הארי פוטר, ביג דיל

1. כבר קראתי את הספר הזה

"אמורי אשיג אטוסה", ספר קטן ויפהפה של נורית זרחי (ציורים: הילה חבקין), ספרית פועלים, 1992. כל הגרעין של ההארי פוטרים מצוי שם, בתמציתיות טלגרפית שאופיינית לכתיבה המופלאה של נורית זרחי. ילדה-מכשפה לומדת כמה קשה לשרוד בבית ספר למכשפות, וקורים לה דברים מוזרים ומפעימים כשהיא יוצאת לעולם. אינני מתכוונת לרמוז, חלילה, שהארי האהוב כל כך הוא גניבה ספרותית או אפילו השאלה, אלא שהרעיון ממש לא חדש, ואני מעדיפה את הביצוע של זרחי. מה לעשות שאנחנו חיים בארץ דוברת שפה מוזרה, שזרחי משחקת בה חמש אבנים, ושנורא נורא קשה להעביר ספרי ילדים מתרבות אחת לתרבות אחרת, אלא אם כן ילדי כל העולם נהיו פתאום אנגלו- אמריקנים. והם נהיו. בגלל הטלויזיה והאינטרנט.

2. כבר היו הצלחות מופלאות כאלה

שעות ארוכות ומשעממות בחברת התנ"ך של המוציאים לאור, ה - Publisher’s Weekly, הניבו יבול מדהים של מספרים. בדיקה נוספת באנציקלופדיה בריטניקה העלתה גם היא הפתעות לא קטנות. הידעתם כי ספרי קארל מאי (האידיוטיים, הגזעניים והמפוברקים) נמכרו רק בגרמניה, ורק עד שנת 1940, ב – 7.5 מליוני עותקים? ושספרי טינטין עברו את מחסום עשרים המליון – רק בצרפת? ושספרי אסטריקס מתקרבים לשם? אין עדיין מסד נתונים למכירות עולמיות שלכל ספרי הילדים באשר הם, לכן אמנה כאן את ההיסטריות הגדולות של המו"לות האמריקנית בלבד.

הקשר בין תכנים ואיכויות לבין מכירות מקרי למדי. ספרי דוקטור סוס המופלאים מכרו בערך שלושים וחמישה מליון עותקים רק בצפון אמריקה. הספרים האיומים של ג'ודי בלום, יותר משלושים ושבעה מליון. בתחתית הרשימה מצוי הספר הקריא היחיד שלה, "זה שבאמצע הוא קנגורו ירוק", רק 1,390,000 עותקים. Charlotte's Web', ספר יחיד של א.ב. וויט – עשרה מליון. לורה אינגלס ווילדר עם הבית הקטן בערבה וממשיכיו – לפחות עשרים וחמישה מליון. ברשימת הגדולים של ארה,ב תמצאו גם את הנסיך הקטן", חמישה מליון, את ספרי רואלד דאהל (ג'יימס והאפרסק הענקי ואחיהם), יותר משישה מליון, את "בארץ יצורי הפרא" של מוריס סנדק, בערך 4.5. מליון, בכריכה רכה וקשה. יש עוד המון טובים שעברו את מחסום שלושת המליונים: "שרה גבוהה ופשוטה" של פטרישה מקלופלין, "באבאר מלך הפילים" של לורן דה ברונהוף, וספריה המאויירים של ביאטריקס פוטר - לפחות 22 מליון עותקים. לנוחותם של רואי החשבון, מצורף בזה קישור לכל הרשימה. וכן, גם ארבעת ספריו של א.א.מילן (פו הדב, הבית בקרן פו, כשהיינו צעירים מאד, אנו בני שש) – לפחות חמישה מליון. תזכרו, רק בארצות הברית.

3. הכל בערבון מוגבל, וקצת היסטוריה

בהעדר בסיס נתונים עולמי, מי יודע כמה עותקים נמכרו מכל הגרסאות, בכל השפות, לחרוזי "אמא אווזה"? הם קיימים כבר 300 שנה בערך. ומה עם אגדות האחים גרים? ואיפה פינוקיו? והנס כריטיאן אנדרסן? סופרים שמתו מזמן משאירים לנו את קניינם הרוחני ואנחנו משחקים בו: מסעות גוליבר, ספרי ז'ול ורן, רובינזון קרוזו ועשרות אחרים זכו לאינספור תרגומים, עיבודים, קיצורים ומעשים מופלאים וברוטליים כאחד, גם לטף וגם למי שקורא בלי ניקוד וגם למי שקורא יפנית. מה שקורה להארי פוטר, אזרח העולם של האלף השלישי, שיש לו מנגנון ספירה עולמי מדויק. זה הכל.

4. "פתאום ילדים חוזרים לקרוא", מתפעל מי שמתפעל. נו, באמת

הם קוראים יותר מאשר לפני מאה שנה. כדאי לבדוק את זה. ב –1586 נוצר הספר הראשון בעולם שיועד לילדים בלבד. המחנך המוראבי קומניוס חיבר אלבום מאויר שיועד למתחילי-קרוא. לפני זה למדו לחבר אותיות למלים באמצעות כתבי קודש, תנ"ך, קוראן, או חמשת הספרים של קונפוציוס. רק באמצע המאה השמונה עשרה התחילו לחבר יצירות שדיברו אל ליבם של ילדים מיטיבי קרוא: גוליבר ורובינזון נולדו אז. רק ב – 1865 הגה מתמטיקאי מטורף את עולמה המופלא של עליזה, מאוחר יותר נולדו תום סויר והאקלברי פין. פינוקיו, ספר מגעיל שמחנך ילדים לציות עיוור לסמכות, נכתב כספר לימוד לטף האיטלקי. "הקוסם מארץ עוץ" בן מאה בדיוק, ופיטר פן מבוגר ממנו בחמש שנים.

"מסע הפלאים של נילס הולגרסן" נולד ב – 1907 בהזמנת משרד החינוך השבדי, כספר ללימוד גיאוגרפיה. את ז'אנר הבלשים הילדים המציא בעצם אריך קסטנר, עם "אמיל והבלשים" שלו. בתחילת המאה הקודמת, הם היו יכולים לגמור את ספריית הילדים תוך שנה, שנה וחצי. המהפכה הגדולה של ספרות הילדים שייכת למחצית השניה של המאה הקודמת, או אז הבינו טובי הסופרים כי גם ליצורים נמוכי קומה מגיעה ספרות עשירה ומובחרת. מיד אחר כך נולדה הטלויזיה.

5. ונגיד שהם קוראים פחות –אז מה?

ערוצי המידע הפתוחים כיום לילדים פשוט לא היו קיימים בדור של הוריהם וסביהם. בעיני, אין כל עדיפות לאנציקלופדיה המאויירת על פני חיפוש תבוני באינטרנט, ואין כל ערך אינטלקטואלי מוסף בקריאת "הלב", ספר שמחנך לפשיזם טהור, על פני העיבודים הסנטימנטליים והאנימציה היפנית הנוראה של סיפורי מרקו. את אגדות גרים ואנדרסן הם פוגשים לראשונה בקלטות וידאו שמתפקדות כשמרטף יעיל. מה רע בזה? הלא התכנים האוניברסליים של האגדות אינם תלויים בלשון בה הם מוגשים. הטלויזיה היא רק עוד לשון, עוד מדיום. חרוזי אמא אווזה בהגשת ברני, הדינוזאור האמריקני הסגול, נמכרו במליון וחצי עותקים – בספר. מה שמפריע לי בטלויזיה אינו העיבודים לספרים, אלא סמלי המין המקפצים ומצווחים בין לבין בערוצי ילדים.

6. אולי הם קוראים פחות בגלל ההורים שלהם?

חוג אנגלית, חוג קראטה, סדנאות העשרה במוזיאון, פעילות במתנ"ס, הסעות מאורגנות מפה לשם בחסות ההורים ורגשי האשם המפותחים שלהם, בחסות השאיפה להפוך כל דרדס ליוצר, כל פעוט למי שממצה את כל הפוטנציאל שלו – מתי בדיוק נשאר להם זמן לקרוא כמו שהיה לנו, בני ארבעים ומעלה, שהורינו השכילו להניח לנו לנפשנו שעות ארוכות מדי יום?

7. וכשמכריחים אותם, אתם יודעים מה קורה

יומן ספר, שעת קריאה, שעת סיפור, שעת ספריה: כל מה שהופך את החוויה האינטימית, המשחררת והמענגת של הקריאה לחובה, מוליד בהכרח ניכור, במיוחד בשנים בהן "לא רוצה" הוא המבע השגור ביותר בפי הטף. יד על הלב: לו היו מכריחים אתכם, הייתם קוראים?

8. תרגעו. יהיו עוד הארי פוטרים

ספרות הילדים של חמישים השנים האחרונות מלאה באפנות: ספרי פינאטס, החמישיה הסודית, השביעיה הסודית, ספרי רואלד דאל, השטויות של של סילברסטין ("העץ הנדיב" ואחיו), מוריס סנדק הנהדר, ואצלנו, יהודה אטלס הנהדר, הכבש הששה עשר – וזוכרים שכולנו קראנו חסמב"ה? גם הארי פוטר, הילד האוניברסלי, ימצא את מקומו בחנויות המשומשים – בדיוק כמו אדריאן מול ויומניו הסודיים, בדיוק כמו "פוליאנה". ו"קריוס ובקטוס", ספר אידיוטי וחמוד על צחצוח שיניים, שלושה מליון עותקים לפחות.

9. בקשה אישית אחת: אל תכריחו אותם לקרוא את "פוליאנה"

בעיקר מפני שזה ספר שמציב בפני ילדים סטנדרטים שקריים ובלתי מוסריים של התנהגות מלאכית. לשמור על אופטימיות מחוייכת גם בכסא גלגלים, גם כשהגיבורה היא יצור די זעיר? למה?

10. נבירה קצרה בזכרון, ותוצאות חלקיות מאד

הנה כמה מן הספרים המתורגמים שבלעדיהם לא היה עולם הקריאה שלי כה חשוב לי בילדות. לא משנה באיזו גרסה תמצאו אותם, הם עדיין מדברים לילדים בני שמונה ובני שמונים. הרשימה ממש לא ממצה, והיא תוספת קטנה לספרים מצויינים שהוזכרו לעיל. אבל שווה להיזכר במשלי לה פונטיין, שלושת המוסקטרים, כל כתבי ז'ול ורן, סיפורי ככה סתם של רודיארד קיפלינג, ספר הג'ונגל, יומנה של אנה פרנק (עבר מזמן עשרה מליון עותקים, אם חשוב לכם לספור), מסע הקון-טיקי של תור היירדאל, נשים קטנות של לואיזה מיי אלקוט, שירי הנונסנס של אדוארד ליר, ציד הסנארק של לואיס קרול, יהושע הפרוע, הלורד הקטן של פרנסס הודג'סון ברנט וגם הגן הקסום שלה, פצפונת ואנטון, שלושים וחמישה במאי – שניהם של אריך קסטנר, סוס בלי ראש של פול ברנה, הרוח בערבי הנחל, משלי קרילוב, גבעת ווטרשיפ, המלך מתיא הראשון של יאנוש קורצ'ק, ארבי על האי של ויליאם סטיג, כל סדרת המומינים של טובה ינסון, כל ספרי דוקטור דוליטל של היו לופטינג, צ'יטי צ'יטי בנג בנג של איאן פלמינג - אבא של ג'יימס בונד, שר הטבעות של טולקין, כל ששת ספרי נארניה של ס.ק. לואיס, הנסיך המאושר של אוסקר ווילד – ופו. אל תשכחו את פו. מצידי, שיהיה פו של דיסני, בתור התחלה. בקלטת, בתור התחלה. כשיגבהו, הם יחפשו אותו על המדף. אין לי ספק שהוא עדיין יגור שם, חייכני ושמנמן ומרוצה. פו כבר בן שבעים ויותר. הארי פוטר, לעניות דעתי, יגווע הרבה, הרבה לפני הדוב של כריסטופר רובין.