המלשינון

והתופעה הזו, שמדירה שינה מעיני לאחרונה, נקראת בלשון המשטרה "פ"ל". מה זה אומר? ובכן, ראשי התיבות מזהים תלונות המוגשות על-ידי הציבור למשטרה. ליתר דיוק, שאזרחי המדינה מגישים נגד אזרחים אחרים, אותם ראו האזרחים הראשונים עוברים עבירת תנועה. כידוע לכם יכול על פי חוק יכול כל אזרח להגיש תלונה למשטרה בגין עבירת תנועה שעשה עמיתו לכביש. המשטרה, אם אכן תמצא לאחר מספר בירורים את המואשם כאשם, תגיש דו"ח נגד אותו אזרח. ומה זה פ"ל? לא ממש יודעים שם.

איך עושים את זה?

מדי שנה, לפי נתוני המשטרה לפחות, טורחים בין 4,000 ל-5,000 אזרחים לדווח למשטרה על עבירות לכאורה שנעשו על-ידי משתמשים אחרים בכביש. לדברי רונית בנך, דוברת אגף התנועה במשטרת ישראל, כל אזרח רשאי להגיש תלונה שכזו, וכל תלונה גם תזכה לבדיקה על-ידי המשטרה. זאת, בתנאי והמתלונן מוכן להגיע ולהגיש עדות במשטרה, כמו-גם להופיע בבית המשפט אם יידרש.

ואיך התלונה נבדקת? מזמנים את האזרח שנגדו הוגשה התלונה לתחנת משטרת התנועה הקרובה, על-מנת שימסור את גרסתו. לאחר מכן מחליט מי שמחליט אם להגיש דו"ח. מתי לא מגישים? למשל אם האזרח עליו התלוננו מכיר את המתלונן, ויודע לספר כי אותו מתלונן "מחפש אותו" בפינה. ומה קורה אם המתלונן אכן מעוניין להציק, אך האיש באמת ובתמים ביצע עבירה?

אהמממ... זו כבר בעיה מורכבת מאד. בעיה מורכבת כנראה קשורה גם לחניה. על עבירה שכזו - ותודו שהיא מתבקשת כמעט בין שכנים... - לא מוגש דו"ח. בכל מקרה אחר מקבל הנאשם לידיו דו"ח, והוא נדרש לשלם אותו, או להתייצב בבית המשפט.

יש בעיה

קודם כל ברצוני להצהיר כי אני האחרון שיבקש לשחרר עברייני תנועה מחובת האחריות לעבירה שביצעו. מי שסרח, שיחטוף. מי שילכלך בגדול, שיחטוף בענק. לא רק שאין לי בעיה עם זה, אני מוכן לעודד את הגישה הזו. אבל יש לי בעיה מאד גדולה עם העניין הזה, שכלל אינו ברור מאליו.

תארו לעצמכם את המצב הבא. בתיבת הדואר אתם מוצאים לפתע מעטפה מאת משטרת ישראל. בפנים מספרים לכם כי משה בן-אלף, תושב תחמוני-אבא, סיפר למשטרה כי לפני מספר שבועות, בתאריך כך וכך, בשעה כך וכך, בכביש כזה וכזה, עקפתם שלא כחוק. אתם מתבקשים לסור לתחנת משטרת התנועה הקרובה, שלעיתים אינה ממוקמת מעבר לפינת הרחוב בו אתם גרים, ולמסור שם גרסתכם בזמנכם הפנוי. שבעצם אינו פנוי כלל ועיקר. אגב, אם לא תעשו זאת, יוגש נגדכם דו"ח על סמך תלונתו של אותו מ. ב-א.

ומה פירוש הדבר? שהפסדתם כבר. כי גם אם משה הוא למעשה השכן מהדירה למעלה שרוצה להתנקם בכם על אימוני הכינור המתקדמים של הבת הקטנה, אתם נדרשים לגשת לתחנת המשטרה ולטעון: להד"ם. מה על הזמן? מה עם הדלק? מה עם עגמת הנפש? הלכו לעזאזל ואיש לא יחזיר לכם. כי אם לא תצליחו להוכיח שמר ב-א אינו שכן/אויב/צ'ילבה/נוטר טינה, מדובר יהיה במילה שלכם נגד המילה שלו. הוא יגיד שראה קו לבן, ומה אתם תגידו? "כבוד השופט, בוודאות לא היה שם כזה, למרות שמדובר באירוע שהיה לפני חודש וחצי, בכביש שכלל אין לי מושג אם נהגתי בו". האם אנחנו מוכנים להישבע שלא עשינו זאת? בעיה.

והלכה למעשה, יתכן בהחלט שעברתם עבירה. למשל, נסעתם לטיול ההוא בצפון, עם המשפחה והדודה שהגיעה בדיוק מבוסטון. היה קצת חשוך, הסימון על הכביש לא היה בולט מספיק, ופתאום החליט הרכב שעקפתם להאיץ. קורה. מאיצים קצת יותר, משלימים את העקיפה. אלא שהגלגל הימני קדמי ליטף מעדנות את הפס הלבן הבקושי-נראה. זה שעקפתם ראה שביצעתם עבירה. וחוץ מזה, גם קצת עיצבן אותו לגלות את הפיאסטה המקרטעת שלכם לפניו. הופה, תלונה ולכו תוכיחו שאין לכם גלגל ימני סורר.

נו, זה טוב או רע?

אין לי הרי ספק שימצאו מצדדים, אלה שיטענו כי משטרת ישראל האומללה אינה מסוגלת לטפל לבדה בעבריינות הכבישים הנוראית, ומי יעזור לה אם לא אזרחים שומרי חוק שכמונו. באמת צודקים, והמשטרה באמת סובלת ממחסור חמור בכוח אדם. ובינינו, כל אחד מאתנו הרי מצא עצמו פעם אחת לפחות ממלמל כי "הייתי נותן הכל כדי להחטיף לחוליגן הזה קנס שלא ידע מאיפה זה בא לו".

המתנגדים יגידו כמובן כי ראשית, למלשינים לא תהיה תקומה, ומה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, ובכלל מה פתאום. שהרי ברור לחלוטין כי מדובר כאן בפתח מזמין, ששום ישראלי לא יסרב להיכנס בו ומתוך יצר נקמנות משולל אכפתיות. ובכל מקרה, ממתי נהיה עם ישראל שומר חוק על הכביש, או מבין בחוק לצורך העניין? ממתי חברך למסלול יודע בכלל כיצד לנהוג? חשבנו הרי שתקופת ההכשרה של אנשי משטרת התנועה ארוכה יותר מהזמן שנדרש כדי להעלות תוכנת עיבוד תמלילים למסך המחשב.

ואני אומר שיפסיקו לבלבל לי בשכל. אפשר לעזור למשטרה, והמשטרה בהחלט יכולה להיעזר בנו. אלה מה? שאם יש לנו כל-כך הרבה אזרחים שאכפת להם, ומוכנים ומעונינים לשים כתף, שיתנדבו לשורות הזרוע האוכפת. כך תהיה להם אחריות, כך יעברו אגב גם הכוונה מיוחדת ויבינו במה הם עוסקים ומתי מדובר באמת בעבירה. כך יוציאו עצמם מחבורת המתנקמים הבזויה, הגדולה משמעותית מחבורת האכפתניקים. כך יהיו אזרחים שתורמים, ולא מציצנים יודעי-הכל.

ותרשו לי שלא להגיב כאן על תכנית הטלוויזיה של חיים הכט. באמת, אני פשוט לא רוצה להגיב. לא תוציאו ממני שום מילה, בי נשבעתי.