דיסקים לקירור מצב הרוח

L'illustration Musicale - King of Woolworths ייבוא מאנגליה: מנטרה רקורדס

הוא מאוהב בדימויי שליטה, הזיות כוכבים ופאר של מלכות. הוא כבר הוציא אלבום מתוק בשם מינג סטאר, לפני שנתיים, ועכשיו ג'ון ברוקס - הבחור האנגלי שמסתתר מאחורי הכינוי King of Woolworths - עושה את זה עוד פעם: אלבום חדש, רטוב וחם, לילי ומחרמן, עוטף ומלטף עם זמרות אלוהיות שפתאום מבליחות - חוצות בקולן את שמי הלילה הלוהטים. דוט אליסון, בקטע מספר 3 "Sell me back my soul" ואמה פולאק - הזמרת הסקוטית המהפנטת של "הדלגאדוס", בקטע מספר 8 Nuada ועם בוב סטנלי הצדיק מ"סנט אטיין" שעושה קולות ודברים יפים נוספים בקטע השני, "מונפארנס" (סטנלי הרי יודע איך להביא את השיק הצרפתי והטאץ' הפראנסאווי לפופ האנגלי האלקטרוני. "סו טאף" של סנט אטיין זה עדיין אחד מחמשת אלבומי האי הבודד שלי).

וככה, כשהוא מנצח על המלאכה, המלך ג'ון ברוקס, קינג אוף וולוורת', עושה טוב לאזרחי העולם הנמס. 10 קטעי מוסיקה, בין "AIR" ו-"פילה ברזיליה" לבין "איך לגרום לאהובתך ל..." של Lovage, דן דה אוטומייטור - אלבום שלצד PORTAKABIN FEVER של HINT (עוד הרכב-של-איש-אנגלי-אחד, שעושה בבית אלבומי אלקטרו-אקוסטים נפלאים) יכול להעביר את הקיץ הנורא הזה בפחות סבל.

מקלחת קרה, תחתונים וגופיה, שבו על המרפסת מול מאוורר, או הדליקו את המזגן. עכשיו שימו לב איך זה מגיח מהרמקולים ולוקח אתכם - כי האלבום האנגלי עם השם הצרפתי L'illustration Musicale הוא מאלה שחוצים את שמי הלילה הלוהט, 10 קטעי מוסיקה ללילות הקיץ החמים - עם עטיפה בצבע אדום כתום, צהוב, כמו צבעי האש הנוזלת מהשמיים, צבעי הגיהנום הבוער, בול לימים אלה, שבהם המוח נוזל כמו חבילת חמאה על הגג של שברולט במדבר אריזונה, או על ג'יפ צבאי בכביש הערבה.

True Love Waits: O'Riley Plays Radiohead (ייבוא: אן. אם.סי)

הנה עוד אלבום שיכול להרגיע, בימים החמים והקשים האלה, ועוד דרך יפה להכיר את "רדיוהד" מכיוון אחר.

כריסטופר או'ריילי, הפסנתרן הקלאסי המחונן, לקח מקבץ די מרשים משירי הלהקה, ונתן להם את פרשנותו הפסנתרנית. הייתי ממקם את זה בין "סולו" של ג'יסמונטי לבין עבודות של בראד מלדאו, עוד אחד שאוהב לנגן קטעי-רוק קלאסיים של רדיוהד, גם או'ריילי מפיח חיים חדשים בשירים כמו "בלאק סטאר" ו"בולט פרוף" מהתקליט השני, המופתי, של רדיוהד - והוא פסנתרן שמתייחס לכלי הנגינה שלו גם באופן קצבי, ולא רק הרמוני.

פסנתרנים-פרשנים לא זוכים לתשומת-לב רבה בימינו, כשהם מטפלים ברוק. חבל. לפעמים יש להם גירסאות מרתקות ומענגות להציע לנו. המקרה של True Love Waits הוא דוגמא קלאסית.

דד קאן דאנס, "התעוררות" (ייבוא: בי.אן.אי)

במלבורן שבאוסטרליה נפגשו ליסה ג'רארד וברנדן פרי. זה היה ב-1980. הוא אהב גיטרות ומוסיקה אלטרנטיבית. היא הקשיבה לזמרות ולזמרים משבטים פרימיטיביים, למוזיקאים ממקומות מוזרים ורחוקים והושפעה מהם. ביחד הם היו "דד קאן דאנס" ויצרו שבעה אלבומים מרתקים, קודרים ואפלים לפעמים, עם הרבה משמעויות דתיות-נוצריות, עיסוק במוות ובחיים שאחרי המוות.

בין 1981 לבין 1996 פעל הצמד האוסטרלי אבל בשבע השנים האחרונות ליסה ג'רארד וברנדן פרי עוסקים בפרוייקטים מוזיקליים בנפרד. היא כותבת פסקולים, הוא מתעמק בשירים ישנים של טים באקלי ומחדש אותם. יש להם ברקורד שבעה תקליטי אולפן ואלבום הופעה אחד Toward the Within

מאוקטובר 1994, ובשנתיים האחרונות הם בעיקר נפגשים כדי לסכם את פועלם העשיר בשני העשורים האחרונים.

Dead Can Dance 1981-1998 עם 48 קטעים (!) שלהם ראה אור בנובמבר 2001. ב-20 במאי השנה יצא עוד אוסף כפול בשם "התעוררות", והוא מגיע אלינו לישראל עכשיו, כולל חוברת בת 24 עמודים, עם כל המלים והמילמולים, עם צילום עטיפה אדיר ועם השיר האחרון שג'רארד ופרי הקליטו יחדיו: The Lotus Eaters.

הקול המלאכי-דתי של ג'רארד טובע בענני קלידים, השירה הגברית העמוקה של ברנדן פרי היא מהסוג שלא שומעים היום, לעתים קרובות (אנחנו בעידן פוסט-רדיוהד, ובמלים אחרות: הבה-נלך-בעקבות-טום-יורק). האוסף הזה מאפשר הכרות רוחב מקיפה, מצד אחד, של הצמד הזה – ומצד שני זו מתנת-נוסטלגיה מופלאה לימי הקיץ, למי שהתבגרו דרך שנות השמונים, לשפוטי הלייבל 4AD, חובבי נוסטלגיה, אותנטיקה מעורבת באלקטרוניקה, גותיקה מלאת אווירה ולסתם מי שרוצה להכיר את אחד ההרכבים החשובים של 20 השנים האחרונות.