אומה בלי בושה

איך תעדיפו את הפורנו שלכם? בווידאומט, באינטרנט או בחנות ההיא שלא היתה בדרך הביתה אבל עברתם בה בכל זאת? אל תמחקו את המיותר, יתכן שתזדקקו לו בהמשך. האפשרויות מסתיימות כאן, אני חושש, שכן בכל הקשור בפורנו, ישראל היא נערה מודחקת ואת אפשרויות הגישה לחומר האסור תוכלו למנות – כמה נוח, במקרה המדובר – על כף יד אחת.

למעט התפרצות קצרת-מועד בה חולק כאן פורנו לכל פועל באמצעות הערוצים הכחולים של הכבלים והלוויין, שנפתחו ואז נסגרו כנקבוביות עור שנפשט, מותר להחליק כאפה ללובי הנשי-חרדי המגונן על רגשותינו בחירוף-נפש: הפורנו איננו ז'יטון לגיטימי על לוח התרבות והפנאי הישראלי הגדול. הוא נעול במגירות, מוטמן, מוחבא, מוקצה, מעורר התנגדות. בצדק מסוים, כמובן, אלא שבינתיים, בגלקסיה הולכת ומתרחקת ושמה ארצות-הברית (קחו מספר, זה ייקח שלושה חודשים לסרב להוציא לכם ויזה) הופך הפורנו לדובדבן המסוכר שבקצפת תרבות הפופ הלגיטימית.

התהליך מתרחש מזה כמה שנים לפחות – את נקודת הציון הנוחה תוכלו למקם, אולי, ביציאתו למסכים של "בוגי נייטס" (97'), מבוא לא-מקוצר לתולדות תעשיית הפורנו – אבל נדמה שבתקופה האחרונה הוא מגיע לסוג של בשלות עוכרת-שלווה מספיק על מנת ש"ניוזוויק" יקדיש לו כתבה נרחבת ומצוטטת.

פורנו לכל ילד

הפורנו חצה בארה"ב זה מכבר את מיתחם הווידאומט החשוך והוא פולש, במהירות של צבא טרמיטים יעיל, למיינסטרים התרבותי. לכל בית. ללא בושה. זה הרבה יותר מאיל הפורנו לארי פלינט המבקש להיות מושל קליפורניה; קחו למשל את ביל אשר, נשיא קבוצת "ויויד" – יצרנית הפורנו הגדולה בארה"ב – המספר ל"ניוזוויק" כי כאשר הוא מסיע את בתו בת ה-16 לבית הספר הפרטי היוקרתי בו היא לומדת בלוס-אנג'לס, סומרות אוזניו לנוכח הסמול-טוק שמתעקשים ההורים האחרים לנהל איתו. רבע מהם – פאקינג רבע! – להערכתו, פנו אליו בבקשות עבודה בתעשייה. "הם מדברים איתי על הסרטים שלנו כאילו דיברו על ג'וליה רוברטס", הוא נדהם. "הם אומרים: 'הסרט החביב עלי של ג'נה ג'יימסון הוא...' או משהו. הרבה מהנשים אומרות שהיו רוצות לראות יותר עלילה. נחמד לקבל עצות, אבל תמיד מוזר לי שאמא של מישהו משתפת אותי במחשבותיה על סרטי הפורנו שלנו".

אשר הוא רק תחנת הקצה אליה מתנקזת הגישה המשועשעת והסלחנית במידה שמפתחת אמריקה בעשור האחרון כלפי התעשיה, לאחר שנים של פחד ותיעוב. ג'נה ג'יימסון, כנראה כוכבת הפורנו הגדולה בעולם, חוצה לאחרונה עוד ועוד קווים לעבר לגיטימיות מוחלטת: היא מגלמת את עצמה ב"מיסטר סטרלינג" של אן.בי.סי, מנחה תוכניות בערוץ E! ותורמת הופעות-אורח בכל הזדמנות אם לא תרמה כבר במשרד. טרייסי לורדס, השערוריה של שנות ה-80 – הילדה שנוצלה, ניצלה ומחפשת את עצמה זה שנים בתעשיית הבידור הלגיטימית – מוציאה בימים אלה אוטוביוגרפיה מדוברת שתספר לכם, בין היתר, על התמכרותה לקוקאין ו-19 סרטי הפורנו שהספיקה לעשות בטרם מלאו לה 18. לרגל הספר הגיעה לורדס החודש לקו הגמר הכל-אמריקאי המתגלם בראיון מסודר עם לארי קינג לסי.אן.אן – ראיון שקינג קידם בכמות פרומואים המעידה כי כתפיותיו הנצחיות התקשו להחזיק את מכנסיו במקומם לנוכח מפגש הפיסגה עם לורדס.

ב"פוקס", בינתיים, מפתחים אופרת-סבון לשעות הפריים-טיים בשם "סקין", שעלילתה נעה סביב מבחר דמויות שעיסוקן בתעשיית הפורנו (סבירות נמוכה עד אפסית להשתתפותם של מירי בוהדנה או יהודה לוי), ואילו שפנפנות פלייבוי הופיעו לאחרונה בפרק מיוחד של "Fear Factor”, להיט המציאות האימתני של אן.בי.סי. סימור באטס (או, בשמו האמיתי, אדם גלסר), מפיק וכוכב פורנו ותיק, שוקד בעצמו על תוכנית מציאות המיועדת לערוץ "שואוטיים" ובספטמבר, כשהעניינים יצטננו, ייצא למסכים "וונדרלנד" סרט באורך מלא על חייו של אגדת הפורנו ג'ון הולמס, בכיכובו של ואל קילמר.

מה עוד? שלוש "נערות ויויד" – להלן בחורות בקנה-המידה הגופני של אורית פוקס, אבל עם קריירה ענפה בתעשייה – נכללו בגיליון האוסקר היוקרתי האחרון של "ואניטי פייר", ובספטמבר יתחילו דמויותיהן לבצבץ על שלטי-חוצות בערים המרכזיות. זה אומר כי השמות, הפנים (טוב, לאו-דווקא הפנים) והתפקידים הופכים, בהדרגה, למה שנהוג לכנות האוס-הולד ניימז. אמריקה חדלה לשקר לעצמה בפנים (טוב, לאו-דווקא בפנים) והיא מעדיפה לצאת מהארונית ולהודות פומבית: כן, אנחנו מחזיקים את זה בבית.

לאן נעלמה הבושה?

המספרים נותנים תמונה מלאה: תעשיית הפורנו האמריקאית מרוויחה בין 5 ל-10 מיליארד דולר בשנה. ב-2001 שכרו האמריקאים 750 מיליון סרטים למבוגרים בקלטות וידאו או בדי.וי.די. תאגידים אמריקאיים לגיטימיים לחלוטין נוגסים, בשקט, פיסות מהעוגה: רשת מלונות מאריוט והילטון יספקו לחדריכם פורנו לפי דרישה ורוכשים כמויות מרשימות של סרטים מחברות ההפקה.

החברות, לכשעצמן, מייצרות כ-11 אלף סרטים חדשים בשנה. תאגידי כבלים ולוויין מרכזיים בשוק – בהן "קומקאסט", "דיירקט טי.וי" ו-AOL-טיים-וורנר – ישמחו גם הם לפתוח לכם את הערוצים הרלוונטיים תמורת תשלום נוסף. באינטרנט מקיימות AOL וגם יאהו, בחצרותיהן האחוריות, מועדוני וקהילות גולשים הששים להעלות לרשת חומרים מכל הסוגים, לרוב באין מפרע. נדמה שסרטים, טלוויזיה, וידאו-קליפים ומגזינים אמריקאים נשענים כיום בנוחות יחסית על כוכבי פורנו ואיקונוגרפיה פורנוגרפית, מתוך הנחה כי כולם יודעים, כולם מכירים.

איך זה קרה? האשימו את האינטרנט, כך נהוג, אבל קחו בחשבון גם כי לאמריקאים נמאס להיות קפוצי-תחת בכל הנוגע לתעשיה בסדר-גודל הוליוודי הניצבת במרכז סלונם כפיל ענק שכולם רואים ואיש אינו מדבר עליו. "הפכנו נינוחים יותר בכל הקשור למידע מיני בתרבות הכללית", מתנסח בזהירות הסוציולוג פפר שוורץ ב"ניוזוויק". "זה לא שינוי בערכים הבסיסיים שלנו. הפכנו פשוט קלים יותר בכל הקשור בסקס".

מצד שני, הם הפכו קשים יותר בכל הקשור בהענקת ויזת תייר.