כביש שיש לו מדינה

הוא מופיע במפתיע, אורב לנהג הישראלי ומנסה להסיטו בעורמה מן הדרך המוכרת לו משכבר. אדם נוסע לתומו מירושלים לתל-אביב, שום דבר אינו רומז לו שהנסיעה הזאת תהיה שונה ממאות נסיעות קודמות במסלול זה, ופתאום הוא מוצא את עצמו בכביש זר, בן 4 נתיבים רחבים וחדשים, שכולם – כך זה נראה ברגע הראשון – מוליכים ליעדו המקורי. רק מבט שני מגלה לו את השלט שכתוב עליו "צפון", ובעודו מתלבט אם "צפון" הוא קיצור ל"איילון צפון", שאליו ברצונו להגיע, קולטת עינו, אם היא חדה, את הספרה "6" המצויירת על האספלט הטרי. רק אז הוא קולט כי 2 מתוך 4 הנתיבים עולים אל כביש חוצה ישראל והוא מסיט את ההגה ימינה - אם עוד לא מאוחר מדי – לברוח מהם בטרם יצלם אותו האח הגדול מחברת "דרך ארץ" ויתבע ממנו אגרה.

יש כבישים שחוצה ישראל חוצה אותם באופן מבלבל עוד יותר. למשל, נהג המגשש את דרכו בלילות אלה על פני כביש 3 חסר התחליף בין צומת ראם לצומת נחשון אינו יכול להסתפק, כפי שנהג עד כה, באימוץ עיניו בכביש נטול התאורה, בהימלטות מהתנגשות בכלי הרכב הנאלצים לעקוף ללא הרף את הנתיב היחיד לכל כיוון ובפחד ממחסום הרכבת המסתתר מעבר לאחד העיקולים האפלים. מלבד כל אלה ממתינה לו עתה הפתעה: בעיצומו של הכביש העלוב מסנוורים אותו פתאום שלל פנסים רבי עוצמה, צומת ענק מתגלה יש-מאין, ולפני שהוא מבין היכן הוא נמצא הופך הנתיב הצר והבודד שעליו נסע עד כה ל-3 נתיבים מבהיקים.

רק אחד מהם מוליך אל הדרך החשוכה והמשובשת לירושלים, ואילו השניים האחרים זורמים שמאלה ומנסים לגרוף אותו – אם לא יגלה את המזימה בתוך כמה שניות גורליות – אל הכביש הכי רגוע שיש.

ככל שנשלמות העבודות כך פחות ברור מי צריך, בכלל, את המפלצת החדשה הזאת. דומה שכמו בפרשות גשר המכבייה, הסכמי אוסלו, שיטת ה"פל קל" והצלילות בקישון, שוב נפלנו ברשת החיפזון והחפיפניקיות והמטנו על עצמנו אסון יקר ובלתי הפיך. אפילו אחראי ישיר אין לו, מפני שהוא פשוט קם ונהיה, ככה זה אצלנו, ללא תוכנית כוללת וללא כללי תכנון, אלא בעיקר מתוך תקוותם הסתומה של היזמים ש"יהיה בסדר", לפחות עד שהם יממשו את רווחיהם.

עכשיו כבר מתרבים הטוענים שהרבה יותר הגיוני היה להשקיע מיליארדי שקלים ברשת ארצית של רכבות מהירות לשימוש עממי מאשר בעוד כביש לעוד מכוניות פרטיות ולעוד פקקי תנועה. איך התעלמו מן הטענה המצוינת הזאת לפני שתוכנית חוצה ישראל אושרה ויצאה לדרך? איך התעלמו מן הפגיעה של כביש 6 בפיזור האוכלוסין, במאגרי המים, בחקלאות ובאיכות הסביבה? אם רכבת מהירה אולי תסיע אותנו ממרכז ירושלים לתל אביב ב-15 דקות, מתל אביב לחיפה או לבאר שבע ב-20 דקות, לאילת ב-50 ולאריאל ב-10, למה הפכנו את ישראל לכביש שיש לו מדינה?

הנהג הישראלי ילמד לחמוק מתחבולות החוצה היקר, אבל המדינה השייכת לכביש נתנה ליזמים ערבות: אם ההכנסות מן האגרה יהיו נמוכות מן הצפוי, היא תשלים להם את החסר. את מחיר הטעות נשלם, כמו תמיד, כולנו.