פליס, הירוקים, הראשון בקיטור, הראשון בריצה
ממה מיוצר הפליס (המכונה בישראל "פליז"), מה היה הארגון ה"ירוק" הראשון, מי פיתח את המכונה הראשונה שהונעה על ידי קיטור, ומי היה הראשון שהצליח לרוץ מייל בפחות מ-4 דקות?
קודם כל, שימו לב: פליס, ולא פליז. ולא, הפליס אינו מיוצר מפרוות חיות (כמו צמר), או מסיבי צמחים (כמו כותנה), או מקורי חיות (משי), אלא... מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים, של משקאות קלים!
בעבר, למטיילים לא היה פתרון אמיתי לבעיית מזג אויר קר במיוחד. הלבוש בו השתמשו סיר אדמונד הילארי וטנסינג נורגיי (Sir Edmund Hillary, Tensing Norgay) כשכבשו את האוורסט ב-1953, לא היה שונה כמעט מלבושו של ג'ורג' ליי-מאלורי (George Leigh Mallory), בניסיונו הלא מוצלח לטפס על האוורסט, 3 עשורים קודם לכן, אי-שם בשנת 1924.
בשנת 1981 המציאה חברה בשם מאלדן מילס (Malden Mills) את הפולרטק פליס (Polartec fleece), ושינתה את הדרך בה מתגונן העולם בפני מזג אוויר קר: הפליס רך למגע, קל משקל באופן מדהים, מתייבש בקלות ומבודד גם כשהוא רטוב. למעשה, הוא מבודד פי שניים מצמר ופי 4 מכותנה! משקלו הקל מבטיח פחות הזעה, והיתרון למטיילים בתנאי קור קיצוניים - שמירת חום הגוף בעת מאמץ.
אריג הפליס עשוי מ-100% פוליאסטר, ולמעשה מחומר הנקרא polyethylen terephtalate, הידוע גם בשם פט (PET). ה-PET הוא סוג של פוליאסטר המשמש בייצור בקבוקים ומיכלי מים, סודה, מיץ ושאר חומרי ניקוי. הוא אינו סופג מים או ריחות גוף. כמו בקבוקי המשקה, כך גם הפליס עמיד ויכול להחזיק שנים. יתרונו של ה-PET הוא בכך שניתן להתיך אותו ולעצב אותו מחדש אינספור פעמים, וזאת מבלי שהוא יאבד את חוזקו.
כיצד נעשה המיחזור?
ראשית התהליך בבקבוקי פלסטיק הנמחצים באתרי איסוף הבקבוקים, ונארזים בצרורות של בקבוקים מעוכים. בקבוקי ה-PET מופרדים מהשאר, והפוליאסטר הנקי, אשר עבר את תהליך המיון, מותך בטמפרטורה של כ-300 מעלות צלסיוס, והופך לנוזל דמוי דבש. הנוזל המותך מועבר דרך 32 מסננות מחוררות, הדומות לראשי ברז במקלחת. בכל אחד מהראשים ישנן יותר מאלף נקבוביות דקות. כך מתקבלים סיבים ארוכים ודקים של פוליאסטר ממוחזר, המסולסלים בצורת צמה, למעין חבל. החבלים נחתכים לקטעים, המשמשים להפקת משטחי אריג, שאחר-כך משמש לתפירת הפליס.
מה היה הארגון ה"ירוק" הראשון? הארגון הירוק הראשון, "The United Tasmania Group", קבוצת טזמניה המאוחדת, הוקם במרץ 1972 בעיר הוברט בטזמניה. בחודש מאי של אותה שנה הוקמה בניו זילנד "מפלגת הערכים", שהיתה המפלגה הלאומית הירוקה הראשונה בעולם. המפלגה התמודדה בבחירות הכלליות בניו זילנד ב-1972, והציגה מצע רדיקלי שכלל מדיניות של אפס צמיחה כלכלית, אפס גידול אוכלוסין, תמיכה בהפלות, לגליזציה של סמים ושיוויון זכויות מלא להומוסקסואלים. המפלגה לא זכתה לייצוג בפרלמנט בשנת 1972 אבל לקראת הבחירות הבאות, ב-1975, פיתחה "מפלגת הערכים" את המצע המחודש שלה שנקרא "מעבר למחר", שהפך להיות הבסיס להתפתחותן של מפלגות ירוקות ברחבי העולם. המפלגה זכתה ב-5.3% מהקולות באותה שנה. בשיטת בחירות פרלמנטרית כמו בארץ, הם היו זוכים בשישה מנדטים. למרבה הצער, כיוון ששיטת הבחירות בניו זילנד היא אזורית, לא היו להם מספיק קולות באף אזור כדי לקבל ייצוג בפרלמנט. למעשה, למרות שהתמיכה בירוקים עלתה במשך השנים, הם נכנסו לפרלמנט הניו-זילנדי רק בשנת 1991, לאחר שהתאחדו עם מפלגות אחרות. השם "ירוקים" נטבע לראשונה על ידי מפלגת הירוקים הגרמנית, כאשר זו התמודדה לראשונה בבחירות הכלליות בשנת 1980. המפלגה הגרמנית הוקמה בשנות השבעים וזכתה לראשונה במושבים בפרלמנט הגרמני, הבונדסטאג (Bundestag), בשנת 1983.
מי פיתח את המכונה הראשונה שהונעה בקיטור? המכונה מוּנעת הקיטור הראשונה, שהדגימה את העיקרון של הפיכת לחץ אדים לתנועה, הומצאה הרבה שנים קודם להמצאת מנוע הקיטור בו השתמשו ברכבות וששינה את פני ההיסטוריה. הממציא היה הרון, יווני שחי במאה הראשונה לספירה, בעיר ההלניסטית אלכסנדריה. הרון היה מהממציאים החשובים של העולם העתיק, ועסק בתחומים מגוונים. הוא פיתח שיטות מדידה, מכונות אוטומטיות, שימושים מגוונים למראות, ופיתוחים מכניים ופנאומטיים. אחת מהמצאותיו המפורסמות היא "המנוע של הרון": הרון הרתיח מים במיכל שהיה מחובר לכדור מתכת חלול. האדים שהצטברו בכדור השתחררו בכוח דרך שתי צינוריות שיצאו ממנו בכיוונים הפוכים - ולכן סובבו אותו. זהו גם העיקרון שלפיו עובדת ממטרה מסתובבת פשוטה. הרון, כמו ליאונרדו דה וינצ'י שנים רבות מאוחר יותר, התעניין מאוד באוטומציה, ופיתח בין השאר (בגירסאות פרימיטיביות) את הדלת האוטומטית הראשונה ואת המכונה הראשונה לממכר שתיה! שתי המכונות הותקנו במקדש הגדול באלכסנדריה, ועזרו לשכנע את המאמינים בכוחם של האלים. מכונת השתייה היתה פשוטה למדי, כאשר מטבע שולשל לחור שבראשה, הוא נחת על משטח שהרים מנוף, וגרם לפתיחת פתח דרכו יצאו מים קדושים. הדלת האוטומטית השתמשה בחום שהפיק המזבח במקדש. הרון התקין מתחתיו מיכל המלא במים עד חציו, שהיה מחובר בסיפוֹן לדלי. כאשר הודלק המזבח, האוויר תחתיו התחמם והתפשט, ודחף את המים מהמיכל אל הדלי. הדלי נהיה כבד יותר, ומשך חבל שהיה מחובר לגליל שסובב את צירי הדלת. בלילה, כאשר האש במזבח כבתה, התכווץ האוויר, ויצר תת-לחץ במיכל. המים חזרו דרך הסיפוֹן למיכל, הדלי הפך קל והתרומם, ודלתות המקדש נסגרו, ללא מגע יד אדם.
מי המציא את מנוע הקיטור הראשון? תומס סייברי (Thomas Savery), מהנדס צבאי אנגלי, המציא בשנת 1698 את מנוע הקיטור הראשון. סייברי ניסה לשאוב מים החוצה ממכרות פחם. המכונה שלו הורכבה ממעין חבית סגורה, אשר אליה הוכנס קיטור בלחץ. הזלפה של מים קרים גרמה לקיטור להתעבות. כך נוצר וואקום, אשר שאב את המים החוצה מהמכרה, דרך שסתום בקרקעית. תומס ניו-קמן (Thomas New Comen), נפח אנגלי, המציא את מנוע קיטור הלחץ, שיפור של המנוע של סייברי. המנוע של ניו-קמן משתמש בכוחו של הלחץ האטמוספרי לביצוע עבודה. המנוע שואב את הקיטור לצילינדר. האדים נדחסים בעזרת מים קרים, אשר יוצרים ואקום בתוך הצילינדר. הלחץ האטמוספרי שנוצר, מפעיל בוכנה היורדת בכוח. בניגוד למנועו של סייברי, מנועו של ניו-קמן, לא מגביל את הלחץ שנוצר. בשנת 1712 בנה ניו-קמן את מנועו הראשון ביחד עם ג'ון קלי והציב אותו על מכרה פחם, כדי לנקז ממנו מים. מאוחר יותר, בשנת 1765, נתבקש ג'יימס וואט על-ידי אוניברסיטת גלאזגו, לשפר את מנוע הקיטור של ניו-קמן. בשנת 1769 המציא וואט מכונה הדומה לזו של ניו-קמן, אך משתמשת במעבה נפרד, המחובר לצילינדר בעזרת שסתום. כך קרה שבעוד הצילינדר להט מחום, המעבה עצמו נותר קר. המבנה של וואט הפך למבנה המוביל של מנועי קיטור. דרך אגב, יחידת הכוח וואט, קרויה על שמו של אותו ג'יימס וואט. הסימול של יחידת הכוח הוא כמובן ה-W המפורסם. וואט אחד שקול לאחד חלקי שבע-מאות-ארבעים-ושישה כוחות סוס.
מי היה הראשון לרוץ מייל אחד בפחות מארבע דקות? רוג'ר בניסטר, סטודנט בריטי לרפואה בן עשרים וחמש, היה לאדם הראשון בהיסטוריה, אשר הצליח לרוץ מרחק של מייל אחד (שזה בערך 1.6 ק"מ), בפחות מארבע דקות. בשישה במאי 1954, בפני קהל של 3,000 צופים על מסלול ריצה באוקספורד, רץ בניסטר את המרחק בזמן של שלוש דקות, חמישים ותשע שניות וארבע עשיריות השנייה (3:59:40 שניות). ה"מבצע" של שבירת השיא היה מתוכנן לפרטים. בניסטר נעזר בשני מושכי קצב אשר רצו לפניו כדי למשוך אותו אל השיא בקצב נכון. באמצע הדרך, כאשר בניסטר דורג שלישי, התעייף מושך הקצב הראשון. באותו שלב סימן בניסטר למושך השני, אשר החליף את הראשון ומשך את בניסטר אל השיא. בהתפרצות אנרגיה, נטל בניסטר את ההובלה רק כמאה ושמונים מטרים לפני סוף המסלול. בניסטר האיץ לקראת קו הסיום, קבע את השיא, ונפל תשוש אל זרועות אחד מחבריו.
לפנייה לכתב/ת 
פּליז ברינג מי פליז
צילום: איי פי
וואט'ס אפ?
