רוקיסט עם נשמה יהודית

לפני כשנה עבר יוסי פיאמנטה ניתוח מעקפים. הניתוח, ותהליך ההתאוששות הממושך, אילצו אותו לקחת פסק זמן מקצועי, לדחות עבודות ולהחמיץ הופעות שכבר התחייב עליהן. עכשיו, כשהכל מאחוריו, חוזרים החיים הטובים למחוזותיו.
"ששון ושמחה", דיסק כפול שלו ושל להקת פיאמנטה, יצא לפני כמה שבועות, ובמקביל שוחרר למסכים Brooklyn Babylon ("ברוקלין בבל"), סרט העוסק ביחסים בין יהודים ושחורים בברוקלין, שאת המוזיקה שלו כתב פיאמנטה.
באחת הסצינות מצולם קונצרט שנתן בפני נוער יהודי. פיאמנטה, ששימש גם כיועץ להפקה, היה זה שהסביר לבמאי שבהופעות מוזיקה המתקיימות בפני קהל יהודי דתי, גברים ונשים לא מתערבבים, וריקודים בסגנון בן לוקח בת הם בבחינת איסור חמור. בשתי סצינות רואים את פיאמנטה מרקיד קהל משולהב כאשר הגברים והנשים רוקדים לחוד.
הבחירה בפיאמנטה לסרט היא טבעית. יותר מעיתון אחד כינה אותו "הנדריקס החסידי", ודיסקים שלו נמכרים לא רק בחנויות הפונות למגזר הדתי. חוץ ממעריציו בבורו פארק, מגיעים להופעות שהוא מעלה במועדונים כמו ניטינג פקטורי, ווטלנד ובוטום ליין, חובבי רוק גיטרות מכל רקע דתי או לאומי.

רוק מתקדם

לפני 26 שנים הכניס יוסי פיאמנטה את הגיטרה החשמלית למוזיקה היהודית החסידית והיהודית. מי שזוכר את הרב שלמה קרליבך, או את צמד רעים, יודע שעד פיאמנטה התבססה המוזיקה החסידית על גיטרות אקוסטיות, תופים וקלרינט.
פיאמנטה, שהיה גיטריסט מקצועי עוד לפני שהחל בתהליך החזרה בתשובה, הביא לעולם הדתי את הידע שצבר בנגינה לצד רבים מהזמרים הפופולריים בישראל. רוק, הסגנון שאהב ושהצטיין בו, הלך איתו גם להופעות בפני אלה שלא גדלו על סגול כהה ולד זפלין.
בעשרים ושש השנים האחרונות הפכה הלהקה שלו, שנקראת על שמו, ללהקה המבוקשת ביותר במגזר הדתי. הוא והלהקה הופיעו בשנים האחרונות בשמחות יוקרתיות בכל רחבי ארה"ב, מקסיקו, אוסטרליה, פנמה, איפה לא. אבל אחרי שנים של נגינה בשמחות יהודיות הוא החליט לעבוד על אלבום כפול הכולל את מיטב הלהיטים שפיאמנטה ניגנו לאורך השנים.
העבודה על האלבום, שהחלה מיד לאחר הניתוח, נמשכה שמונה חודשים. פיאמנטה הקליט את כל השירים המזוהים איתו, החל ממחרוזות שירי החתונה, דרך קטעים של מוזיקה חסידית, מוזיקה מזרחית, מוזיקה אשכנזית, ועוד. הדיסק הכפול, אותו ניתן לרכוש בהופעות של הלהקה, נמכר היטב. ועכשיו, כשהפרויקט מאחוריו, הוא מתכנן בשנה הקרובה לחדש אלבום ישן שעשה עם הסקספוניסט הנודע סטן גטץ, שהרבה בשנות השישים לעבוד עם אסטרוד ג'ילברטו. פיאמנטה מאמין שעכשיו, עשר שנים אחרי מותו של המוזיקאי האגדי, זה הזמן לחדש את האלבום.
הוא מדבר על גטץ בגעגועים. השניים היו חברים קרובים, וכשפיאמנטה הגיע לניו יורק בהזמנתו של גטץ, הוא התגורר ביתו במשך כשנה. את תחילת הקשר ביניהם אפשר לראות כעוד מפגן של החוצפה הישראלית המפורסמת. פיאמנטה היה נגן צעיר בן 22, שבדיוק השתחרר מלהקת חיל התותחנים והחל לנגן עם דודו אלברט פיאמנטה, שהנהיג בתחילת שנות השבעים להקת ג'ז מצליחה בשם "הברנשים".
כששמע שסטן גטץ הגיע לארץ לצורך הופעה בפסטיבל ישראל, החליט פיאמנטה שהוא חייב לפגוש אותו. הוא התקשר למלון הילטון בתל אביב וביקש לדבר עם האורח. כשקולו של גטץ נשמע בצד השני של הטלפון, הציג פיאמנטה את עצמו כמוזיקאי ישראלי וכמעריץ של גטץ והזמין אותו הביתה, להקשיב למוזיקה שלו. גטץ אמר שהוא מאוד עסוק ואין לו זמן, אבל יוסי לא ויתר. "אני יכול לסדר לך חשיש טוב, בחורות יפות", אמר למוזיקאי בצד השני של הקו. וגטץ בהחלט גילה עניין.
כשהגיע המוזיקאי האגדי לביתה של משפחת פיאמנטה המתינו לו ערימה של סיגריות ממולאות, אוכל בשפע, ואחיותיו הצעירות של יוסי, ששרו במקום מוסיקת רקע. "עשינו לו כזאת חאפלה, שזה היה ערב שהוא מעולם לא שכח", אומר פיאמנטה.

החלום האמריקני

יוסי פיאמנטה נולד בירושלים להורים ממוצא ספרדי. כשהיה בן שש עברה המשפחה לתל אביב. לבר מצווה קיבל יוסי במתנה מהדוד אלברט גיטרה קלאסית. הוא החל להשתעשע בנגינה ונהג לבקר בקביעת בהופעות של הדוד. כנער הוא זוכר את עצמו מגיע למלון דן בתל אביב בחמש אחרי הצהריים, להופעות של להקת "הברנשים".
הדוד פיאמנטה החל ללמד את יוסי לקרוא תווים. הוא השתלם והתקדם, וכבר בתיכון השתלב ב"הברנשים". כשהשתחרר מלהקת התותחנים, הוא ניגן עם חברים כמו שלמה גרוניך וצביקה פיק. במקביל, החל לכתוב לחנים ומילים בעצמו. אחד מהשירים שכתב, "מצווה גוררת מצווה, עבירה גוררת עבירה", מצא חן בעיני גטץ באותו ביקור חפוז. גטץ שאל את יוסי למה הוא לא מוציא תקליט, וכשנודע לו כי הסיבה לכך היא כלכלית, הבטיח המוזיקאי הנודע לממן את ההקלטות, ואף להצטרף כנגן.
גטץ דחה את נסיעתו המתוכננת לאירופה, ונשאר בישראל למשך שבועיים נוספים. הוא ופיאמנטה נכנסו מיד להקלטות. "זו היתה חוויה גדולה לעבוד מול הגאון הזה", מספר פיאמנטה. "התחברנו והוא הזמין אותי לבוא לאמריקה ולעשות מיקס לתקליט". פיאמנטה נענה להזמנה ונחת היישר בביתו של סטן גטץ באפסטייט ניו יורק.
"הגעתי לאמריקה וישר נכנסתי לעולם המוזיקה הבינלאומי. התארחתי אצל גטץ בבית הענק שלו, הוא הקציב לי יחידת דיור נפרדת ודאג לי כמו אבא יהודי טוב. היה לו לב של זהב. הוא לקח אותי להופעות הכי טובות בעיר. הייתי מגיע איתו וישר היו מפנים לנו את השולחן הקרוב לבמה. הוא היה מרים טלפון אחד והיינו מקבלים שורה ראשונה בהופעה של סנטנה, למשל. גרתי אצלו קרוב לשנה ונפגשתי בזכותו עם כל עולם המוזיקה של אמריקה באותו זמן".
דרך גטץ הכיר פיאמנטה את אדי קרמר, ששנים קודם לכן עבד עם ג'ימי הנדריקס, אלילו הגדול. "הוא ראה אותי בהופעה והזמין אותי לבוא להקליט באולפן שבו הקליט עם הנדריקס. מבחינתי זה היה להגשים את החלום האמריקאי. אני תמיד אומר שהרב הרוחני שלי הוא הרבי מלובביץ' והרבי המוזיקלי הוא הנדריקס".
מה שבאופן טבעי מוביל לשאלה, כיצד הגיע פיאמנטה לחזרה בתשובה. ההסבר לכך עובר דרך המפגש של פיאמנטה עם מי שהתבררה כאהבת חייו. "אחרי יותר משנה בניו יורק, קפצתי להופעה של סטן גטץ בפלורידה. בהזדמנות זאת החלטתי לבקר בבית של הדוד שלי במיאמי. את הדלת פתחה ויוי, בת הדודה שלי, שהיתה אז בת 16. במשך שנים לא ראיתי אותה. זו היתה אהבה ממבט ראשון. התחלנו לצאת אבל היא חזרה לארץ. ביקשתי מאמא שלי, 'תשמרי לי על ויוי'. מאוחר יותר החלטתי גם אני לחזור לישראל".

נפש יהודי

"עברתי פה הרבה חוויות", ממשיך פיאמנטה. "ניגנתי הרבה מוזיקה, והייתי במסיבות שכללו הרבה נשים וסמים. הלב שלי אמר לי, 'אתה לא שייך לכאן'. השורשים של סבא והטפות המוסר שלו לא לשכוח מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים, התחילו להדהד לי בראש דווקא כשהייתי שיא ההצלחה. היה לי אלבום עם סטן גטץ, התחלתי לקבל הכרה בעולם המוזיקה הבינלאומי, אבל דווקא בפיק, כביכול, הבנתי שאני לא רוצה בחיים האלה. זה נחמד כשאתה צעיר אבל כל הזמן חשבתי איפה אהיה בעוד עשרים שנה. שנות השבעים היו שנים מאוד פרועות ומי שלא שם גבולות לעצמו יכול היה ללכת לאיבוד".
פיאמנטה חזר לישראל רק כדי לגלות שמשפחתו מתנגדת לנישואיו עם ויוי, בגלל הקרבה המשפחתית. כולם הזהירו אותו שייוולדו לו ילדים לא נורמליים ושבכלל, ככה לא עושים. מונע על ידי האהבה החדשה נסע פיאמנטה לירושלים, להתייעץ עם מקובל מפורסם. "הוא נתן את ברכתו לחתונה ואמר שיהיו לנו ילדים נורמלים לחלוטין", הוא מספר. "נסענו להתחתן בלונדון ואחרי החתונה חזרנו לאמריקה".
חלום חייו של פיאמנטה אז היה לפגוש את הרבי מלובביץ'. "במשך שנים הייתי קורא ב'ידיעות אחרונות' טור שלו על החיים. מאוד אהבתי את הפילוסופיה היהודית שלו והזדהיתי עם כל מה שכתב. כשהגעתי אליו לביקור בברוקלין, מיד נדלקתי. ראיתי אדם עם צלם אלוקי. זה היה מפגש מחשמל. היתה לו הילה מעל הראש ועיניים שנוגעות ברגש היהודי ובלב היהודי.
"כשיצאתי מהארץ לקחתי איתי את התפילין שלי מהבר מצווה. חשבתי שזה הדבר שהכי יכול להזכיר לי את הארץ. אחרי המפגש עם הרבי התחלתי להניח תפילין באופן קבוע".
גם הרבי מלובביץ' גילה עניין בצעיר החוזר בתשובה. פיאמנטה הוזמן להופיע בפניו, ובכל פעם קיבל מהרב ברכות. "תהליך החזרה בתשובה שלי כלל המון שיחות אל תוך הלילה", הוא מספר. "הוא כלל הרבה שאלות על החיים ובדיקה יסודית של המקורות. כמובן שסבא שלי תמיד היה ברקע, עם ההשפעה העצומה שלו בענייני יהדות. אחי עבר איתי במקביל את תהליך החזרה בתשובה".
פיאמנטה מספר שעיקר הפרנסה שלו היתה מנגינה בלילות שישי במועדונים. ההתלבטות אם לשמור שבת כהלכתה ולהסתכן בעתיד כלכלי לא ידוע היתה קשה. "לא היה קל לי לוותר, אבל עשיתי החלטה והקדוש ברוך הוא לא השאיר אותי מקופח. עברתי מהפך רציני כמוזיקאי. אני, שתמיד אמרתי שאני לא מופיע בחתונות, נאלצתי לשנות את הרפרטואר שלי ולעבור להתפרנס מאירועים של יהודים. כפיצוי, הכנסתי נופך חדש במוזיקת השמחות היהודיות, שילבתי את הגיטרה החשמלית ואת מקצבי הרוק במוזיקה הזאת.
"עד אז גיטרה חשמלית נחשבה לכלי טמא במוזיקה היהודית. אני הכשרתי את הכלי הזה והחדרתי את המקצבים האלה לשוק היהודי. בהדרגה בנינו לנו שם. להקת פיאמנטה הפכה להיות להקה מבוקשת מאוד בשמחות".

רוקיסט בעזרת השם

ב- 26 השנה שעברו מאז עבר לשיר בשמחות יהודיות, פיאמנטה מתפרנס בלעדית ממוזיקה. בתקופה זו הוא הוציא שבעה דיסקים מקוריים, שכללו טקסטים ומנגינות שכתב. כולם הפכו ללהיטים גדולים בשוק היהודי, אבל פיאמנטה מסביר שגם עולם המוזיקה הלא יהודי המשיך לחזר אחריו.
בין היתר הוא קיבל הצעה להחליף את גארי גרסון, הגיטריסט המנוח של הגרייטפול דד. לפני החזרה בתשובה היה פיאמנטה מעריץ גדול של הלהקה, אבל הוא נאלץ לוותר על ההצעה "משום שאני לא מופיע בימי שישי".
הוא לא מרגיש מקופח, ומעולם לא הצטער על הבחירה שעשה להתמקד בשוק המוזיקה היהודית. "עיתוני המוזיקה המשיכו לעקוב אחרי הקריירה שלי, וכשאני מוציא דיסק לשוק הוא גם מגיע לכל חנויות התקליטים הגדולות", הוא אומר. "מגזין ה'בילבורד' הכתיר אותי לפני כמה שנים כגיטריסט מספר שמונה בעולם, כשבין אלה שהקדימו אותי היו אריק קלפטון וקרלוס סנטנה".
כמו אמנים ישראלים, פיאמנטה הפסיק מזמן להתנצל על העובדה שהוא שר בחתונות. "קודם כל, זו הפרנסה שלי. אבל זה גם דבר שאני מאוד אוהב לעשות. אני מגיע ומשתתף ברגעים הכי מרגשים של משפחה יהודית: חתונה, בר מצוה או ברית. אני נמצא שם בשביל לעשות שמח למשפחה. מה יותר טוב מאשר לשמח ולשמוח?".
הדיסק הכפול, "ששון ושמחה", סוגר לפיאמנטה תקופה של 26 שנות הופעה בשמחות. "אספתי את מיטב החומר שאנחנו מנגנים בחתונות", הוא אומר. "זה דיסק כפול ראשון שאני מוציא לבד". את ההפקה המוזיקלית עשה בנו הבכור של פיאמנטה, מוני, שגם מצטרף בשירה. הבן השני, יהודה, מנגן, והבן הצעיר, אבי, עושה קולות רקע. באופן הכי טבעי הבנים במשפחה יצאו מוזיקאים והם משתלבים בהפקת האירועים שבהם מופיע אביהם וגם בקונצרטים הגדולים יותר.
"החלק הכי מדהים בקונצרטים שלי זה שאני יכול לקחת קרדיט על כמה וכמה מקרים של צעירים שמגיעים לקונצרטים שלי מסטולים, רחוקים מהדת, אבל המילים והמוזיקה מעוררים בהם את הזיק היהודי. אני מאמין שמוזיקה מקרבת בין אנשים ופותחת את הלבבות. זה תענוג גדול לראות יהודים ולא יהודים מתקרבים זה לזה דרך המוזיקה".
יוסי פיאמנטה אומר שנשאר לו עוד חלום אחד שלא הגשים. "אני משתוקק לחזור לארץ. נסעתי לביקור לפני חודש, ובכל פעם מחדש אני מתגעגע להרגשת השייכות. זו קללה לחיות בגלות. אני מת על הארץ שלנו, ויש לנו מוזיקאים מעולים. הכי אני אוהב את דני ליטני ולהקת טיפקס".
פיאמנטה אומר אם הדברים היו תלויים בו, הוא מזמן היה חוזר, "אבל לאשתי מאוד קשה לחשוב על חזרה לארץ. יש לי פה בת נשואה, נכדים. הגיחות האלה לארץ עושות לי חשק עצום לחזור. ליהודי הכי נכון לחיות בישראל, אבל בינתיים זה לא אקטואלי".
חברו הטוב של פיאמנטה, סטן גטץ, שבגללו ובזכותו התגלגל לארה"ב, נפטר לפני עשר שנים, ערירי ובודד. ההנחה המקובלת הוא שהוא מת ממנת יתר של הרואין, סם שבו הרבה להשתמש בחייו. למרות החזרה בתשובה וההתמקדות של פיאמנטה במוזיקה יהודית, הוא אומר שהקשר איתו נשמר לאורך השנים. "הוא היה מגיע לשמחות משפחתיות ולקונצרטים שלי. כואב לי שכך הוא גמר את חייו. אני מודה לאלוהים שהאיר לי את הדך וחזרתי בתשובה. אם לא הייתי חוזר בתשובה, מי יודע איפה הייתי היום. אני בן 51. הייתי יכול להיות היום גרוש ארבע פעמים, אולי עשיר, אולי גמור מסמים. הקדוש ברוך הוא לא הוציא אותי מקופח. יש לי שישה ילדים, יש לי נכדים, יש הופעות ויש מוזיקה. אפשר להבין למה אני מודה לו בכל יום.
"אני דתי ואני גאה בכך", הוא אומר לסיום. "אין שום סתירה בין להיות דתי ולהיות רוקיסט. הרבה חבר'ה צעירים מגיעים לקונצרטים שלי. כשהם מתוודעים למוזיקה שלי בפעם הראשונה, הם באים אלי עם מחמאות מסוג: 'לא ידענו שדתיים יכולים להיות כאלו קולים'