שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    זוכרים את בן

    לפני שנה נרצח בפיגוע באוניברסיטה בירושלים בן בלוטשטיין, הדי ג'י שלא ניגן בשבת. חבריו הוציאו אלבום מיוחד לזכרו והמוזיקה שוב נולדה מהטרגדיה



    "ראיתי ראפרים באים והולכים / ודיג'ייאים מגוחכים מתנהגים כמו מלכים / אבל אחד כמוך לא ראיתי אף פעם / לכל גרוב היית נותן את הטעם / מדפדף בתורה או בערימה של תקליטים…" (סגול 59 , Big Ben).

    די ג'י בני דה בי (בן בלוטשטיין) האמין בכל לבבו שמוזיקה יכולה לשנות את העולם. בלילות ירושלים, ראיתי אותו מהלך באוהלה של תורה תוך כדי ספינינג של המוזיקה הכי שחורה. הוא הגיע מפנסילבניה, ארה"ב, ללמוד חינוך יהודי בפרד"ס, בירושלים, וקיווה להביא את הבשורה לתלמידיו העתידיים בארץ ובעולם. לא-בשבת, הוא היה מתקלט מיקסים שרקח, בדיוואן, בכספת ובדינמו דבש, ובארועים שונים, כמו הרייב נגד הכיבוש ומסיבות. בגוף גדול ובמאור פנים, תחת כיפה גדולה, הוא הזיז לבבות וישבנים, בהחלפת רעיונות, או ברחבת הריקודים, וחבר לכל המארג האנושי המורכב שהתרכז בירושלים, בבית המדרש, או בדיוואן: הוא חבר לכולם, דוסים, חילונים, בנות, בנים, ערבים ויהודים והרבה-הרבה מוזיקה. הוא האמין שמוזיקה שוברת מחיצות ופותחת את הלבבות.
    לפני שנה בדיוק נרצח בן בפיגוע באוניברסיטה העברית בירושלים, בן 25. שנה למותו של די.ג'יי דה בי, והאלבום לזכרו Remember Ben, יוצא לחנויות, ביוזמתו ובניהולו האמנותי של שאנן סטריט. האלבום מכיל עשרה טראקים מ-ד-ה-י-מ-י-ם ביופיים, של מוזיקאים-יוצרים פעילים, מוכשרים ואלופים, שהכרנו ממרחבים שונים, החל מנגזרות הדג-נחש השונות ועד מרחבי "פאקט" (די.ג'י גיא מאר, יאיא סימון, יאיא כהן-אהרונוב, אביעד אלברט, סאבסוניק, ביניה רכס, ניר שושני, ואחרים). רצועות דאב והיפ-הופ, טריפים מלודיים וחדוות יצירה צעירה, ביתית-אישית שלוקחת אותך על השמיעה הראשונה, ושולחת אותך להרגיש, לרקוד ולהזות קצת. כל ההכנסות ממכירות האלבום ייתרמו למטרות צדקה.
    שניים מהטראקים, אחד פותח ואחד כמעט-חותם את האלבום, נרקחו במיוחד לזכרו של בן. טראק 1, Maybe We Can All B Ben , נכתב והופק ע"י שאנן סטריט ודודוש קלמש. טראק 9, Big Ben נכתב ע"י סגול 59 (המארח את A7) והופק ע"י DJ Caress . שניהם מגוללים, על פי דרכם ואישיותם המוזיקאלית, את החיבור הפרטי מאוד שלהם אל די.ג'י בני דה בי, ומבטאים את הבלבול האישי הטורף אותך, כשהאלימות ההסטורית פוקדת אותך במתחם הביתי, באק-סטייג', ולוקחת לך את הדיג'יי שלך.
    שאנן, באנגלית, בראפ-רך אישי, בטון מתכנס-אל-עצמו, ובישירות אופיינית, מתאר את פגישתם הראשונה בבאר המקומי, ואיך, למרות נטיותיו לחשוד מראש בטוענים לאור, הוא איכשהו נתפס לכנות ולווייב הנקי של די. ג'י בני דה בי. סגול 59 הופיע בקביעות עם די ג'יי בני דה בי כשנתיים. בטראק שכתב לכבודו (בעברית) בדרכו התוהה והנכעסת, ובמלודיה קורעת-לב, בגרוב איטי וכשרוני של די ג'י Caress, מתאר הסגול את הדי ג'יי שאמר
    I don’t spin on Shabbes, וגמר כששמו מככב בכל ערוצי החדשות. "ובינתיים בירושלים הדם נשפך כמו מים".
    אני חושבת על השנה האחרונה, על מוזיקה בעיתות מלחמה, על היוצרים המופלאים ועשרת הטראקים היפהפיים, המושקעים, שנאספו בקפידה ואהבה, כולם בהתנדבות, לכדי אלבום שלם, משובח, מרטיט, Remember Ben. אוויר ירושלים הפראי וחם המזג מסמם את הזירה הפנימית של הלב, מבלבל את החושים. איך אפשר להתחיל לעשות sense מכל זה. מה שמבלבל את הדעת, את הגיונות הלב ואת החושים זו המחשבה הטורדנית שהחיים הנובעים הללו, כל המוזיקה והיופי השופע הזה, כרוכים כמעט בהכרח באובדנו הנורא של בנאדם יקר ורב חסד, די.ג'י מוכשר ומאמין אדוק, במערכה אלימה והסטורית. כנראה שאין חדש תחת השמש אחרי הכול, וזוהי שוב הולדתה של המוזיקה מרוח הטרגדיה. אבל משנולדה, היא כבר עומדת בפני עצמה, וחוגגת את החיים ואת טעמם הנפלא. Here’s to music, once again.

    Ben, לבנטיני הד ארצי, 10 טראקים, אמנים שונים
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים