הכותל: מציאות ממוחשבת
הפיתוחים הטכנולוגיים הביאו למהפכה של ממש בתחום המוזיאונים והפארקים הנושאיים. אם זה עובד בדיסני למה לא בתוך שרידי תקופת בית שני בירושלים? אפקטים, פעלולים, מצגות, ותחזינה עינינו בשובך לציון
אולם התצוגה הווירטואלי במרכז דוידסון בירושלים. האורות כבים. המרצה מתחילה לשייט, יחד עם הקהל, במתחם הר הבית מתקופת הורדוס. המצגת הממוחשבת משגרת אותנו לשטח. אנחנו מתעופפים כציפורים מעל ההר, יורדים לרחובות, מטפסים במדרגות העופל, נכנסים דרך מנהרת הכניסה (היום אורוות שלמה), והנה הנה אנחנו כבר עולים אל רחבת הר הבית. המדריכה החביבה והמלומדת עוצרת בנקודות בעלות עניין ומפנה את מבטינו לפרטים נשכחים המוזגים אור מציאותי לתוך העולם הממוחשב. כשהיא מפרטת את מנהגי המנחה של עולי הרגל, ניכרות תזוזות נרגשות בספסלים האחוריים.
שתי נשים דתיות זעות שם בחוסר נינוחות, מחליפות ביניהן מלמולים נרגשים ומשדרות לסביבה תחושת לחץ. "סליחה, סליחה", קוראת אחת מהן לעבר המדריכה: "האם הטיול שלנו עובר את הגדר המפרידה בין הבמה ונכנס לתחום בית המקדש?".
המדריכה מחייכת כמי שהשאלה מוכרת לה, ועונה: "לא, אנחנו עוצרים ליד הפתח בו עולי הרגל מוסרים את מנחתם. מכאן והלאה זהו מתחם בית המקדש והכניסה מותרת רק לכוהן". אנחת רווחה. "הרגשתי שאני נמצאת במצב מביך מאוד", תסביר אחר כך האשה הדתיה את מצוקתה. "הרי הכניסה לנשים אסורה ולא הייתי במצב שיכולתי להתייעץ עם הרב שלי".
לנפץ את המחיצה
"זהו מקרה קלאסי ומוצלח של מה שעושה היום המציאות הווירטואלית הממוחשבת", אומר נחליאל אליאב, מחשובי מעצבי המוזיאונים ומרכזי מבקרים בארץ. "הטכנולוגיה היום מאפשרת לנו לנפץ את הגדר המפרידה בין מציאות לבין מציאות מדומה, וכך להוסיף ממדים חווייתיים מוחשיים לביקור באתרים השונים".
ואכן, בשנים האחרונות הביאו הפיתוחים הטכנולוגיים למהפכה של ממש בתחום מרכזי המבקרים, המוזיאונים, אתרי החוויה והפארקים הנושאיים. אותם ארונות זכוכית עמוסי חרסים, כלובי חיות ופרחים מיובשים - נעלמו. את מקומם תופסים מיצגים עשירים, בעיקר בתחומי התצוגה, אנימציה תלת-ממדית, אפקטים ופעלולים. במרכז גישה זו עומדת השקפת עולם חווייתית שמנסה להתחבר למבקר באמצעות החושים, דרך סיפור ועלילה, שיחזור מציאות של תקופה אחרת, יצירת דרמה, קונפליקט והזדהות עם דמויות.
"צריך להגיד את האמת", מסכם אליאב את תפיסת עולמם של מעצבי המוזיאונים ומרכזי המבקרים של ימינו, "הרי לקהל הרחב נגמר העניין אחרי כמה כדים וסרקופג, ולכן מה רע בקצת קתרזיס. מדוע לא להתרגש מסיפור טוב, לשמוח ולהזיל דמעה? בקיצור, מה שטוב בהוליווד יכול להיות טוב גם בכותל המערבי".
