מייד אין איסטנבול

בתחרות האירוויזיון לא ראו שהיא כל כך קטנה, אבל הכבוד שהביאה סרטאב ארנר לארצה שווה יותר ממדליית זהב אולימפית של מרים משקולות. זו הפעם הראשונה ששיר טורקי זוכה בתחרות, והטורקים, שהתרגלו למקומות האחרונים, היו שיכורי ניצחון. הלהיט הזוכה כבר כבש מקומות ראשונים במצעדי המכירות בכמה ארצות באירופה. ההפתעה הגדולה - תקליטי זהב על מכירות ביוון ובקפריסין, האי המחולק בין היוונים לטורקים.
ארנר, 38, הגיעה לישראל לביקור קצר, לקידום אלבום האוסף החדש שלה, הכולל את להיטיה מאז אלבומה הראשון (אותו הוציאה לפני 12 שנה) ועד היום, פלוס שתי גירסאות לשיר הזוכה, קליפ וגירסה מיוחדת לשירו של בוב דילן, "One More Cup of Coffee" בגירסה אוריינטלית, שתופיע בפסקול הסרט של דילן עצמו, "Masked And Anonymous". בארץ תיכננה הדיווה הטורקית להופיע בתוכניתו של יאיר לפיד, אך חשה ברע כחצי שעה לפני השידור ופונתה לבית החולים. שלומה טוב, תודה.

- איך קיבלו אותך בבית אחרי הניצחון?

"היתה חגיגה גדולה, הרגשתי כמו מלכה. עשינו סיור על שפת הים של איסטנבול והלכנו לכיכר טקסים, לשם הגיעו כל המי ומי לברך אותנו. הייתי עייפה אחרי כל המסע הזה, ופשוט רציתי ללכת הביתה".

- מה הרגע הכי זכור לך משבוע האירוויזיון בלטביה?

"הרגע שבו סלובניה, המדינה האחרונה, נתנה ניקוד. הסתכלתי על המגישה וחיכיתי שהיא תוציא מהשפתיים 'T' בשביל Turkey ואז הגיעו עשר הנקודות...".

- למדת שש שנים מוסיקה קלאסית, ולמרות זאת ההתפתחות שלך נעשתה בכיוונים שונים, מג'אז ועד פופ טורקי.

"בטורקיה יש הפרדה בין בתי ספר למוסיקה קלאסית מערבית לאלה של מוסיקה טורקית עותמנית. אכן, התחלתי לשיר בסגנון אופראי, וניגנתי בפסנתר מוצרט ובטהובן. האריות של מוצרט והסימפוניות של צ'ייקובסקי ובטהובן הכי אהובות עלי. בהמשך הבנתי שאני הכי רוצה לשיר פופ ופופ טורקי. בין יתר העבודות שלי עשיתי ג'ינגלים ופרסומות לרדיו ולטלוויזיה, שרתי במועדונים, עם להקה משלי, גירסאות כיסוי לשירים שונים, אבל הגיע זמן שרציתי לשיר חומר משלי".

- מה ידעת על ישראל לפני שבאת?

"האמת, לא הרבה. אני יודעת שיש כאן קצת בעיות, כבר למעלה מחמישים שנה. אבל לא היה בי שום פחד לבוא הנה".
הקלישאה של מוסיקה החוצה גבולות הוכחה במקרה שלך. לאחר הזכייה הזמין אותך ראש המשלחת הקפריסאית, מריוס, באופן רשמי לניקוסיה. אני לא אוהבת פוליטיקה ולא מתעסקת בזה, ואני שמחה על אלבומי הזהב ביוון ובקפריסין. אשמח מאוד לנסוע לשם, פשוט לא היה לי זמן מאז הזכייה".
אגב, את השיר הזוכה כתבה ארנר בעצמה, ולעיבוד אחראי אוזן צ'ולקאלו, מי שעומד מאחורי להיט הענק של טאראקן, "סימאריק", הוא שיר הנשיקה, ואחראי להמון להיטי פופ טורקיים. "צ'ולקאלו הוא אחד המעבדים הכי טובים בטורקיה", אומרת ארנר. "אני מאוד רוצה לעבוד איתו באלבום הבא".

- שיהיה כולו באנגלית?

"כן, זו נראית לי הדרך הכי הגיונית להמשיך בה, כדי לדבר גם אל אנשים מחוץ לארצי. האלבום מתוכנן לנובמבר. אני גם מאוד רוצה לחזור להופעות. אגב, אני אוהבת מאוד את נועה (אחינועם ניני) שלכם, ממנה שאלתי שיר לאוסף שלי".

- שירי הפופ לא עוסקים בחומר אישי. מה השיר הכי אישי שלך עד כה?

"כתבתי על עצמי, כילדה שרואה את העתיד, ובעצם לא רואה אותו. זה רעיון של אחי, שעזר לכתוב את הטקסטים, וכקליפ לשיר לקחנו סרטים שאבא צילם אותנו כשהיינו קטנים במצלמת 8 מ"מ. העשייה היתה מאוד מרגשת, ועוד יותר מרגש היה לראות את זה על המסך".

- היתה לך ילדות לא קלה. סבלת ממחלה קשה, קוליטיס, והיית כמעט על סף המוות.

"זה קרה כשהייתי בת 11, ושאלתי את עצמי שוב ושוב אם יש משמעות לזה שאני חולה ומשמעות לחיים בכלל, כל מיני פילוסופיות. עברתי שלושה ניתוחים קשים, ולקח לי עשרים שנה להתאושש. היום אין לי בעיות. אני אדם רוחני, עושה יוגה ומדיטציות. קראתי הרבה ספרי פילוסופיה והתחברתי לתורת ה'טאו'. יש המון דברים שאני צריכה לבדוק אצלי, אולי אפילו לבחון את הקריירה בעוד כמה שנים".

- אולי גם נישואין?

"כן, הייתי נשואה פעמיים. היום אני יכולה להפריד בין עבודה, קריירה וחיים פרטיים. יש דברים יותר מרגשים מלעבוד ולהיות מפורסם".

- תרצי ילדים?

"כן!".