סוף המשחק

ילדים שלא אופסנו במסגרות קיץ, מבלים את שעות היום חופשיים לעשות כמעט כל מה שבראש שלהם, בין אם לבדם ובין אם בחברת אחרים. דבר אחד ברור, משחקי הילדות שלנו, ההורים, חלפו מהעולם והותירו רק י שובל נעים של זיכרונות שנוכל להתרפק עליו. "משחקי ילדים", מופע שיצרה הכוריאוגרפית נעה דר, עוסק באותם משחקים. הרקדנים יוצאים שם מתוך תמונה של ברויגל ומשחקים בתופסת, מחבואים, "חמור חדש" ועוד.

המופע, ולא רק הוא, מעוררים גם תהיות, בעיקר לגבי משחקי הילדים של היום. אין ויכוח שילדים משחקים היום הרבה פחות במשחקי חצר – הן בגלל החשש מפיגועים והן מתוך פחד של ההורים מאירועים אלימים. משחקי חבל, קלאס, גומי, תופסת, מחבואים, גוגואים ואחרים, דורשים בדרך-כלל מרחבים ולא מגיעים לידי מיצוי בחסות ארבע קירות. משחקי כדור כמעט בלתי-אפשריים בבית ומשחקי מים הולמים חצר ובריכה ודורשים פיקוח של מבוגרים, ואלה הרי עסוקים בדרך-כלל נורא בענייניהם.

לתבל טכנולוגיה בטבע

ילדים משחקים היום הרבה יותר במשחקי מחשב, משחקי טלוויזיה, ומשחקים אלקטרוניים, וכמובן צופים שעות על גבי שעות בטלוויזיה. במילים אחרות – דור העתיד ספון יותר שעות בבית, פעיל פחות מוטורית, שוהה פחות בחברת ילדים אחרים, וקשור יותר לעולם הטכנולוגי מאשר לטבע. עם כל הבעייתיות, ניתן בכל זאת לתבל עבורם את הטכנולוגיה בקצת טבע, כך שיוכלו ליהנות מחרצני מישמש (גוגואים) לא פחות ממשחק אינטראקטיבי מורכב במחשב.

חשוב לזכור שבאמצעות המשחקים, הילדים לומדים להבין את עצמם ואת האחרים, רוכשים ידע על העולם הפיזי שבקירבתם, ומשפרים את יכולתם לתקשר עם בני גילם ועם מבוגרים. בשנה הראשונה מאפשר להם המשחק להתנסות בתחושות הגוף ובתנועות המוטוריות, עם חפצים ועם בני-אדם. פעוט בן חצי שנה שייתקל בכדור, ידחוף אותו כדי להתנסות בתחושה ובתנועה. כשיגדל, ישכלל את המשחק, ולא רק ידחוף את הכדור, אלא גם יזחל בעקבותיו ויחזיר אותו אליו.

בגיל תשעה חודשים, הפעוט ינסה את אותה אפשרות (דחיפה, למשל) על מגוון אובייקטים, וילמד שכדור מתגלגל, רעשן משמיע צליל וכו'. בגיל שנה כבר יכיר את האפשרויות הטמונות באובייקטים שונים, ולכן ידחוף כדור או יבעט בו, אבל כשיפגוש ברעשן, ינענע אותו. בשנה השנייה, מתעוררת אצל הילדים מודעות גדולה יותר לפונקציות השונות של האובייקטים בעולם החברתי: כפית תשמש להכנסת מזון לפה ולאו-דווקא ליצירת צליל. דרך משחקים כמו מחבואים הפעוטות לומדים על סדר (תורות), כיצד מתנהלים עם אחרים ואיך משתפים אותם במשחק. מרגע שילדים מפתחים יכולת לייצג את החוויה שלהם באופן סמלי, הם מתחילים במשחקי דמיון. בסוג משחק כזה הם לוקחים על עצמם תפקידים ומשנים אובייקטים כדי להביע רעיונות ורגשות ביחס לעולם החברתי.

תוכניות פעולה משפחתיות (משחקי אבא-אמא-ילד), משוחקות על-ידי ילדים קטנים יותר, וככל שהם גדלים, הופכים משחקי המשפחה מורכבים יותר ועוסקים בסיטואציות משפחתיות מורכבות. ילדים משחקים גם תפקידים שמושפעים ממה שהם רואים בסביבתם: אם ראו בניין בבנייה, ונתקלו בראשונה בפונקציות הקשורות לכך, הם יכולים לשחק בנאים, צבעים וכו'. אם ביקרו בבית-החולים, הם יכולים לשחק רופאים ואחיות, ואם ראו בטלוויזיה את "בטמן", הם יכולים לשחק דמויות מהסידרה.

לא צריך צעצועים קנויים

בסביבות גילאי 4-5, הילדים משחקים במשחקי תפקידים גם כשהם לבדם (ברבי אבא, ברבי אחות, ברבי ילד וכו'), אבל בעיקר משחקים עם חברים מהגן או מהשכונה. כאן עוברת תפיסת הדמויות שלהם והתפקידים משא ומתן עם השותפים למשחק והידע המשותף הופך את הדמויות ואת המשחק למורכבים יותר. במשחק אומנם בא לידי ביטוי הידע של הילד על העולם, הדמויות והתפקידים שבו, אבל גם המשאלות והפרשנות האישית שלו לגביהם.

בגילאים אלה הזאטוטים גם משחקים משחקי תנועה (תופסת למשל), ומעוררים פחד אצל ההורים שהמשחקים יהפכו לאלימים. משחקים מוטוריים אכן דורשים פיקוח בגיל הזה, אבל בלעדיהם הילדים לא יהפכו להיות מיומנים בפעולות הגוף שלהם, לא יבחינו בין תוקפנות אמיתית למשחק, ולא ילמדו לווסת את מידת האקטיביות שלהם כדי לא לפגוע. משחקים עם כללים הופכים להיות מעניינים לילדים בסביבות גיל 5 וממשיכים להיות כאלה עד אמצע שנות הילדות. הכללים קשורים בהתארגנות הקבוצה, והם הרבה יותר מאורגנים מהמשחקים הדרמטיים-חברתיים שאיפיינו את השלב הקודם. במשחקים המאורגנים יש בדרך-כלל שני צדדים או יותר, תחרות וקריטריונים מוסכמים מראש לניצחון ותבוסה.

בחירת הקבוצה מתחילה לקשור ילדים לתתי-קבוצות, וחברויות ונאמנויות מוצאות בהן את ביטויין. גם למשחקי קופסה, המערבים יותר את הצד האינטלקטואלי והחברתי מאשר את זה המוטורי, יש מאפיינים דומים. מה תפקיד המבוגרים במשחקי ילדים? קודם-כל, המבוגרים צריכים להעריך את חשיבות המשחק עבור הילדים, וכשם שאנחנו מחמיאים להם שציירו יפה, סידרו כמו שצריך את החדר, חשוב להחמיא להם גם שהם משחקים יפה. בשנים הראשונות חשוב לשחק עם הילדים, ליצור אווירה משחקית, ולספק להם את החומרים אותם יוכלו לחקור. לא צריך לרכוש צעצועים בחנויות, מספיק שיהיה בבית ארגז תחפושות עם בגדים ישנים שלנו, או של הילדים, צעיפים, מטפחות, ופיצ'פקאס אחרים.

אם אתם רואים שהילדים תקועים עם משחק שאינו מעניין אותם, אפשר להציע להם משחק אחר, שימוש אחר לאותו משחק, או לספק להם חוויה חדשה לגמרי כמו משחק בשדה. חשוב להתערב כדי שהמשחק יהיה בטוח. אם הם אינם מצליחים לפתור את הקונפליקטים ביניהם בכוחות עצמם, חשוב להתערב לפני ההסלמה. חשוב לא פחות שהחומרים יתאימו לגילם ולא יסכנו אותם.