חכמה על קטנים

כמו ביקור חטוף בגן עדן, נשיקה על הלחי עם מי אהובה של שנים, או מיליון דולר בחשבון העובר ושב למשך עשר דקות. כך בערך היה מפגש שלי עם הסמארט-רודסטר-קופה-חדשה. קצר מדי, מתסכל מדי, עם יותר מדי עשן משאיות בעיניים. האמת, כמעט והייתי מוכן לוותר עליו. אבל הגעתי בכל זאת.

ואז גיליתי שאיך שלא אהפוך בו, סיפור אמיתי אי אפשר להביא לחברה. ושאף אחד לא יספר לכם אחרת. ב-40 דקות בלבד, אחרי מספר דומה של קילומטרים, אי אפשר לבחון לעומק הנדרש אף מכונית. בטח לא אחת שמתיימרת להיות לא רק חכמה מסמארט רגילה, אלא גם כלי נהיגה טהור ביותר, המכוון לצעירים חובבי ההגה. הדבר הבא - אחרי מאזדה מיאטה.

כל כך יפה

האמת, הרודסטר שמולי נראית כמו צעצוע מקסים. כל כך יפה, עד כי ברגע הראשון לא ברור כלל אם היא אמיתית, או השתוללות חד-פעמית של מעצב עם עודף ביטחון. הצעצוע הזה ממגנט את העין ממרחק, בחניה, בנסיעה, אפילו באולם התצוגה. ואתה חייב לגשת, אפילו לרוץ, כמו ילד שמגיע לחנות צעצועים, בעיקר כי היא שונה מכל דבר שאנחנו מכירים.

חוקי הטבע המוטורי אומרים הרי שאין חיה כזו, ובכל זאת אתה יכול לנגוע בה - פלסטיק, מתכת ובנזין - ולאשר שהיא אכן קיימת. ואתה מופתע כמובן עד כמה קטנה הרודסטר הגמדית הזו. השילוב הנפלא של חרטום ארוך, תא נהג קצר וירכתים קטומים, יחד עם מזיגת חלקי הפלסטיק צבעוניים ומתכת אופיינית, יוצר מראה צעצועי.

זה מקבל חיזוק מהסבכה המחייכת, יחידות תאורה עגולות המביטות בסביבה מלפנים, וכנפיים תפוחות באופן מוגזם. ובכל זאת ברור מייד כי זו סמארט, למרות שהיא שונה לגמרי מהסיטי-קופה שהכרתם עד היום.

יותר שונה מדומה

ואכן אנשי המותג הצעיר מתעקשים להסביר לי שהיא שונה מאוד מהסיטי-קופה. "זו לא גרסה של הסיטי, כי רק 35% מהחלקים כאן משותפים. מדובר כאן רק בתפיסה דומה". ויש בזה משהו, כי הממדים שונים לגמרי מכל זווית. כך למשל בסיס הגלגלים, עם 236 ס"מ, ארוך ב-55 ס"מ מזה של הסיטי. כך למשל ממד הרוחב גדול ב-10 ס"מ.

למעשה, הסמארט המקורית והרודסטר בה אני מביט, לא מיוצרות על אותו פס. במפעל המאוד-מיוחד של סמארט בהאמבך, מוקדש פס נפרד למרכב-שלדת הטרידון המתכתית של הרודסטר והרודסטר-קופה, כמו-גם לחיבור חלקי הפלסטיק.

ואגב, שתי המכוניות הן כמובן אחיות לאותה משפחה, ועל פס הייצור מפתיע לגלות כי הן זהות גם מבחינת מרכב, למעט מסגרת חלון צד אחורי, ה"מולבשת" על מי שתהיה בעתיד קופה. זאת, לפני שהיא מקבלת גם את יחידת חלון-דלת אחורית.

המשחק ממשיך

אותה תחושת צעצוע ממשיכה גם כאשר אני דוחק את ישבני, ולא בקלות, לתוך מושב הנהג. מנקודה זו, כמו במכונית ספורט אמיתית (מישהו אמר פורשה?) נפרשות מול עיני צמד תפיחות חמוקיים גדולות בצד המרכב. ביניהן - מכסה תא מטען ארוך ונמוך. כצפוי מרודסטר, תנוחת הנהיגה נמוכה, הראות לאחור אפסית, וכמו במכוניות ספורט רבות, התחושה אינטימית עד צפופה.

גם כאן העיצוב מאוד "סמארטי", אם כי שונה מהמקור הידוע. שני מחוונים כדוריים מאחורי ההגה מדווחים על מהירות וסל"ד. שני כדורים אחרים מזדקרים מהמרכז ומודיעים על לחץ טורבו ושעון זמן. זה בהחלט יפה, הרבה יותר מרשים מאיכות הפלסטיק, בעיקר לאחר שהתקן המכשיר הסלולרי על בלם היד נותר ב… כף ידי.

יללות

אבל אין לי זמן להתרשם מפרטים קטנים, ודי מהר אני מתייאש מפירוק והרכבת הגג - זה לא ממש קל. עם לוח זמנים צפוף כפי שהוכתב לי, עדיף תמיד להניע ולברוח. וזה בדיוק מה שאני עושה, במחיר פרצוף גרמני חמוץ.

צליל המנוע שבוקע - באופן לא שגרתי - מאחור, קרוב מאוד לאוזן, נשמע טוב למדי. אליו מצטרפות בשמחה יללות מכיוון שסתום הפריקה של מגדש הטורבו. פס הקול הזה מייצר תחושה נפלאה, כאילו אני דוהר אל קו הגמר במרוץ שנות השבעים, ולא מסתובב באזור שטוטגרט.

הביצועים מפתיעים בהתחשב ביחידת הכוח המיניאטורית בנפח 700 סמ"ק, עם הספק מרבי של 82 כ"ס בלבד. אבל במונחים מוחלטים, מהירות מרבית של 180 קמ"ש וזינוק מ-0 ל-100 קמ"ש תוך 10.9 שניות, אינם חומר מרגש.

אבל הרעש והישיבה הנמוכה בהחלט יוצרים אשליה של מהירות. גם בטעימה הקצרה הזו אני לא מתלהב מתיבת ההילוכים החצי-אוטומטית, זו עם ששת ההילוכים מהסמארט. היא אמנם שופרה מעט, אך עדיין ממש לא מתאימה למכונית ספורט. בעיקר לאור העובדה שגם במצב ידני התיבה נוטלת פיקוד ומעלה הילוכים.

גם מבחינת ניהוג עושה רושם שהצעצוע מגיב נכון, משנה כיוון בחדות, נכנס לפניה באופן מדויק. המשקל הקל (רק 810 ק"ג) תורם כאן ללא ספק. אך למרות שההגה והבלמים טובים למדי, קשה לקבוע עד כמה הם טובים באמת. בעיקר כאשר מדובר בהגה הכוח החשמלי במכונית ההדגמה.

ו…?

הרושם הראשוני והמאוד מוגבל הוא שמדובר בצעצוע עשוי היטב, משמיע צלילים נכונים ומייצר תחושות מתאימות. מין צעצוע למבוגרים, חמוד, משעשע, אולי אף מרגש לעתים, ובהחלט יוצא דופן מכל זווית. השאלה הקשה תהיה האם הוא שווה את המחיר, כ-165,000 שקלים, שהם אגב יותר ממה שגובה מאזדה עבור המיאטה המצוינת והמוכחת.

ההכרות הקצרה מדי, על כבישים לא נכונים, אינה מאפשרת לתת תשובה רצינית, ואנחנו בהחלט משתוקקים ליותר. אך הגם שזו מחמאה של ממש לסמארט, תחושת הבטן אומרת כי אנשי יחסי ציבור שישוו אותה למיאטה, עלולים למצוא עצמם מזיקים יותר ממחמיאים.