טעימות מקוריאה

חצי-יום נהיגה, בו אני נדרש לדלג בין ארבע מכוניות שונות, בתנאים רחוקים מלהיות אידיאליים, אינו מהווה בשום פנים ואופן תחליף למבחן אמיתי. במיוחד לא כשלצדי סמנכ"ל UMI, ומאחורי יושב מנהל המכירות של היבואן. תנאים לא אידיאליים, כבר אמרתי?

כך שלמרות העובדה שאבי ארוך (להלן, "סמנכ"ל") אינו קצר רגליים במיוחד, אתם יכולים לנחש לבד כי לסמוך עליו שיחווה דעה אובייקטיבית בנושא מרחב מלפנים ומאחור, או נוחות נסיעה, לא יהיה חכם במיוחד.

ובכל זאת, ויתרתי לרגע על קבלת משוב מנוסעים משותפים, וניסיתי ככל יכולתי לנצל את הזמן לבדיקה ראשונית, התרשמות מהירה ממותג שברולט שזכה לעידוד מקוריאה. ככה זה, הרי כולנו כבר יודעים שמדובר בסופו של יום בכפר גלובלי קטן, לא ככה?

דרבי איטלקי

וכבר בעצירת חנייה ראשונה, כאשר כל קולקציית 2004 של שברולט-קוריאה ניצבת מול עיני, נערך קרב וירטואלי ואפילו מושגת הכרעה ראשונה. מדובר הרי בדרבי סוער בין שני בתי עיצוב איטלקיים מפורסמים, פינינפארינה מחד, איטלדיזיין של ג'וג'ארו מאידך. שניהם שרתו את דייהו (סליחה, שברולט-קוריאה) בשנים האחרונות.

ג'וג'ארו היה שם קודם, והוא אחראי למהפך העיצוב הראשון שחל אצל הקוריאנים של דייהו בימי הלאנוס. והוא גם אחראי ראשי למראה האביאו והויואנט. הלשונות הרעות מלחשות כי כאשר החובות של דייהו במשרדי איטלדיזיין הלכו ונערמו, החליט לנתק את הקשר חד-צדדית ואף מכר מכונית תצוגה שיועדה עבורם למזראטי (קובנג). בכל מקרה, שתי אלה מושכות את העין הרבה יותר מהאופטרה והאפיקה האפרוריות, עליהן חתומים אנשי פינינפארינה.

בגרסת חמש הדלתות למשל, האביאו הקטנה נראית יותר מודרנית וקלילה משאר המבחר. העיצוב של ג'וג'ארו כאן הוא כמעט-אירופאי בסגנון, ובהחלט מוצלח עבור יצרן חסר יומרות דאז כמו דייהו. אבל גרסת הסדאן, שתהיה כנראה – אנחנו בישראל, לא? - חשובה יותר מבחינת מכירות, נראית פחות טוב, ובהרבה. כאילו חזרנו לימי "הדבקות הישבן".

הפתעה חיובית מבחינתי מהווה תא הנוסעים, שאיכותו שודרגה משמעותית מאז פגשנו אותו כאשר עוד נקרא "קאלוס" בתערוכות רכב שונות. אל תצפו לפריצות דרך, והס מלהזכיר איכויות אירופאיות. אבל סביר בהחלט. המרחב הפנימי טוב, ומפתיע לגלות שבגב מושב הנוסע יש מגש.

עוד מהפנקס הרושם: תפעול בורר ההילוכים (הנאה) אינו נוח, ורק באמצעות מתג לא נוח (וחיווי תמוה בצג השעון דווקא), ניתן לקבע הילוך שלישי. הרושם הראשוני הוא של יכולת דינמית סבירה, אם כי ניכר הבדל משמעותי בין שתי גרסאות המרכב לטובת חמש הדלתות. זו עדיפה בהחלט, הן מבחינת היגוי, הן אחיזה ואפילו יציבות כיוונית. כיול שונה לשווקים שונים?

גם באופטרה מדובר בתא נוסעים בעל איכות טובה משמעותית מ"דייהו של פעם". עיצוב הפנים בוגר ושמרני והחומרים לא תמיד מושכי עין, אך התחושה מוצקה למדי. גם כאן המרחב מאחור טוב בהחלט, נוחות הנסיעה סבירה, אם כי כמעט כמו בדייהו נובירה היוצאת, שוב לא הצליחו הקוריאנים ליצור תנוחת נהיגה טובה מספיק ולאורך זמן.

פער הדורות

אבל הזמן קצר, והמלאכה מרובה. כך שלא בכל מכונית אני יכול להשקיע באופן שווה, ומוצא עצמי מתרוצץ הלוך ושוב בין הדגמים השונים. כך אני זוכה להתרשמות כללית אמנם, לא מצליח לגבש לעצמי מסקנות פסקניות, אך מזהה היטב את ההתקדמות שבצעו הקוריאנים בשנים האחרונות. וזו, לצערי הרב, מוצאת ביטוי בהבדלי איכות ברורים בין הדגמים השונים.

באופן חד-משמעי מציגים הדגמים הוותיקים יותר, איכויות נחותות במספר תחומים. החל מטיב הפלסטיקה מסביב, דרך תנוחת הנהיגה הפחות ממושלמת, ועד יכולת דינמית מאד לא אחידה. ופערים אלה בולטים במיוחד בויואנט, שהוא למעשה הרכב הוותיק בכל המבחר המוצג לפני.

זה האחרון פחות מעודן מהדגמים החדשים יותר, אפילו מבחינת רעשי מנוע ומתלים. ולמרות ניסיון מעורר הערכה לעיצוב פנים מקורי, הרי שחבל למצוא כאן איכות הפלסטיקה נחותה משמעותית, המזכירה ולא לחיוב את מה שהורגלנו לפגוש עד לא מזמן בדייהו.

וזה חבל, כי מבחוץ נראה הויואנט נאה ומיוחד. ואגב, ההבדל ממשיך בכל הנוגע לאיכויות נסיעה, העושות רושם פחות מגובש, ולעיתים אף מפריעות. כמו למשל מערכת הבלמים, שלא הרשימו אמנם באף אחת מהמכוניות, אך בויואנט ובאפיקה הפגינו אוזלת "נשיכה" ודיוק, ואבדו יכולת באופן בולט ומהיר - מדי.

ואם כבר אפיקה, הרי שכניסה למכונית הדגל הגדולה של שברולט-קוריאה, מביאה עמה רשמים דומים. תא הנוסעים מאובזר ומפנק יותר, אך איכויות המרכיבים פחות טובות, ממש כמו תנוחת הנהיגה. גם היכולת הדינמית אינה מרשימה במיוחד, הן מכיוון ההגה המעורפל, הן מבחינת פעולת המתלים והבלמים.

אז נכון, האפיקה היא אמנם המכונית החזקה בהיצע - ועל הנייר, אפילו המהירה מכולן - אך משקל עצמי גדול מדי, יחד עם יחסי העברה ארוכים שלא לצורך, מקנים דווקא בה את התחושה האיטית ביותר במשפחה. ולא זה מה שאנחנו מצפים למצוא במכונית הדגל.

המשך יבוא

כאמור, מדובר כאן בטעימה ראשונית בלבד, ומבחנים מקיפים יופיעו בקרוב מאד. אבל המסקנה הברורה מהשוואת הכלים המהירה והשטחית, היא כי יצרן הרכב הקוריאני - תקראו לו דייהו, שברולט-קוריאה או ביואיק-אסיה - בהחלט מתקדם בכיוון הנכון.

הדגמים החדשים והחשובים יותר מבחינת מכירות, כמו האביאו והאופטרה, נראים איכותיים במופגן ובכל מקרה טובים יותר מהישנים. וזו סיבה טובה עבור היבואן לקוות לעתיד ורוד יותר מההווה. כאמור, מבחנים מפורטים יתפרסמו בעתיד.