אף אחד לא מושלם

לפני שלוש שנים בערך, החלה ניסן לשווק אצלנו אלמרה חדשה, זו שזכתה כאן לכינוי "פרפקט". התקוות היו גדולות מאד. אבל מה לעשות, הקהל המקומי לא ממש השתכנע. הוא גם לא אץ-רץ לסוכנות שנה מאוחר יותר, כאשר הכריז היבואן על שיווק גרסת ה-1.8 ליטר, במחיר דומה לזה של המתחרות בעלות מנוע ה-1.6.

אבל תמיד אפשר להמשיך לנסות. כך ללא ספק מניחים אצל קרסו, יבואני ניסאן לישראל. כי היום, כשנה לאחר שעברה מתיחת פנים אחרונה, נוחתת אצלנו שוב אלמרה, שוב עם תקוות. ושוב חוזר היבואן לנוסחת האלף-שמונה-מאות במחיר אלף-שש-מאות, הפעם גם כאשר מדובר בגרסת חמש הדלתות.

כך מציעה ניסאן שתי מכוניות לקבוצה שתיים לחישוב שווי ערך רכב, אך לא כמו כולם. כי בסופו של דבר, החליט כאן היבואן שלא ליצור הבדלה מלאכותית-משהו בין הקהל הפרטי לעסקי. אין גרסה מהודרת יותר שאמורה לקסום לבעלי אמצעים. טוב או לא טוב, האלמרה מיועדת לכולם.

מחיר נמוך?

האם תג המחיר זהה אמור להפתיע? השאלה האמיתית היא האם ליבואן הייתה בכלל ברירה. כי האלמרה המחודשת מזכירה שוב שלפחות בקטגוריה המשפחתית, לא היבואן קובע את מחיר הרכישה. אם הוא מעוניין בדריסת רגל בשוק הרווחי ביותר בארץ, יאלץ לעמוד ברף המחיר של קבוצה שתיים, העומד נכון להיום על כ-114,000 שקלים.

רוצה מחיר גבוה יותר, רווח עסיסי יחסית, תדמית יוקרתית וכו'? החלטה שכזו דומה להשלכת מגבת לבנה אל זירת האגרוף. ציי הרכב הגדולים לבטח לא יהיו מעונינים, וברירה כאמור לא הייתה ליבואן. אין להם גרסת 1.6 אוטומטית, ואם בדעתם למכור כמויות סבירות, יישור קו עם מחיר משרד האוצר מחויב המציאות.

השראה משפחתית

אז מה השתנה בעצם באלמרה 2004? חיצונית מדובר בטיפול קוסמטי לא-עמוק, אבל עם תוצאות מורגשות. הפנים החדשות בהשראת הפרימרה, עם סבכה ופגוש אגרסיביים יותר, יחד עם יחידות תאורה מודרניות, מקנים לה נוכחות בכביש, בניגוד לקודמת האנונימית. היא בפירוש אינה ייחודית כמו הפרימרה או המיקרה, אבל בהחלט נראית טוב יותר מלפנים ומאחור.

חלק חשוב מהרושם החיובי קשור ישירות לעובדה שמכונית המבחן בה בחרנו הייתה דווקא הגרסה הפחות מקובלת בישראל, זו בעלת חמש הדלתות. קהל המכורים המקומי שנוהר אחר ישבן תפוח ומטר פח אינו מקבל זאת (או פשוט לא מתייחס לכך), אבל לטעמנו היא הרבה יותר יפה. מותר הרי גם ליהנות ממראה עיניים בתמורה ליותר מ-100,000 שקלים, לא כך?

אפור עולה

מבפנים השינויים פחות גדולים, ובעיקר פחות משמעותיים. הנגיעות הקלות של אנשי ניסאן-יפן, או ניסאן-בריטניה שם מיוצרת המכונית, אינם מפריחים את השממה האפורה. הגוונים החדשים נראים אמנם טוב יותר, ומסגרות המחוונים הבוהקות נאות, אבל כל השאר נאמן למקור המשעמם. ובכלל, האלמרה עונה אמנם על המתכון המוכר של משפחתיות יפניות בעבר, אך חסרה את ההידור של המודרניות בחבורה דוגמת רנו מגאן, פיז'ו 307, ואפילו טויוטה קורולה בגרסת רנקס.

חבל גם שאנשי ניסן לא נצלו את ההזדמנות כדי לטפל בחולשות בולטות כמו פקדי מערכת האוורור פשוטים למראה ומגע, או פתחי אוורור שכיוונם אינו קל, ולבטח אינו מעניק תחושה איכותית. אתם יודעים מה? אם היו מעלימים לחלוטין את התא הזערורי משמאל להגה, או היו משפרים את תאורת המפות ומרפדים את חללי האכסון, לא היינו כועסים. קשה גם להבין מדוע מתעקשים בניסאן לדחוק לצג דיגיטלי זעיר בלוח המחוונים גם מדי מרחק, גם שעון וגם טמפרטורה.

הנדסת האנוש לעומת זאת בהחלט טובה. תנוחת הנהיגה בהחלט מניחה את הדעת, למרות כיוון גובה מושב נהג מסורבל. המושבים נראים תחילה קשים מדי, אך המצב משתפר עם הנסיעה. המרחב מאחור סביר לקטגוריה, ותא המטען שימושי, אך גם הוא נראה זול מעט מהצפוי.

יש מנוע

אחד הקלפים החשובים של האלמרה הוא כאמור המנוע הגדול יחסית. מדובר ביחידת 16 השסתומים, נעזר תזמון משתנה לשסתומי היניקה והצתה ישירה. ובכל זאת, לאלמרה הספק מרבי של 114 כ"ס בלבד, שזה בערך מה שיש ל"אלף-שש-מאות-רגיל" כמו הרנו מגאן למשל – עם 115 כ"ס). נתון המומנט מצביע על גמישות טובה יחסית, עם 16.1 קג"מ כבר ב-2800 סל"ד.

ואכן, בהתאם לצפוי, האלמרה מציגה ביצועים טובים, אך לא מיוחדים בקטגוריה, בוודאי לא כאלה שיאיימו על החזקות והנמרצות שבהן. הסיבות לכך הם משקל מכובד של 1235 ק"ג, יחד עם יחסי העברה ארוכים. למשל, מהירות מרבית מושגת בהילוך שלישי, הרביעי אנו מייצר תאוצות מרשימות במיוחד.

ובכל זאת, בעיקר מול מתחרות אירופאיות, בולטת פעולה מאוד יעילה של חטיבת הכוח-מנוע-תיבת הילוכים. זו האחרונה אינה מנסה ללמוד או להתחכם עם הנהג, ומביאה לתוצאות טובות. היינו שמחים לבורר נאה יותר, אבל רק אם אפשר... אתם יודעים מה, אולי זה המקום לייעץ לרנו לקחת את התיבה הזו כמו שהיא.

לא פחות בולט במהלך הנהיגה הוא האופי המעודן של המנוע בסל"ד נמוך. חבל רק שכדי לנצל אותו באופן אופטימלי, יש לטפס לכיוון הקו האדום במד הסל"ד, ואז הצליל אינו מזמין במיוחד. אגב, צריכת דלק של 6.8 ק"מ לליטר הייתה מאכזבת ונמוכה ממה שהשגנו עם האלמרה בעבר.

בפניות

התחושה הראשונית על כבישים מתפתלים טובה מהצפוי, וייתכן כי בכך "אשמה" גרסת חמש הדלתות, שאינה גוררת סרח עודף מיותר מאחור. האלמרה מציגה התנהגות יעילה, ובעיקר כזו אינה מפתיעה לרגע. מי שמקלקל מעט את התמונה הוא הגה חסר תחושה ודיוק, בעיקר באזור המרכז, במיוחד בעת נהיגה מהירה יחסית.

ובמסגרת ניסיונה של האלמרה לשמור על הנהג, כוילו המתלים לתת-היגוי פחות מודגש מבעבר, הניתן לריסון אם-וכאשר בעזרת הפנייה נחושה יותר של ההגה ו/או הרפיה מהמצערת. ושומו שמיים, לעיתים אפשר אפילו ליהנות מכך. קצת פחות מהנים היו הבלמים, אך רק מכיוון שהם חסרים חדות נדרשת. מעבר לכך, ובעזרת סיוע מוצלח בבלימת חירום, התגלו אלה כיעילים למדי.

נוחות נסיעה? לא תמצאו כאן אות ומופת לשאר היצרנים, בוודאי לא לבנות אירופה. אך יחסית לתוצרת יפן, התוצאה בהחלט נאותה. אם איני טועה, ניסאן הצליחו לטפל אפילו ברעשי מתלים שהיו בעבר, אך רעש רוח וצמיגים התגלה כחודרני מדי.

מגיעה לה יותר

סוף המבחן לאלמרה מצא אותנו ברגשות מעורבים. מצד אחד, האלמרה הרעננה רחוקה עדיין מהאווירה והסגנון האירופאי. אפילו הקורולה היפנית נראית מזמינה יותר. מצד שני, מדובר – כמעט כרגיל בניסאן – בעסקה שימושית הגיונית, ובעלת תמורה טובה. איך זה התבטא עד היום בשוק המקומי? זה לא.

ולנו אין ספק כי ניסאן אלמרה ראויה ליותר, בעיקר נוכחות בולטת מבעבר על הכביש, לאור היכולת הסבירה-פלוס שהפגינה בעת המבחן. יתכן בהחלט כי המראה המחודש יסייע בכך, ואולי אפילו תצליח גרסת חמש הדלתות הנאה למשוך קהל בעזרת מחיר תחרותי.

הכל יכול להיות. אלא שהאלמרה, הסוחבת עמה מטען כבד (מדי) של התעלמות כמעט-טוטאלית מצד השוק, לא נראית לנו כבעלת יכולת לשנות את המצב. לא מכיוון שהיא לא שונה מקודמתה האפורה, אלא בגלל שהיא "לא-מספיק" שונה. ולכן, נראה גם הסיבוב הזה אינו טומן בחובו הפתעות משמחות עבור היבואן.