מושיק עפיה: לימונדה קיצית

מושיק עפיה, החטיף הנוכחי בזמר המזרחי, הוא לא זמר גדול. הוא נער מתבגר עם נוכחות מהוססת ומבויישת, קול מאנפף ושירה נוגה. רק יכולתו לאתר שירים שמתאימים למגבלותיו הופכת את החולשה לחוזק, את הפגיעות לאמינות.

ב'חלום מתוק', קודמו רב המכר, הוא היה גברבר מתנשא ושחצן שמזלזל באהבות ובמעריצות. 'יש לי אותך", תקליטו השמיני, מופנם יותר. להוציא שני שירים תמוהים של גלעד ('בלבלי אותו') מסאמי (במיוחד 'צאו לי מהווריד' התוקפני והלא ברור), עפיה מוצג כבחור שברירי ורגיש, מופסד באהבות, כמה לקשר אמיתי, לאהבה של פעם בחיים: "רוצה לנשום איתך/ שתנשמי איתי/ לא צריך, אני/ מוכן לתת הכל/ רוצה לראות איתך/ לדעת בלי לשאול" ('זו היד שלך; איתי זילברשטיין ומאיר עמר). זה שהוא לא זמין ולא בנוי לאהבה ('אני לא זמין'), זה רק מפני שנעלב כשלא מצאת זמן בשבילו. אך הוא משתוקק למגע, לחיבוק ולהתרגשות, תני לו סימן והוא ימצא את הזמן ('עוד מעט').

מניפולציות חינניות הלא הן לב האלבום, שכולו שירי אהבה בשניים, מחציתם בלדות. בראשן שיר הנושא, שיר החתונה האולטימטיבי של הקיץ הנוכחי. יוסי גיספן ממען אמירה כללית לכתובת פרטית, עם לחן יווני שמח-נוגה, שיש בו דוק של עצבות ונשמה, והקול המאנפף והשברירי של עפיה הולם אותו וחודר לנשמה.

ההפקה המוסיקלית של למאי וראובני חורגת מקלישאות ים תיכוניות ומציעה וריאציות לנוסחאות מוכרות, אגב שימוש מחמיא בנגנים וקישוט בגוונים אלקטרוניים יפים. קלילה ואוורירית, חמוצה מתוקה, כמו לימונדה קיצית.