איך מוכרים פיצה להודים?

כבר כמעט תריסר שנים פתוחים שערי הודו בפני מסחר בינלאומי - אך רשתות הפיצה הבינלאומיות לא כל-כך מצליחות שם; ולכן, הן שוקלות לתבל את הפיצות בקארי.

זה לא שההודים לא אוהבים פיצה: השוק הזה הולך וגדל כל הזמן. אבל, מוליכים אותו גורמים מקומיים - ולא פיצה האט או דומינו'ס פיצה. ויש לאן לגדול: שוק המזון-המהיר בהודו שווה בערך 400 מיליארד רופיות, שהן 8.6 מיליארד דולר; מתוך זה, פיצות הן חלק קטן ביותר.

מנהל השיווק של פיצה האט בהודו, פאנקאז' באטרה, שומר על אופטימיות: "פיצה היא מאכל פופולארי בהודו, מכיוון שהיא קרובה למטבח המסורתי - קמח, גבינה, עגבניות. וזהו מאכל שבהחלט ניתן להתאימו בקלות; אפשר לגוון את התוספות ואת הרוטב, וכך להעניק למאכל הזה ניחוח מקומי".

את זה כבר גילו בהודו, גם בלעדיו: בכל קניון עירוני במדינה, יש תורים ארוכים ליד דוכני הפיצות - ואנשים, בדרך-כלל נערים, מקבלים את המשולשים כשעליהם נבזקות כמויות רציניות של אבקת קארי ושל פלפל-שחור.

מדובר בקונים בני המעמד הבינוני ומעלה. הרשתות הבינלאומיות מוכרות כל משולש פשוט תמורת 75 רופיות (1.60 דולר) בערך - שווה-ערך של ההכנסה היומית שמקבל פועל. מי שרוצה משולש יותר גדול ועם תוספות, ישלם 430 רופיות - כמעט שבוע של עבודה.