אנשי עסקים פלסטינים רוצים שלום; האקדמיה - שיבה

רחל אלתרמן, פרופסור לאדריכלות, מדיניות אורבנית ותכנון ערים בטכניון, לא נחה לרגע. אישה הופכת עולמות; מרצה, חוקרת, כותבת, מוסרת חוות דעת. ישראל קטנה מלהכיל את מלוא מירצה; היא יועצת לבנק העולמי ולממשלים זרים. בארבעים הימים האחרונים נרשמה השתתפותה הפעילה בשלושה כנסים בינלאומיים: בוועידה על פליטים פלסטיניים באוטאווה בירת קנדה, במיפגש סגור של אנשי עסקים ישראלים, אמריקנים ופלסטינים באספן, קולורדו ובכינוס קולני על שימור הסביבה במזרח התיכון בפרובידנס, רוד איילנד.
בוועידה באוטאווה הציגה פרופ' אלתרמן את מימצאי המחקר שערכה להזמנת הבנק העולמי על היישום האפשרי של הניסיון הישראלי בקליטת עלייה המונית לפתרון בעיית הפליטים הפלשתינים בפלשתין. את רעיון "פורום השלום" בקולורדו הגתה והגשימה יחד עם פרופ' מארשל קפלן מהמכון למדיניות ציבורית של אוניברסיטת דנוור; רק הוא ואני, היא מספרת לי בשובה ממסעותיה, היינו שם כאנשי אקדמיה מובהקים ונזהרנו שלא להסיט את הדיון לתיאוריות. שאנשי עסקים ידברו עם אנשי עסקים בשפת העסקים.
פרופסור רחל אלתרמן משייכת את עצמה לאגף היוני השורשי של החוויה הישראלית. הייתה ממייסדי רצ ופעילה ב"שלום עכשיו" (ואימו הגאה של השחקן עידן אלתרמן מ"כוכבי השכונה"). את המפגשים עם החוקרים הפלסטינים והערבים באוטאווה ובפרובידנס היא מסכמת כאכזבה, מפח נפש. אלתרמן: "הם מגיעים לכנס בינלאומי עם טקסטים אנטי-ישראליים ואנטי-ציוניים מוכנים מראש ומקריאים אותם כמניפסט של קרב. קשה ליצור איתם מגע אנושי, ובוואדי שלא אקדמי. נקודת המוצא של אנשי אקדמיה ערבים ופלסטינים רבים היא שלילת קיומה של ישראל; רק אחרי שישראל כמדינה יהודית תסולק מהמזרח התיכון, אפשר יהיה לדבר על נושאים אחרים, כמו שימור הסביבה, הולכת מים ותכנון אורבני".

"השיח האקדמי הפלסטיני - שיח של קורבן"

בוועידה על הפליטים הפלסטיניים בקנדה (שכותרתה "ספירת המלאי המחקרי בנושא הפליטים הפלסטיניים") הוצגו מספר מחקרים מעניינים על אוכלוסיית הפליטים. "מן המחקר עולה בבירור", מספרת פרופ' אלתרמן, כי מצבם הכלכלי והסוציאלי הפליטים בארצות מגוריהם הנוכחיות לא גרוע, ולעתים אפילו משופר ממצב האוכלוסייה שבתוכה הם מתערים - מלבד בלבנון ובמצרים, שתי מדינות המסרבות להעניק לאחיהם הפלסטיניים זכויות כלשהן. אבל, היא מוסיפה במרירות, הערבים והפלסטינים התעלמו מהממצאים והמשיכו לדבר בקנאות רק על דבר אחד: העוול שגרמה לפלשתינים הקמתה של ישראל והזכות הבלתי-ניתנת-לערעור שלהם לחזור לכל מקום ממנו, לדבריהם, גורשו.
פרופ' אלתרמן: "השיח הפלסטיני האקדמי ממשיך להיות שיח של קורבן התובע את נקמתו ואת זכויותיו שנשללו ממנו. אני חוששת שהאליטה האוניברסיטאית הפלסטינית תהיה האחרונה להצטרף לתהליך השלום והפיוס עם ישראל - אם בכלל תצטרף. החמאס וארגונים קיצוניים דומים לו משתלטים בהדרגה על עמדות המפתח באוניברסיטאות ברשות הפלסטינית ובמדינות ערביות".
בוועידה על שימור הסביבה בפרובידנס דובר כמעט אך ורק על "החומה שבונה שרון בלב פלסטין" והיא הגדרה כאיום האקולוגי הגדול ביותר באזור. "לא יכולתי שלא להתקומם נגד תפיסה כזו", מספרת רחל אלתרמן, "והסברתי להם שלהקמת הגדר דחפו דווקא היונים בישראל ושביום הסדר אפשר יהיה לפרקה בקלות. אך דברי נתקלו בספקנות".

האם התרשמת, שאלתי אותה, שההתנגדות לגדר נובעת מהעובדה שהתוואי שלה חוצה את הקוו הירוק ומתפרש כסיפוח שטחים חד-צדדי?

פרופ' אלתרמן: "חלק מהפלשתינים אכן מסביר את התנגדותו לגדר בתוואי הכובשני שלה, אבל הרוב המכריע יתנגד לגדר הההפרדה גם אם תעבור בדיוק על קוו גבול 1967. גדר משמעותה חלוקת הארץ, ולכך הפזורה הפלשתינית עדיין לא מוכנה. האליטות הרוחניות שלה רחקות מלהפנים את הפתרון של שתי מדינות לשני עמים".

ואיזו אליטה מוכנה לכך? מי מוכן להפשיל שרוולים ולהתחיל לבנות את מדינתו הפלסטינית? הקהילייה העסקית והכלכלית.

פרופ' אלתרמן: "אחרי האיבה באוטאווה ולפני השנאה בפרובידנס, הפורום באספן היה משב רוח רענן. הכי רענן והכי אופטימי שנחשפתי אליו בשלוש השנים האחרונות".

כיצד נולד הרעיון לכנס אנשי עסקים ישראליים, פלסטינים ואמריקאנים דווקא בעיירת הנופש היוקרתית ביותר בארה"ב, היא אספן, קולורדו? פרופ' קפלן, יהודי לא-מגוייס, החליט ב"שעת הקוקלטייל של חייו", כדבריו, לתרום מנסיונו לגישור בין ישראלים לפלשתינים. הוא הציע לפרופ' אלטרמן את שירותיו של המכון האוניבירסיטאי שלו בקולורדו. גיבוש סדר היום והכנה של רשימת המשתתפים (בסך הכל כ-50 איש) התארכו על פני כשנה.
הנה אחדים מהישראלים שנסעו ל'פורום' באספן: דויד ברודט, דויד בלומברג, יורם גבאי, משה הבה, עדית לוסקי, פרופ' אדם מזור. ומהצד הפלסטיני: כאמל חוסייני, ד"ר סמיר עבדאללה, ד"ר סמיר אל עבד, חסאן קאווש, חני אל-שבה.
במרוצת הדיונים סומן הדיור כאחת האתגרים העיקריים שאיתם תצטרך המדינה הפלסטינית להתמודד. שיעור הריבוי הטבעי הפלסטיני הוא מן הגבוהים בעולם (ונחשב עדיין לטאבו בדיונים). המשפחות גדולות וחיות בצפיפות קשה. אין רישום מסודר של זכויות במקרקעין, אין תוכניות מתיאר, אין תכנון מרחבי, אין בנקים למשכנאות ואין מקורות מימון זמינים לבניה. המתכננים הפלסטינים, מספרת פרופ' אלתרמן, מעריכים כי במסגרת פתרון קבע של בעיית הפליטים תידרש המדינה הפלסטינית לקלוט כ-400 אלף פליטים מהמחנות בפזורה, בעיקר מלבנון ומקצת מירדן. הקליטה תהיה סלקטיבית וענף הבנייה יתפוס רבע עד שליש מהפעילות הכלכלית בפלסטין העצמאית.
לישראל, אומרת פרופ' אלתרמן, נסיון שאין שני לו במתן פתרונות דיור לגלי עלייה במשך 55 שנים, החל ממעורבות ממשלתית בהקמה וניהול המעברות ועד הקליטה הישירה העכשווית, שבה מקבל העולה החדש משכנתא מסובסדת ואיתה הוא פונה לשוק הדיור החופשי והפרטי.
עד כמה זה רלוונטי לפלסטינים? רלוואנטי מאוד, אומרת פרופ' אלתרמן, ו"המחקר שלי נמצא על שולחן מקבלי ההחלטות אצלם"

ההסדרים המדיניים לא יספקו אוכל

באוטאווה ובפרובידנס משתתפי הכנסים הבינלאומיים דנו במלוא הרצינות בסוגיית כושר הקליטה הקרקעי והכלכלי של ישראל: כמה מאות אלפי פליטים פלסטינים יוכלו להיכנס לישראל מדי שנה בשנה, עד שתמוצה במלואה "זכותם לשיבה". "זה היה בשבילי דיון סהרהורי, מרוחק שנות אור מהמציאות", מתוודה פרופ' אלתרמן. באספן, לעומת זאת, הכל התנהל אחרת: הפלסטינים והישראלים עמדו עם הרגליים על הקרקע ודנו בסוגיות מעשיות הקשורות ביכולתה של המדינה הפלסטינית לספק דיור ותשתית למיליונים החיים בצפיפות ובמחנות. מה זה משכנתא ואיך נותנים אותה כשאין רישום מקרקעין.
ההישג של אספן, מסכמת פרופ' רחל אלתרמן, "שלא התקיים שם שיח פוליטי. רק מקצועי".
מתברר כי ההפרדה הכלכלית בין המשק הפלסטיני לישראלי, שהבנק העולמי דוחף אליה בהמלצותיו, אינה מלהיבה את קהיליית העסקים הפלסטינית. הם מבקשים מישראל יותר התחשבות, יותר שיוויוניות, גישה פתוחה לשוק הישראלי - אך לא ניתוק וגבול סגור. "אתם ואנחנו תואמים סיאמיים", הם אומרים, "אולי זה לא הכי נוח, אבל ניתוח להפרדתנו עלול להסתיים בכי רע".
האליטה הכלכלית והעיסקית הפלשתינית רוצה בכנות לבנות מדינה אך היא מודעת לכך שהסדרים המדיניים לא יספקו אוכל לאזרחים, תעסוקה למובטלים, דיור לזוגות צעירים והגנה לסביבה. הפורום הישראלי-פלסטני-אמריקני באספן שם לו לכן למטרה לתרגם את ההתקדמות המדינית לשיפור באיכות החיים היומיומית ברשות הפלסטינית".
בסיום הפורום הוחלט על כינון קבוצות עבודה וקיום מפגישים נוספים במהלך השנה. "אני נלהבת", אומרת פרופ' רחל אלתרמן, והתלהבותה מדבקת.