אויבת העם
האם "בראבו" באמת משאירה צלקות בנפשות הרכות, שנורא רוצות לעשות כמו שרית חדד? האם ההורים מתגלים במלוא אכזריותם? האם שם הילדים נפרדים מהתמימות? שטויות. רענן שקד סבור שהם מאבדים אותה עוד הרבה לפני, כשמשאירים אותם ללא הגנה מול ערוץ 2
האם הייתם שולחים את ילדכם ל"בראבו"? שניה, אל תענו מיד. תחשבו. נסו להיות כנים. תנו לזה עשר שניות. הביטו בפניו המתחננים. אתם יודעים כמה זה חשוב לו. כן, הוא אולי מוכשר כקרש חיתוך לחם ומצודד מעט פחות, אבל כל חלומותיו נכון לרגע זה מסתכמים בלהיות שם. בטלוויזיה. תגידו לו לא?
"בראבו" היא שנואת-נפשם המסורתית של מבקרי הטלוויזיה. הם מצמצמים מולה מבט, נרתעים בבעתה לאחור כמו היו ג'רי הנתקל בניומן בחדר המדרגות, ומסננים קללה בפולנית. הם טוענים שהילדים לא באמת רוצים, שהילדים מושפלים, שההורים הם הנהנים העיקריים ממופע הדרדסים הזה, שאיכות ההופעות עצמן לא עולה בקנה אחד עם הסטנדרט השרית-חדדי המקובל. "בראבו" נתפסת אצל העיתונות כאויבתן המרה של ילדי ישראל שגורלם לא שפר עליהם, והוריהם – שפלים שכמותם – החליטו להשליכם בעל-כורחם לזירת הגלדיאטורים המודרנית, להפוך אותם טרף לאריות.
האם הייתם שולחים את ילדכם ל"בראבו"? סביר שכן. אם היה מנג'ס לכם מספיק. אם הייתם מסוג ההורים המגשימים עבור ילדיהם חלומות. אם הייתם נחמדים. כן, ב"בראבו" מפגינים הילדים את כשרונם הבוסרי, את תפיסת עולמם האמנותית הפעוטה והחקיינית, את רצונם להתנועע על הבמה כמו מבוגרים, את שאיפות הוריהם. הכל נכון. זה מה שקורה כאשר מעמידים בת שבע, עשר או 12 על במה; אל תצפו לשלמה ארצי בקיסריה. אתם לא חייבים לצפות בזה (כתוכנית פריים-טיים, אגב, "בראבו" היא שיעמומון איום).
ג'קסון כחול-לבן
הסיפור הבסיסי של "בראבו" עתיק-יומין ולגיטימי כשואוביז עצמו: ילדים רוצים להופיע. מיעוט מבוטל מהם מתברר כילדי-פלא. אחרים יבואו, יעשו סיבוב ויונצחו לדיראון עולם על קלטת וידאו משפחתית. האם "בראבו" תהרוס את חייהם? האם המתכונת התחרותית של "בראבו" תגרום להם לטראומה? האם יחזרו הביתה להורה מריר שיתברר כג'וזף ג'קסון המכה בחגורה את מייקל הקטן על מנת שזה ישפר את ביצועיו? סביר שלא. סביר שההורה הסביר מכין את צאצאו להופעה ב"בראבו" עם כל מסע ההסברה המקובל של "העיקר ההשתתפות", "הכי חשוב שנבחרת להופיע בתוכנית" ו"לא משנה מה – אנחנו תמיד אוהבים אותך". שאלו את מרבית המבוגרים שהשתתפו, כילדים, בפסטיבל הילדים השנתי; לרובם, אני מהמר, נותר זיכרון מתוק. אולי מתוק-מריר. הם רצו, רצו מאוד, וההורים הסכימו. במיעוט המקרים, ההורים דחפו והם הסכימו.
אתם צריכים להיות קרתנים וצרי-אופקים למדי על מנת לחשוב שדווקא ההשתתפות ב"בראבו" היא שגוזלת מילדינו את ילדותם/תומתם/ביטחונם העצמי/המוג'ו שלהם. לא; ילדותם נשללת הרבה קודם על-ידי מפלצות משוכללות מ"בראבו"; ההורה הישראלי מתאכזר אל ילדיו כאשר הוא מפקיר אותם, משך שעות ביום, ללא כובע וקרם הגנה הולם, מול ערוץ 2 על אוקיינוס הפרסומות שישמש להם מעתה ואילך מושא התייחסות תרבותי מרכזי; כאשר הוא חושף אותם לאקטואליה ישראלית פיגועית ומדממת; כאשר הוא נותן להם "המורדים" ו"משחק החיים" ככל שירצו; כאשר הוא מוותר על אחריותו וזמנו כהורה ומפקיר אותם, מבלי דעת, בידיהם החמדניות והגסות של זכיינים, מפרסמים, יצרני טלנובלות ומוכרי סדקית טלוויזיונית אחרים. זה המקום בו משליך הישראלי את ילדיו לתוך עולם המבוגרים – גס ובהמי ככל עולם ישראלי שגור – והולך לעבודתו במטרה לשכוח מהם.
"בראבו" מותירה צלקות בצאצאים? בחייכם; שעה ביום עם "המורדים" והילדה שלכם לא מתחננת לעלות על במה ולהופיע, אלא לגשת בדחיפות למניקוריסטית ולהתחיל לחסוך להגדלת חזה.
