25 הגדולים של משינה

אוף, איזו משימה איומה. לבחור 25 שירים מתוך ה-82 שמאכלסים את תקליטיה של הלהקה שאתה הכי אוהב, לדרג אותם לפי טיב, ועוד להיות מסוגל לנמק. כמו לשפוט בתחרות מיס עולם, גרסת האיגי דיין.
כמעט הכל כבר נכתב על משינה, לא הרבה נאמר על השירים עצמם, אלה שהיוו את פס-קול ההתבגרות של דור שלם, שנעזב, התאכזב, ומאס, אלה שנגעו בחייהם של צעירים מכל שכבות הציבור, מכל חלקי הארץ, שגם אם לא הבינו עד הסוף את המילים, הרגישו שהם מדברים בקולם, מספרים את סיפורם, ורק רצו שיעזבו אותם בשקט עם הפוליטיקה ויניחו להם לשבת סביב מדורה על קו החוף, עם הים הסוער, הרוח המנשבת, לנגן הרבה, לשיר במקהלה.
שירים שליוו בדרכם הפתלתלה, הנונסנסית, הגרובית, הלא תמיד מובנת עד תומה, את מצב הרוח הלאומי במשך כעשור, מימי הרוטציה האפלים, ועד לרצח רבין ז"ל, מישראל חסרת הדאגות של סוף השבעים, אל זו הצורבת של לבנון והאינתיפאדה, דיברו את הייאוש, ניגנו את הניתוק, אבל גם סיפקו מנות גדושות של גוד-טיים, מרצדים באפילה, מהבילים בחמסין, סוחפים בבריזה, כשאין שמש גשם, יש רק צל.

1. להתראות נעורים, שלום אהבה

הטקסט הטוב ביותר שכתב בנאי, פותח את התקליט הכי "רציני" שלהם, שמייצג, באופן כמעט נבואי, את ישראל של אמצע הניינטיז, שכמו קופסת שתייה מפח, מתגלגלת ברחוב, מכורה למסך הכחלחל המרצד, שמלאך השלום אומר לה לקחת את שנות התשעים, אבל היא לא יכולה לזוז גם כשהמוסיקה נגמרת. מדינה שמרגישה כמו תאונה, אבל ממשיכה להתנהג רגיל, מדינה שמשהו בחייה עומד להשתנות.

2. שלח לי מלאך

מהקטעים עליהם ניתן לומר שהם "משינה קלאסי". סקא, גיטרות, הקפצות בס, סולו סקסופון, מילים שבהאזנה ראשונה נשמעות דביליות, בשנייה נדבקות לאוזן ובשלישית רק מתחילים להבין אותן, כשלפעמים פתאום יש רגע מאושר.

3. עתיד מתוק

אירוניה מרירה שמתחילה עם קו 5, שלעולם לא מגיע אל הים, ומסתיימת בטירוף העקמומי של "או ווהו או ווהו או ווהו או ווהו הנינה הנינה איייי" (כפול שתיים). הגרפיטי על הקיר, הציפורים ששרות בוקר טוב, התחושה ש'טוב אולי אני מגזים' והכמיהה לעוף ולא ליפול – הייאוש מעולם לא היה פחות נוח.

4. אנחנו שניים

יש כאלה שהצ'לו מפיל אותם, יש כאלה שנמחקים מהשורה הפותחת ("ראיתי כבר אותך הולכת במסדרונות נפשי"), ויש כאלה שנמסים דווקא מהשמיים שמנסים לשלוח יד. עיבוד רגוע יותר, בלי התופים המטרידים כבר בפתיחה, היה מקפיץ אותו אפיל למעלה.

5. אז למה לי פוליטיקה עכשיו

הנה כמוסה מרוכזת של הישראליות מודל 90', עם קורט גלובליזציה. מתוך הזעם, הייאוש וחוסר האונים מול הפוליטיקה שלא מובילה לשום מקום, שר בנאי בקול מיוסר את המילים הקשות של ברכה (שלא שוכח לדחוף פארודיה על האבן ברמאללה שסוטה ממסלולה) על השקר הגדול שכולנו חיים בו.

6. תחזור תחזור

השקט ירד על הפארק, הרוח לוטפת את צמרות העצים. חמישה חבר'ה שבסך הכל רצו קצת לכייף מנצחים בפעם האחרונה על 50 אלף גרונות ניחרים, שכבר לא מאמינים לאף אחד, אבל התקווה עדיין איתם. מחר מחר יום חדש, אוויר אוויר אני נרגש. צפופים, מיוזעים, עומדים ילדים שנולדו לתוך הכאוס, ושרים. מה כולם מחפשים? את האושר, מקווים, והגורל צבעו אפל, עמוק בפנים.

7. אופטיקאי מדופלם

יש שירים שאנשים זוכרים את הפעם הראשונה שבה שמעו אותם, כמו שהם זוכרים הכן היו כשנרצח מנהיג או כשהתמוטטו מגדלים. היציאה של 'אופטיקאי מדופלם' (שבמקור נקרא 'קשיים בחקלאות') לרדיו ביולי 85' היא בבחינת רגע היסטורי, מכונן, בתולדות המוסיקה הישראלית.

8. אהובתי

מה הפך את 'אהובתי' לקלאסיקה, מלבד ההתאמה המדהימה בין המילים למנגינה? אולי התכונה המופלאה ביותר (והבלתי מוסברת ביותר) של משינה, שאותם השירים היו מאבדים מקסמם לו מבוצעים על ידי מישהו אחר.

9. שלג צח

אז הם אמרו לו, שכל להקה שמכבדת את עצמה צריכה לפחות שיר אחד על סמים. גם כאן, כרגיל, הדמיון הפרוע של ברכה עושה את העבודה, והבס-תופים הכי טוב שהיה בארץ טוחן נהדר את הבי.פי.אמ.

10. בדרך אל הים

כשנכתב השיר, ב-84', המילים היו קצת שונות (וכללו, כמו ב'עתיד מתוק', את השורה "בקו חמש נוסע אל הים"), הסקא היה מהיר יותר, הקליפ מ'זהו זה' טרם צולם, האקורדיון של אבנר עוד לא היה בתמונה, וגדי טאוב טרם פיתח תיאוריה שלמה סביב ה"רק אני ואנוכי נורמלי מכולם".

11. דני

דווקא ברכה, הממזרי והמתחכם, אחראי לבלדה הכואבת הזו, שהתברגה כה גבוה, ולו בזכות הבית הלפני אחרון, עם הים הכחול, הזריחה הפראית, הרוח הדרומית, המים השקופים עשויי הקריסטל, והשקיעה שבעקבותיה יוצאים לבלות. מסתיים במכה של תוף, בבת אחת, כמו החיים של דני.

12. ברחובות שלנו

ליריקת הרחוב, הלפרקים אפרפרה לפרקים ססגונית, ויללת הזאב הבודד של בנאי, משלימים אווירה ו-FEEL אופייניים. ה"שלנו" מחבר לישראליות, גם אם ברגעים המעטים שבהם הכל קורה מהר, אתה פתאום מרגיש כמו מישהו אחר.

13. אחכה לך בשדות

למרות שהוא עובד, לכאורה, על פי השבלונה המשינאית, שבתקליט החמישי כבר היתה מגובשת (הומור עקלקל, גרוב כהה, אהבה פשוטה ואורבניות מלחיצה), יש ב'אחכה לך בשדות' ערך מוסף בדמות החיבור לסיקסטיז (באמצעות האורגן ששדדו בלי בושה מהמאנקיז).

14. אנה

פעם בחרו אותו מעריצים כשיר של משינה שהם הכי אוהבים. הסיפור האנושי המרגש שכתבה אורלי זילברשץ, הקלידים שכיום כבר אזלו מהמדפים, והלחן של בנאי ודיין סייעו לו להישאר תמיד רלוונטי.

15. מדברים עלייך

למרות שברוב המקרים ניגנו, עיבדו והפיקו מצוין, היו משינה אנדר-רייטד בכל הנוגע לרמתם המוסיקלית. גם רגשי הנחיתות שהיו לבנאי בנוגע לשירה הלכו והתפוגגו עם הזמן. הקליפ הנפלא רק מעצים את העונג האסתטי שמספק השיר הזה.

16. רני בפריז

אין משינה בלי השיר הזה, על כל הערכים האומנותיים בהם הוא מצטיין – נשמה, גרוב, FUN, והיכולת להטמיע סגנון מוסיקלי אחר בכור ההיתוך. ושמישהו יתרגם כבר את הסולו של איגי.

17. רכבת לילה לקהיר

הנה הצופן הגנטי של משינה בשלוש דקות: היכולת לקחת טקסט שכתב אהוד בנאי על בדידות וניכור, לחבר אותו עם האלמנטים של מדנס ולהפוך אותו להמנון אצטדיוני הכדורגל האולטימטיבי ולקלאסיקת פופ-רוק ישראלית. ומה בדבר פזמון חוזר בפרסית?

18. בן המלך

אין הרבה שירים של משינה עם מתיקות של ממש, עם רכות של כריות נוצה ושמיכות פוך. גם כאן, עם חטיבת קצב החלטית ושתי גיטרות מעולות, אין למיתרים ולשירה חיים קלים, אבל יש אגדה שהיתה באמת.

19. את באה לבקר

מי שהתבגר כאן בראשית הניינטיז ולא רקד פוגו או דפק הד-בנגינג (או שניהם) כשהקטע הרענן, החדשני והשונה ביחס לכל מה שניגנו בעבר, מושמע ברקע, לא יודע מה הוא הפסיד.

20. הכוכבים דולקים על אש קטנה

נדמה שבסקציית שירי המדורה לא היו למשינה מתחרים של ממש, אפילו כשברכה, קופירייטר פופ שבדרך כלל הסיפור שלו הוא קצת מוזר, מדגים איך טקסט קטן ולא עקרוני הופך להמנון בעזרתה של גיטרה מדויקת.

21. נגעה בשמיים

עבור מי שכאשר משינה התחילה את דרכה לא ידע לנגן בגיטרה, בנאי בהחלט מספק כאן את הסחורה על האקוסטית, בעוד אחד מהשירים האלה, שלא ברור בדיוק למה, אבל כולם מזמזמים אותם אחרי שתי האזנות, ואפילו מתרגשים. אולי בגלל הויולה של הדר גולדמן.

22. הכל התחיל בנאצר

מי שלקח את 'מפלצות התהילה' ברצינות רבה מדי, איבד את הסיפור של האלבום. דמויות כדורגל צבעוניות במיוחד, גיבורי אייטיז מפוקפקים, כוכבי המזרח התיכון, והרבה נויז גיטרות דליקטס מחזירים אותו לפרופורציות.

23. היא התווכחה איתו שעות

התיפוף משתנה חמש פעמים, העלילה מסתבכת, האפקטים מתרבים והאסטה אסטה, במסורת כוורת, מספרת סיפור הזוי על הוא והיא ("והיא והוא / ללי ללי, ללי ללו"). סך הכל עוד קטע סקא שמסתיים, לשמחת כולם, בסקסופון של חודורוב, אבל מסוג השירים שאין משינה בלעדיהם.

24. אהבת אותי

לא רק עיבוד המיתרים המצמרר, לא רק הדם שניגר מהלב השבור על העטיפה, לא רק הפשטות שבה אפשר לרגש – מעבר לכל מוכיח כאן בנאי, סופית, לכל מי שעוד פקפק בכך, איזה זמר ענק הוא.

25. כארים עבדול זמר

גם מבלי להבין עד הסוף את משחקי הלשון ומעברי השפות ברור שנוצרה כאן שפת פופ חדשה, אקלקטית, שעטנזית, שמעידה על פתיחות תרבותית ומהווה נקודת ציון משמעותית במעבר מ"עברית" ל"ישראלית".

לא הגיעו לקו הגמר, אבל בלעדיהם פשוט אי אפשר:

'בנות הים', 'את לא כמו כולם', 'בלדה לסוכן כפול', 'בואי וניפול', 'אין מקום אחר', 'רכבות', 'סוזי בלי היד', 'כי לא בא לה', 'גברת שרה השכנה', 'ריקוד המכונה'.