פי 7 הומלסים בחדרה

התפוסה בהוסטל לדרי רחוב בחדרה מלאה. מאז הקמתו לפני כשנתיים קפץ מספרי ההומלסים בחדרה מארבעה ל- 20. לעיריית חדרה ידוע על עוד עשרה הומלסים המסתובבים ברחובות, ולא פונים לקבלת סיוע.
איגור סוקולוב (29) שנולד באוקראינה עם יד ימין קטועה, החליט לא לתת לכך להפריע למסלול חייו, ועבד כפקיד במס הכנסה. לפני שנתיים החליט לעזוב הכל, ולעלות לישראל. הוא נפרד מהוריו, עלה לבד ארצה, והשתקע בחדרה. שנתיים אחרי, איגור סוקולוב הוא אחד מחסרי הבית בעיר, שמספרם הולך וגדל מאז שנות ה- 90, עם תחילת גלי העלייה ממדינות חבר העמים. "לפעמים אני ישן בים, לפעמים בגנים הציבוריים. אני מסתובב ברחובות ואין לי בית", סיפר בדמעות.
תופעת חסרי הבית בארץ לא פוסחת על חדרה. בעירייה הבחינו במצב העגום, ואנשי מקצוע החליטו על הפתרון: הקמת הוסטל לדרי רחוב. המטרה: לתת מענה לאוכלוסיית ההומלסים, שאינם מסוגלים לנהל את חייהם, ונמצאים בסיכון יומיומי. ההוסטל נפתח לפני שנתיים וחצי, ביוזמת מנהלת היחידה לטיפול בהתמכרויות, שיקום האסיר ודרי רחוב, מירי שעיר, ובשיתוף סגן ראש העירייה, הממונה על הרווחה, חיים אביטן, ומנהל אגף הרווחה, אריק שורר.
שעיר חשפה לאחרונה נתונים קשים על מצב מחוסרי הדיור בעיר. לדבריה, בהוסטל שהו תחילה ארבעה אנשים. מאז פתיחתו ועד היום שוכנו בו כ- 30 איש, חלקם צפויים להישאר שם שנים ארוכות, אולי אפילו למשך שארית חייהם. אחדים שוקמו, אחרים חזרו לרחוב.
כמעט כל הדיירים בהוסטל הם עולים חדשים ממדינות חבר העמים, למעט שניים ילידי הארץ. מאז פתיחת ההוסטל ועד היום התגורר בו רק דייר אחד ממוצא אתיופי. שעיר ציינה, שלעירייה ידוע על לפחות עשרה הומלסים נוספים ברחובות העיר. איגור הוא אחד מהם.

סיפורו של איגור

"אחרי שעליתי ארצה, עבדתי שלושה חודשים כעוזר חדרן בבית מלון, ופוטרתי", פורס איגור את סיפורו. "מיולי 2001 אני לא עובד. בנובמבר 2001 פניתי לראשונה לביטוח הלאומי בחדרה, וביקשתי קיצבת נכות. רופא הביטוח הלאומי בדק אותי, ואמר שימליץ על 60 אחוזי נכות. אחרי זה קיבלתי מכתב מהביטוח הלאומי, ובו נכתב שלא אקבל את הקצבה. הלכתי לביטוח לאומי בחדרה, ושאלתי את הפקידה מדוע אני לא יכול לקבל קצבת נכה, והיא אמרה לי שהרופא קבע שאני יכול לעבוד".
איך הגבת?
"נדהמתי. אני מאד רוצה לעבוד, בכל עבודה. אני לא אשם שיש לי נכות כל כך קשה. לצערי, גם ככה בארץ יש אבטלה, ועם נכות כמו שלי, הסיכויים למצוא עבודה קלושים".
המוסד לביטוח לאומי הפנה את איגור באוגוסט אשתקד ללימודי יסוד במרכז השיקום בחדרה. מערכת הלימודים כוללת שיעורים בעברית, מחשבים, אנגלית ואזרחות. הלימודים נעשים דרך המוסד לביטוח לאומי, המשלם לו במקביל קיצבת שיקום בגובה 1,800 שקל לחודש. "אין לי כסף, ואין לי ברירה אלא לגור ברחובות. בקרוב נגמרים הלימודים, תיגמר הקצבה, ואז גם את המעט הזה לא יהיה לי", הוא דואג. "אקבל רק הבטחת הכנסה בשווי של 1,200 שקל, ומזה אני אמור לחיות. מה אני אעשה?".
איך אתה מסתדר בינתיים?
לדבריו, פנה איגור לעזרת אגף הרווחה של עיריית חדרה ולמחלקת השיקום של הביטוח הלאומי, מהם ביקש סיוע במציאת עבודה, ופתרון מעשי למצוקתו. "הם יודעים שאני גר ברחוב, אבל לא יודעים כמה קשה לי. אני מתמודד עם קשיי העלייה, עם הגעגועים למשפחה, עם הנכות, האבטלה והעוני. אני לא יכול לחיות ככה יותר".
בצר לו הוא פנה לעזרת עמותת "קהילה נגישה" בחדרה, המטפלת בנכים, וביקש ממנה סיוע. ישראל גרבי, חבר העמותה, המשמש גם כחבר מטה מאבק הנכים הארצי, מטפל אישית במקרה. גרבי מספר: "מצוקתו של איגור אמיתית. הוא אומלל ובודד. הוא חי ברחוב, ולמרות כל הקושי הוא מנסה לשקם את חייו. הוא בחור חיובי, ויש לו מוטיבציה גבוהה לעבוד. צריך לדאוג לו לדיור בתשלום סמלי, ולסייע לו בדחיפות במציאת עבודה. עדכנתי אישית את כל הגורמים הממונים בעיריית חדרה במצבו, והוא עדיין ברחוב".

בעיה תקציבית

תופעת דרי הרחוב נפוצה בערים גדולות בעולם המערבי. הומלסים מסתובבים ולנים בבתים נטושים, ברחוב, בגנים ובשטחים ציבוריים. "מדובר באנשים שיצאו ממעגל החיים הנורמטיביים, הם שרויים בדרך כלל בהזנחה ועזובה נפשית קשה, מנוכרים ומנותקים מכל רשת משפחתית או חברתית תומכת, ובדרך כלל נמצאים במצוקה קיומית או בסכנת חיים", אומרת שעיר. "חלקם כנועים ומובסים, שבעי כישלונות, מיואשים וחסרי אונים לשינוי מצבם. כושרם לדאוג לעצמם ולנהל את עניינם לקוי, והם אינם מסוגלים לספק את צורכיהם".
מאפיינים נוספים של אוכלוסיית דרי הרחוב: אי יציבות במגורים וניידות ברחבי הארץ, העדר תעודות אישיות, והיסטוריה של התמכרות לסמים ולאלכוהול, אלימות במשפחה, חולי גופני או נפשי, חוסר אמון בסיסי בזולת וחשדנות כלפי רשויות הממסד, אי תפקוד ברוב תחומי החיים, ורצף של כישלונות ודחיות. שעיר מדגישה, כי ייתכן שכל המאפיינים יופיעו אצל אדם אחד, אך גם ייתכן שרק חלקם.
כיצד ההוסטל תורם לשיקום חייהם?
"ההוסטל פועל כל ימות השנה, 24 שעות ביממה. צוות העובדים כולל עובדת סוציאלית, ארבעה מדריכים, אם בית ורופא. הדיירים עברו תהליך גמילה פיזית ואבחון במרכז שיקום, ולומדים באולפן פעמיים בשבוע. הם למדו על היגיינה אישית, ניקיון הבית, ארוחות סדירות, משמעת, ומשתתפים בטיפול קבוצתי ופרטני. רובם עובדים בעבודות מזדמנות. ההוסטל מתוקצב על ידי משרד העבודה והרווחה, משרד השיכון, עיריית חדרה והמוסד לביטוח לאומי".
הממונה על הרווחה בעירייה, חיים אביטן, ציין עוד: "מדובר בתופעה קשה מאד. האנשים האלה מוכי גורל. הם התייאשו מהחיים, מהמוסדות וממשרדי הממשלה. הם לא מסוגלים לטפל בעצמם, ולכן הם חיים ברחובות, תחת כיפת השמיים. העבודה המתבצעת בהוסטל של דרי הרחוב, מהווה ברכה ותעודת כבוד לאנשי הרווחה בכלל, ולמירי שעיר בפרט, שעושה עבודת קודש".
מה לגבי ההומלסים שעדיין ברחובות?
"הלוואי שהיו לנו את המשאבים והיכולות לתת מענה לכולם. כך היינו יכולים למנוע את התופעה לגמרי. לצערי, מדובר בבעיה תקציבית. אני מקווה שנצליח במהרה לשקם את אלה הנמצאים בהוסטל ולשלבם בקהילה, ואז יתפנו מקומות ונכניס את ההומלסים האחרים".

דייר חדש

בעקבות פניית המקומון 'אמצע חדרה' לחיים אביטן בנוגע לאיגור סוקולוב, נערכה לאחרונה פגישה בלשכתו בנוכחות מנהל אגף הרווחה, אריק שורר. בסיום הפגישה נמסר, כי השניים נרתמו לסייע לאיגור במציאת פתרונות דיור ותעסוקה. עד אז הוא יתגורר בהוסטל, למרות תפוסתו המלאה.