חנה אהרוני: קול מהעבר

אחת התופעות החביבות בגל הנוסטלגיה שתקף אותנו בשנים האחרונות הינה גילוי מחודש של אלילי עבר בזמר העברי. אותם זמרים וזמרות שזכו להצלחה בזמנם, אך מסיבה זו או אחרת, לא קיבלו כרטיס כניסה לפנתיאון הלאומי. עדות מוצלחת במיוחד מאותו עולם נשכח הינו אלבום האוסף המשולש החדש של הזמרת חנה אהרוני, הסוקר את להיטיה משנת 1948 ועד 1998. מה שמוביל ישר אל השאלה - מי זו בכלל חנה אהרוני?

קצת היסטוריה

עד שנת 1956 נעה אהרוני במסלול יציב אל צמרת הזמר העברי. פריצה ראשונית כילדת פלא ווקאלית, תיאטרון " לי לה לו", להקת הזמר של עמנואל זמיר, להקה צבאית ותיאטרון "דו רה מי". הצעירה בגל הזמרות ממוצא תימני ש"התגלו" על ידי מלחיני התקופה (וילנסקי, נחום נדרי ואחרים) וצויידו ברפרטואר להיטי זמר עבריים-כנעניים, דוגמת "ערב שח" ו"עץ הרימון".

רגע לפני שהצטרפה לחבורת שושנה דמארי ושות', קיבלה אהרוני לידיה את להיט כל הזמנים "שחורה אני ונאווה". לשיר הוצמד לחן שביצועו המושלם הצריך שימוש בארבע אוקטבות. השמועה על יכולתה הווקאלית המופלאה יצאה מעבר לגבולות הפרובינציה, והקנתה לאהרוני זימון לסיבוב הופעות בינלאומי. בשנות החמישים והשישים נעה ברחבי הגלובוס ופיתחה לעצמה קריירה שוברת שיאים בהיסטורית היצוא הישראלי. לעיקר ההצלחה זכתה במדינות דרום אמריקה, ספרד וארה"ב (בה היא מתגוררת כיום), שם זכתה לכינוי "אמה סומאק הישראלית".

נקודות הציון מרשימות בהחלט, ויעוררו קנאה בכל אמן ישראלי תאב חו"ל: תוכנית טלוויזיה אישית במקסיקו, הופעות בכל האולמות הנחשבים (קרנגי הול, לינקולן סנטר, אולימפיה) ובתוכניות האירוח של ג'וני קרסון ואד סאליבן, כולל גם להיט גדול, "ויוה אספניה", פעם להיט חובה בכל חתונה ישראלית המכבדת את עצמה. במקביל להצלחה בניכר, בישראל נעלמה אהרוני לאט לאט מן הזיכרון, למעט גיחות ספורות פה ושם.

ועכשיו על המוזיקה

אהרוני היא זכר לעידן בו התקיימה חלוקת תפקידים ברורה בתעשיית המוזיקה. התמלילנים כתבו, המלחינים הלחינו והזמרים שרו. בעידן בו יכולת ווקאלית היתה דרישה עיקרית מאמן מבצע, קל להבין כיצד זכתה אהרוני למעמד כוכבות בינלאומי. לצד אותו מנעד קולי יוצא דופן (שלא תמיד שורד את המעבר מתקליטי העבר לתקליטור) ניחנה אהרוני ביכולת הגשה שמאפיינת זמרות גדולות דוגמת אדית פיאף, ברברה סטרייסנד ואחרות.

עשרות שנות פעילות והמעברים בין היבשות יצרו לאהרוני רפטואר שירים מגוון למדי. בניסיון לעשות סדר, נערך האוסף לשלושה דיסקים מתוייגים: הדיסק הראשון, נקרא "עץ הרימון" ובו נמצאים שירי ארץ ישראל הישנה והטובה: "עגלה וסוסה", "מחול הדייגים", "ערב של חבצלת השרון", "שחורה אני ונאוה", "ארצה עלינו", "הללויה", "זהרה", "עץ הרימון". הדיסק השני נקרא "אל גינת אגוז" ובו תמצאו שירי מסורת: "זכריה בן עזרא", "אין אדיר", "יידישע מאמא", ו"תחזינה עיננו". הדיסק השלישי נקרא "ויוה אספניה" ובו נמצאים שיריה הבינלאומיים של אהרוני, בספרדית, אנגלית, צרפתית ועברית - "פדאם פדאם", "שלום ירושלים", "טוררו מסיבליה" ו"כמו אתמול" (מומלץ במיוחד).

שני הדיסקים הראשונים יכולים בהחלט להתנגן במערכת הסטריאו בערב שירה בציבור, ויעוררו מן הסתם גל זכרונות נעימים בכל שוחרי נוסטלגיה ציונית. אך לטעמי האישי דווקא בדיסק השלישי, אולי בגלל איכויות הקלטה משופרות יותר, נחשפת גדולתה המלאה של אהרוני כאמנית מבצעת.

האם היתה זו הגיחה אל מעבר לים שסגרה לאהרוני את הדלת להיכלי הנצח של הזמר הישראלי? במדינה שזמן רב לא הוקירה את עוזבי גבולותיה, אפשר לקבל הנחה זו כאפשרית בהחלט. כך או כך אלבום האוסף המשולש של חנה אהרוני יאפשר לכם לתקן את העוול, ולהתוודע לאחת מן הזמרות המוכשרות והמצליחות שהוצאנו אל העולם.