שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נתניהו: אישה שצועדת 200 ק"מ, יכולה לעבוד באריזה
    שר האוצר, בנימין נתניהו, תוקף את מדיניות הקיצבאות: "כשאתה חי על נדבות, אתה חי באומללות. ילדיהם של הנשים שמקבלות קיצבאות לומדים מהן להושיט יד". וגם הערבויות תלויות בקיצבאות: "אם נחזור למדיניות של קיצבאות גבוהות ומיסים גבוהים, האמריקנים יענישו אותנו, המשקיעים יוציאו את כספם לחו"ל, ולא נוכל לקבל אשראי". לסיום, מסר אופטימי: "המשק עשוי לצמוח ב 2004 ב-3%"

    היו למדינת ישראל שרי אוצר שעשו רפורמות גדולות והיו שרי אוצר שהתמודדו עם גלי ביקורת עזים, אבל לא היתה להם השקפת עולם כלכלית-חברתית מגובשת, כמו זו שמציג בנימין נתניהו. השקפת עולם של ימין כלכלי רדיקלי, שאינה מקובלת על מרבית אזרחי ישראל. לפחות לא היתה מקובלת עד כה. נתניהו מאמין, שבמעשיו ישפיע על הרוב לשנות את דעתו.
    בימים האחרונים הוא נראה כאחוז תזזית משיחית. המחאה הציבורית לא רק שאינה מרפה את ידיו, הוא טוען שהיא אף מחזקת אותו בצידקת דרכו.
    בשיחה מיוחדת ל"ידיעות אחרונות" אומר נתניהו: "אינני מתרשם מכך שרוב הציבור עדיין לא איתי, ואפילו נגדי. אני פועל כיום נגד הזרם, מפני שהזרם סוחף את הכלכלה הישראלית לאבדון. בעיני, המבחן למנהיגות איננו נשיאת חן בעיני הציבור והליכה בראש העדר לאן שהעדר הולך. המנהיגות משמעותה התוויית דרך למי שהולכים אחריך.
    "אני יודע שרוב הציבור רוצה להחזיר את כל הקיצבאות למשפחות חד-הוריות, רוצה לכסות מתקציב הממשלה את כל הגרעונות של בתי החולים, ואוסר לגרוע שקל מהביטחון. אז מה, הציבור צודק? לא, הוא טועה. לא רק שאין לי כסף להיענות לכל הרצונות הללו, אין לי גם כוונה כזו. אני לא מוכן להפקיר את עתיד המדינה".
    השיח החברתי בישראל, אומר נתניהו, מעלה על נס ממשלה גדולה, קיצבאות גדולות ומיסים גדולים, והנה הוא בא ודורש "להחליף את הדיסק בראש", ולהבין שלטובת האמהות והאבות, לטובת המשק והתעסוקה, צריך ממשלה קטנה, קיצבאות קטנות ומיסים קטנים. "זה מהפך תפיסתי קשה להפנמה".
    המחלוקת בינו לבין הנשים המוחות היא בעיניו עקרונית. הן היו רוצות להתמיד ב"שיטה של חיים על הקיצבאות". הוא רוצה "לשחרר אותן מהתלות בקיצבה". בטווח הארוך, הוא משוכנע, גם האימהות הזועקות נגדו יבינו שצדק, ויודו לו על שעזר להן להיחלץ ממלכודת הקיצבה ולהצטרף למעגל העבודה. "הכל לטובתן".

    - מתקבל הרושם, שאתה רואה בנשים החד-הוריות פרזיטיות. שאתה מטיל את כל האשמה למצבן הקשה על כתפיהן, ומנער את המדינה מכל אחריות כלפיהן.

    "אינני מאשים את האימהות. אנחנו, המדינה, יצרנו את השיטה: אנחנו שילמנו 5,700 שקל לחודש בקיצבאות ובהטבות אחרות לאם חד-הורית, שעבדה בסך הכל 12 שעות בשבוע. נתנו לה יותר כסף ושווה-כסף משכר ממוצע נטו לשכיר במישרה מלאה. אני מאשים את ממשלות ישראל, שהעניקו בכך תמריץ עצום לאי-עבודה. זו טרגדיה למקבלי הקיצבאות וטרגדיה למשק"?

    - קיצוץ חד בקיצבאות לא מחולל עוד טרגדיה?

    "הנשים שמקבלות את הקיצבאות מתרגלות לא לעבוד, וילדיהן מתרגלים לכך שהאימהות שלהם לא עובדות. זו מלכודת של תלות, זו מלכודת של ריבה סמיכה, שאי אפשר להיחלץ ממנה. בסביבה כזו הילדים לומדים מהמבוגרים להושיט יד לבקש תמיכה. אני מסתכל עליהם ואומר לעצמי: ריבונו של עולם, גדל פה דור חדש של מקבלי הקיצבאות.
    "אני חייב לשחרר את הילדים הללו מתרבות התלות בסעד ממשלתי. שלא יצטרפו לשרשרת"

    – אינך שוקל את ביטול הקיצוץ בקיצבאות?

    "אילו ביטלתי את הקיצוץ, הייתי עושה עוול נוראי למשפחות חד-הוריות. הייתי דן אותן ואת ילדיהן לאומללות, גוזר עליהן חיים בלי עבודה מפרנסת, בחוסר כבוד. כשאתה חי על נדבות, גם אם אלו נדבות תקציביות ותשלומי סעד ממשלתיים, אתה חי באומללות. חובתי כשר אוצר להפסיק זאת. נקרא" לילד בשמו: יצרנו כאן מפלצת של תלות בקיצבאות. אני הולך לשנותה, ויהי מה".

    – טוענים שאתה מקעקע את יסודות מדיניות הרווחה הישראלית.

    "זאת לא מדיניות רווחה, זו מדיניות אבטלה מתומרצת".

    – מתי, להערכתך, תיפסק מחאת האימהות?

    "ברגע" שלנשים חד-הוריות יתברר שהקיצבה לא חוזרת, הן יילכו לעבוד. ואנחנו נותנים להן עכשיו תמריצים בלתי-רגילים לצאת לעבוד".

    – איפה לעבוד? שיעור האבטלה נושק ל-11%.

    "לנשים שרוצות לעבוד יש הרבה מאוד אפשרויות. מפעלים בארץ מתחננים לעובדים ועובדות ישראלים, במיוחד בשליש ובחצי מישרה. להערכתנו, מחכים להם לפחות מאה אלף מקומות עבודה. מאז שהצענו למעסיקים מענק של אלף שקל לכל עובד נוסף, אנחנו מוצפים בפניות. ואני מברך על היוזמה של עיתונכם, לקשור בין נשים חד-הוריות המחפשות עבודה ליזמים המחפשים עובדות.
    "אישה יכולה להפעיל מנוף באתר בנייה. אישה יכולה לעבוד בבתי אריזה. מי שמסוגלת לצעוד 200 קילומטר לירושלים, מסוגלת לעשות את זה".

    – לממשלה אין שום אחריות למעוטי ההכנסה?

    "בהחלט יש. הממשלה צריכה לסייע בהסעות למקום העבודה. בסידורים לילדים. במענקים למעסיקים. בהכשרות מקצועיות. בקישור בין מעסיק למחפש עבודה. בהלוואות נוחות לנשים יוזמות. אלה תפקידים הראויים למדינת רווחה.
    "הממשלה לא יכולה להיות מטפלת צמודה של כל האזרחים במצוקה, מלבד הנזקקים ביותר. הם חייבים ליטול אחריות אישית לחייהם, לעבודתם, לגורלם. לקיחת אחריות היא הבסיס לחיים בכבוד".

    – ספק אם תוכל לבוא מעכשיו למקומות שהיו מבצרי הליכוד, כמו באר-שבע, דימונה, חצור...

    "הרפורמות שאני מבצע יעלו לי בשחיקה בפופולריות, אבל אני מוכן לספוג את הנזק הפוליטי האישי הזה. אני חייב לדאוג לחוסן של המדינה ואזרחיה לטווח ארוך, ואני אעמוד על האמת שלי".

    – גם כשהציבור לא איתך?

    "הציבור התרגל לממשלה שהיא אומנת. שמשלמת קיצבאות ללא חשבון. המשחק הזה נגמר. אגלה לכם סוד: אני בטוח שבעומק ליבם, אזרחיות ואזרחי ישראל יודעים זאת. הם יודעים שהשיטה פשטה את הרגל. אתם יודעים שאני צודק, אבל קשה לכם להסתגל לשינוי כל-כך חד בחשיבה, בשיפוט, בהרגלים.
    "השיח החברתי בישראל שבוי בקונספציות שגויות, שכל העולם כבר מזמן התנער מהן. הן גרמו לאסונות הכלכליים הכי כבדים. אם לא נעצור את השיטפון של הקיצבאות, נתרסק מבחינה כלכלית".

    – נשאל שוב: מנוי גמור איתך לדחות את כל התביעות של האמהות החד-הוריות?

    "אם נחזור למדיניות של קיצבאות גבוהות ומיסים גבוהים, נתדרדר לאבדון. אם ייווצר הרושם שאנחנו מרימים ידיים והולכים אחורה, לא רק האמריקנים עלולים להעניש אותנו בערבויות – קודם כל יענישו אותנו שוקי ההון. המשקיעים יוציאו את כספם לחו"ל. לא נוכל לממן את הגירעונות התקציביים שלנו. לא נקבל אשראי. מי מוכן לתת הלוואות לאיש שעומד לקפוץ לתהום?".

    – אינך חייב לממן את החזרת הקיצבאות מהלוואות. אתה יכול פשוט לוותר על הפחתת מס ההכנסה שתיכננת החודש.

    "לוותר על הקדמת הרפורמה במס? לא ולא. אילו זה היה אפשרי, הייתי מוריד עוד יותר את שיעורי מס ההכנסה. צריך להחזיר את ההון הישראלי ארצה. אני רוצה לראות ישראלים משקיעים כאן, מרחיבים תעסוקה כאן, ולא בלונדון או טורונטו. בשביל זה המיסים בישראל צריכים להיות נמוכים, תחרותיים. מס הכנסה נמוך מתמרץ צמיחה ומזרז יציאה ממיתון".

    – ציפית לגל המחאה של החד-הוריות?

    "בהחלט ציפיתי לכך".

    – אם כך, מדוע לא הכנת מענה הולם לדרישותיהן? למה פעלת רק תחת לחץ? נוצר הרושם שביצעת נסיגה ממדיניותך.

    "לא נסוגותי, לא שלפתי את התוכנית לפתרון המצוקה של משפחות חד-הוריות מהמותן, ולא בישלתי אותה ביממה או שתיים. בבואי לאוצר ירשתי מהממשלה הקודמת החלטה – אמיצה וברוכה – לקצץ את קיצבאות הבטחת ההכנסה.
    "לא עם כל פרטי ההחלטה הסכמתי, אבל כל שינוי בה היה מחייב חקיקה חדשה של הכנסת, ומעכב את הרפורמה כולה. לכן, העדפתי ללכת בדרך של מתן תמריץ מיוחד לנשים עובדות.
    "על חלקים משמעותיים מתוכניתי לעידוד תעסוקה במשפחות חד-הוריות הודעתי כבר ב'כנס קיסריה', עוד בטרם התחילה המחאה של האמהות.
    "ובכל זאת, אני מודה: המחאה השפיעה גם עלי. היה לי קשה להירדם בלילות. יש לי לב, ואני מבין את הנשים האלו. כל מה שרציתי זה שיהיה להן טוב יותר. שיוכלו לקום בבוקר ולהכין לילד סנדוויץ' ממיצרכים שקנו בכסף שהרוויחו בעבודתן, ולא קיבלו כקיצבה. הילד שלהן הוא הראשון שיעריך את השינוי הזה.
    "זירזתי את הדיונים. יום לפני מסיבת העיתונאים היו כבר מוכנות המצגות עם עיקרי הדברים. את הפרטים האחרונים סגרנו ברגע אחרון".

    – מה שהוצג במסיבת העיתונאים השבוע לא ראוי לכינוי "רפורמה". זהו לקט של אמצעים, מיקריים בחלקם, הרחוק מאוד מרפורמה מרחיקת-לכת במדיניות התעסוקה והרווחה.
    "הרפורמה המקיפה לעידוד התעסוקה תושלם במלואה במסגרת ההכנות לתקציב 2004. יהיו בה אלמנטים של תוכניות שהופעלו בהצלחה בארה"ב בראשית שנות התשעים, וידועות בשם הגג 'תוכנית ויסקונסין', אך תיעשה התאמה למציאות הישראלית.
    "העיקרון יישאר: במקום קיצבת בטלה ישולם תמריץ לעבודה. המדינה תטפל רק בחלשים ביותר, הנזקקים ביותר. כל האחרים יתבקשו להשתלב בעבודה, ולא לסמוך על משלמי המיסים".

    – כשר האוצר, האם עשית די לזירוז הצמיחה ויציאה מהמשבר?

    "אני לא יצרתי את המשבר במשק. קיבלתי אותו כעובדה קיימת. הפעלתי מנועי צמיחה רבים, אבל יחלפו חודשים לא מעטים עד שהם יתחילו להשפיע לטובה. לפנינו תקופה קשה".

    – בחוק התקציב ל-2003 נקבע גירעון של כ-15 מיליארד שקל, שהם 3% מהתוצר. בוועדת הכספים אמרת השבוע שהגירעון עלול להיות כפול מהמתוכנן. ויתרת על יעד הגירעון?

    "הגירעון הנוסף בתקציב נובע מהירידה בגביית מיסים, כלומר מהמיתון. לא נכון להילחם בגירעון מיתוני כזה באמצעות קיצוץ קיצוני נוסף בתקציב. במשק מתכווץ צריך לאפשר לגירעון התקציבי לעשות את שלו: להגדיל את הביקושים ולדחוף לצמיחה, בתנאי שלא משתוללים עם ההוצאות".

    – ובשנה הבאה שוב יונף הגרזן על הקיצבאות? הרי התחייבתם לארה"ב לגירעון נמוך.

    "לא אקצץ בקיצבאות סוציאליות בשנה הבאה. זה פשוט לא יהיה אנושי. במידת הצורך, יוקטנו הוצאות ממשלה אחרות, כולל הביטחון".

    – על איזו תחזית צמיחה תישען הצעת התקציב שלך ל-2004? האוצר מאמין שהכלכלה הישראלית תגדל בשנה הבאה ב-3%?

    "לא בלתי-סביר שהמשק ישיג בשנה הבאה צמיחה של כמה אחוזים. בתנאי שתוכנית ההבראה תיושם, שהריבית תרד, ושהתהליך המדיני יימשך".

    – הנגיד קליין רואה את הגירעון האימתני בתקציב הממשלה, ומהסס להפחית ריבית.

    "הריבית הגבוהה חונקת את הרצון להשקיע, ובכך מעמיקה את הגירעון. הפחתת ריבית מואצת תיתן דחף משלים וחיוני להיחלצות מהמיתון".

    – אלן גרינספן, יו"ר הבנק המרכזי של ארה"ב, אמר "הצמיחה קודמת לכל", והפחית את הריבית עד כדי 1%.

    "אכן, יש להניח שד"ר קליין אינו מתעלם מהדוגמא של גרינספן".

    האם ראש הממשלה מגבה אותך?

    "שרון מבין את נושא קיצוץ הקיצבאות, מאמין בו ותומך במהלך. אבל בשורה התחתונה, האחריות כולה עלי. אני מצפה לקיץ קשה של הפגנות".



    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים