ההגדה לבית ג'נווי: ארוך וחסר תובנות

"שלושה ימים של גשם" הוא מחזה משפחתי אמריקני, המגולל סיפרו בין-דורי מורכב, של יחסים בין אבות ובנים ובין אח ואחות. המחזה מתחלק לשני חלקים, בחצי הראשון אנו מגלים את היחסים בין בנו ובתו של נד ג'נווי, אדריכל ניו יורקי מפורסם, שנפטר לפני שנה, ובינם לבין הבן של השותף לשעבר של האב. אחרי ההפסקה, המחזה חוזר אחורנית 35 שנה, כדי לגלות את הסוד המשפחתי המסתתר ביומן של האב שהתגלה בחצי הראשון. ריצ'רד גרינברג כתב מחזה עם הרבה מילים ונאומים ארוכים של כל הדמויות, ולוקח זמן להיכנס לתוך הסיפור. אך בעיקר, זהו מחזה לשחקני אופי, וכאן התוצאה בהפקה של אתי רזניק לא תמיד אחידה. אמנם בחצי הראשון רודיה קוזלובסקי, מילי צרויה ובעיקר דני גבע, מצוינים כשלושת הבנים הנאבקים על הצוואה ועל הזיכרון. אך בחצי השני, המתרחש 35 שנים לפני, הביצוע קצת פחות משכנע, במיוחד צרויה כלינה האהובה, העוברת מידיו של גבר אחד לשני, מגזימה מאוד במניירות החיצוניות של הטירוף שלה. לעומת זאת, קוזלובסקי כנד המגמגם וחסר הביטחון העצמי, בונה דמות משכנעת ורגישה, העוברת טרנספורמציה ממצב של חוסר אונים כמעט מוחלט לפתיחות שבונה אצלו גם את היצירתיות. בסופו של דבר, על אף כל הסודות והרגעים הרגישים, קשה להתחמק מהתחושה שזאת דרמה ארוכה מדי ושמעבר לים המילים היפות על אדריכלות וחיפושים אחרי האושר, אין בה תובנות אמיתיות.