הריאליזם הזה. מה ההתלהבות מצילומים באתר אמיתי? ממילא שואו-ביזנס זה העמדת פנים. למה שלא יחזרו לצלם באולפן?"

השכן שלא ישן

תושבי הדאון טאון יכולים להתנחם בכך שגורלם אינו כשל כמה מתושבי סן פרננדו ואלי, העמק הענק צפונית לעיר, שבו גרים גם רבבות ישראלים. כבר שנים ידוע שדווקא האיזור המשפחתי הזה נחשב למרכז העולמי של תעשיית הפורנו.

לפני שנה התעוררו תושבים בטרזנה, שכונה שלווה ונעימה בעמק, לקול גניחות אדירות מהבית השכן. הסתבר שעורך-הדין מארק סמית' ורעייתו החליטו לעשות כמה פרוטות והשכירו את הקוטג' החמדמד שלהם לחברות פורנו. אלה מצאו את הרקע השכונתי החמים, עם השלכת של הסתיו, מתאים לחימום האווירה על הסט.

שמונה סרטים כחולים צולמו בקוטג', ביניהם אפילו סרט של חברת "פלייבוי" היוקרתית, שחסמה את הרחוב השקט עם משאיות ועליהן סמל השפנפנה המפורסם. ההורים נאלצו לסגור את זאטוטיהם בתוך הבית, להגיף את הווילונות ולפעמים לסתום להם את האוזניים עם ידיהם. המצחיק הוא שהכל היה חוקי לחלוטין: החברות קיבלו מהעירייה רשיונות לצלם את הסרטים הללו.