שברולט אביאו - מסעותי עם שברולט
דייהו נכנעה למיסיונריות של ג'נרל מוטורס ועונדת צלב מוכר של שברולט. אך למרות השם, האביאו היא קוריאנית לכל דבר ועניין
כחודש חלף מאז השקתה הגרנדיוזית של שברולט-קוריאה בישראל, ואני עדיין מתקשה לכנות את הסופר-מיני בה אני נוהג עתה "אביאו". בשבילי, למרות האיפור המודגש, עם נעלי עקב ושם משפחה שונה, היא עדיין דייהו קאלוס.
ההיכרות בינינו החלה לפני שלוש שנים, כאשר נחשפה הקטנה של דייהו לראשונה בתערוכת פאריז 2000, אז עוד כמכונית תצוגה מעניינת ובעלת סיכוי. כי למי שהתעניין, סיפרו אנשי דייהו בכנות כי זו למעשה היורשת המדויקת של הלאנוס. כבר אז הציגו מפרט מעודכן, סיפרו על גרסת סדאן מוארכת, סיפקו נתונים מדויקים. הסיבה להצגה המוקדמת, חודשים ארוכים – ואפילו שנים - לפני היציאה לשוק, הייתה קשורה למצבה הנואש של היצרנית.
ככה זה. כאשר אתה בצרות ומצבך גרוע במיוחד, תעשה הכל כדי להראות עתיד. והקאלוס אמורה הייתה להציג פוטנציאל עבור רוכשים אפשריים, שהגיעו כמובן לבסוף. ואותה קאלוס בדיוק אמורה הייתה גם לסמן הסתערות מחודשת של דייהו על השוק המקומי, אותה הסתערות המתבצעת כעת במדי שברולט, תחת יבואן אחר.
אלא שמי שיציץ אל מתחת למכסה המנוע, ימצא דווקא אזכורים לא מעטים לשם המשפחה הקודם, ולעומת זאת יתקשה לגלות כי מדובר בשברולט כלשהי. אפילו סבכת המצנן החדשה, עם הסמל המוכר של שברולט, מחוברת באופן בלתי-מחייב ומעט רופף. כמה סמלי. מסע הצלב
אלא שמעבר לצלב המוכר מלפנים, לא השתנה שום דבר מהותי במראה הקאלוס, מאז הצגתה. ולכן גם מפתיע לטובה לגלות שהעיצוב של ג'וג'ארו האיטלקי, עדיין נראה מודרני, חינני, ומושך. גם מוצלח יותר משאר מגוון שברולט הקוריאנית. הקאלוס, שווה לזכור, הייתה המכונית האחרונה שעיצב האיש המוכשר עבור דייהו, עד שבעיות תשלום נתקו את הקשר.
ובהתאם לאופנה היא נראית גבוהה ומעט "מיניוואנית", בכל מקרה גדולה ממכוניות סופר-מיני אירופאית. יחידות תאורה מקוריות מאחור וספוילר קטן, תורמים אפילו למראה נועז ודינמי מהצפוי. חבל רק שחישוקי "13 וצמיגי 175/70 נראים כה קטנים.
אבל בלי טעויות מצערות אי אפשר, וגם ג'וג'ארו - כמו רבים וטובים - נפל במלכודת הסדאן. או שזה היה בדיוק המקום בו נגמר התקציב לתשלום עבור שירותי עיצוב. כי בהתאם למסורת האירופאית הנושנה, נראה חלקה האחורי של גרסת הסדאן כהדבקה מכוערת. ומבפנים
תא הנוסעים מקורי למראה, ואפילו מודרני יחסית. בעיקר כאשר מדובר בסביבת נהג שהמוטיב החוזר בה הוא מעגל. פתחי אוורור מעוגלים בולטים מתוך קימורים, וכך גם מחוונים הממוקמים בצמד שקעים. אפילו ידיות פתיחת הדלת עגולות.
מעבר לכך יש פלסטיקה במספר גוונים, כולל "דמוי קוולאר" בקונסולה המרכזית הבולטת והידיות. אלא שמבט מדוקדק מגלה כי איכות הפלסטיק אינה אחידה, לרוב פשוט אינה טובה. מנופי האיתות-מגבים נראים למשל מיושנים, ואלה של פתיחת תא המטען והדלק נראים כעודפים יפניים משנות ה-70. חבל גם לגלות ברגים חשופים באזור המושבים.
מאוחר יותר אני מגלה כי חסרה לי תאורת מפות ותא כפפות (קטן ופשוט), אפשרות סגירת פתחי אוורור או כיוון תאורת מחוונים. גם העובדה שמראת ימין בלבד ניתנת לכיוון חשמלי אינה מרשימה אותי במיוחד. ואגב, המיקום לכרטיס הביקור נראה כמו בדיחה לא מוצלחת.
מלבד זאת, הנדסת האנוש אינה אחידה. מתגי אורות הערפל רחוקים זה מזה, כאשר אחד ממוקם על הקונסולה, שני על מנוף האיתות. לבורר ההילוכים עצמו – מסילה משוננת, תפעול לא נוח - אין מצב "הילוך שלישי", אלא מתג הממוקם לא נכון, וחיווי תמוה בשעון הזמן. תנוחת הנהיגה גבוהה אמנם, אך כיוון המושב אינו נוח.
גם מאחור החבילה אינה מגובשת. מחד, בזכות בסיס גלגלים ארוך (248 ס"מ), יש כאן מרחב טוב, ואפילו מגש בגב משענת ימין. אבל אם הקוריאנים מתהדרים ברב-שימושיות, מדוע מושב האחורי אינו מפוצל? אגב, למרות המרכב הרומז אחרת, מבחינת מרחב ראש טובה גרסת חמש הדלתות מהסדאן. תא המטען ממוצע מאד בגודלו, עם נפח של 220 ליטר בלבד. שימו דלק
האביאו משווקת כאן עם שני מנועים בנפח 1.4 ליטר: לידנית הספק מרבי של 83 כ"ס, לאוטומטית שבמבחן 94 כ"ס. ולמרות שלא מדובר בהספק יוצא דופן, אמור נתון משקל צנוע - 1110 ק"ג – לאפשר יחס הספק/משקל נאה. וכך אכן גם על הכביש.
עזבו בצד את הנתונים הממוצעים-סבירים של 11.9 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 170 קמ"ש. רוכש המכונית הזו אינו חולם אפילו לבדוק את אמיתות הנתונים. אלא שחשוב הרבה יותר כי כדי לחלץ את שנדרש ביומיום מיחידת הכוח הזו, יש לאמץ אותה יותר מדי.
נראה כי המנוע מתעורר באזור ה-4,000 סל"ד, אלא שאז הוא הופך רועש מאד. כמו-כן מומלץ שלא "לנעול הילוכים" ולפגוש בקו האדום, כי פעולת מנתק ההצתה גסה מדי. ובעניין זה, תיבה אוטומטית עם יחסי העברה ארוכים ובעייתיים ("בור" מרגיז בין ראשון לשני) לא מסייעת כאן, למרות שהיא נעדרת תחכום טורדני.
ואגב כך, הצורך לאמץ את המנוע בכבישים קשים יותר ובטיפוס הררי, גורר עמו גם עלייה משמעותית בצריכת הדלק, ותוצאה של 7.9 ק"מ לליטר במסלול המבחן הארוך. מיכל דלק עם תכולה של 45 ליטרים בלבד, יחד עם מד דלק זייפן ונורית אזהרה פסימית, יביאו אתכם על כן לעיתים קרובות מדי לתחנת התדלוק. משתפרת
הלאנוס של דייהו, מתחילת דרכן של קאלוס-אביאו, לא נודעה במנהגי כביש הגונים. אלא שהפעם בחרו הקוריאנים במבנה אירופאי מוכר של מקפרסון מלפנים וקורת מתח מאחור. ובמובנים מסוימים הם אפילו מפתיעים לטובה.
ההתחלה אינה מבריקה, עם הגה שסובל ממשקל קל מדי ומחסור חמור בתקשורת. פניות ראשונות חושפות זוויות גלגול תלולות, וריסון תנודות-מרכב לא מספק. אולם לאחר היכרות מעמיקה יותר, מתגלים מאפייני התנהגות ברורים ולא מפתיעים.
אובדן אחיזה עלול להגיע מלפנים או מאחור, בהתאם להתלהבות הנהג והרפיה מהדוושה תחת עומס. כאן כדאי גם להזכיר את רמת האחיזה הנמוכה של צמיגי הקומהו הקטנים מקוריאה. אלה "דואגים" לאובדן אחיזה במהירות נמוכה יחסית, ויש מי שימצא בכך נחמה. לא אנחנו.
בכל מקרה, האביאו אינה מחבבת שיבושים באמצע פניה. היא מתקשה לטפל בהם ומענישה את הנוסעים והנהג במהירות. גם הרגישות לרוח צד גדולה מהרצוי, והופכת נסיעה מהירה ורגועה לבלתי אפשרית במקרים רבים. ועוד לא הזכרנו את הבלמים.
כי כאשר מגיע הרגע להאט, חייבת המכונית הזו להדליק אור אדום בקרב רוכשים פוטנציאליים. ההתחלה נראית סבירה, אולם סדרת בלימות תחת עומס גרמו למשהו שאיני מכיר, מעין קריסת מערכות כוללת. הבלמים אבדו יכולת באופן מהיר ומדאיג, והשמיעו רעשים מטרידים, יחד עם רעידות פתאומיות וחזקות מהדוושה. וזה לא קורה לנו לראשונה בדייהו, סליחה, שברולט-קוריאה
לשמחתנו, לפחות בתנועה עירונית הפגינה המכונית נוחות נסיעה סבירה בהחלט. אמנם, אפילו כאן ניתן לשמוע רעשים מיותרים מכל עבר, אבל אין סיבה לתלונות מיוחדות. סיכום
כמו האופטרה בה נהגנו לפני זמן קצר, גם האביאו מציגה התקדמות נאה ליצרן הקוריאני. הגרסה בעלת חמש הדלתות אפילו נאה, בניגוד לסדאן. כרגיל כאן, היא גם נראית גדולה ממרבית מתחרותיה, דבר שוודאי יקסום לרבים. אלה גם יאהבו מן הסתם את שם משפחתה החדש, מרחב הפנים ותג מחיר של 93,900 שקלים בלבד.
אבל האביאו רחוקה מדי מהנורמה המקובלת היום בקטגוריה לה היא רוצה להשתייך. איכות תא הנוסעים אינה מספקת, רמת ההידור נמוכה והיכולת הדינמית בינונית. ועוד לא הזכרנו את הבלמים. אז נכון שמובילות השוק מבתים אירופאים בדרך כלל, יקרות יותר, אם כי לא תמיד בהרבה. אבל הן מציעות תחושה איכותית ומפנקת משמעותית, יכולת עדיפה וחבילה מגובשת יותר.
ברור גם כי המתחרות המובהקות כאן יהיו קוריאניות, במיוחד מבית יונדאי. גרסת חמש הדלתות תוצב מול הגטס, הסדאן מול אקסנט. ושם תהיה דומיננטית במיוחד גרסת ארבע הדלתות כמובן, זו שהציגה במפגש הראשוני התנהגות כביש נחותה בהרבה אפילו ממכונית המבחן. מצד שני, הגטס של יונדאי מציגה חבילה מגובשת הרבה יותר.
ולכן נראה כי יש סיבות מועטות בלבד (מדי) לרכוש היום את האביאו של שברולט-קוריאה. כי בסופו של דבר, פער המחיר לטובתה אינו גדול מספיק, והאיכות הכוללת אינה מגיעה לגבהים נדרשים. או בקיצור, חבילה לא משכנעת. לא אותנו, בכל מקרה.
טבלת נתונים לשברולט אביאו
| שם יצרן ודגם | שברולט אביאו 1.4 אוט' |
| מנוע | 4 צילינדרים, 16 שס', רוחבי |
| נפח | 1,399 סמ"ק |
| הספק מרבי/סל"ד | 94 כ"ס/6,200 |
| מומנט מרבי/סל"ד | 13.3 קג"מ/3,400 |
| אורך | 388 ס"מ |
| רוחב | 167 ס"מ |
| גובה | 149.5 ס"מ |
| בסיס גלגלים | 248 ס"מ |
| משקל | 1,110 ק"ג |
| נפח תא מטען | 220 ליטר |
| מהירות מרבית | 170 קמ"ש |
| 0-100 | 11.9 שניות |
| מחיר | 93,900 שקל |
| אחריות | 36 חודשים |
לפנייה לכתב/ת 
שברולט אביאו
נוחות הנסיעה סבירה
תנוחת הנהיגה לא טובה...
המרווח לנוסעים מכובד...
אבל תא המטען צנוע
