לא תבע את החברה הנכונה

א' מדימונה זכה במערכת סלונית מעור תוצרת חברת אור עיצובים ב"מכרז של המדינה". הוא שילם את 4,850 השקלים שהציע כתמורה והמתין לרהיטים החדשים שאמורים היו להישלח לביתו. הרהיטים אמנם הגיעו, אבל הזוכה המאושר סירב לקבל אותם. היו בהם, סיפר, פגמים שונים, ובעור היתה שריטה שאי אפשר היה  שלא להבחין בה.

בעקבות זאת שלחה אור עיצובים לביתו מערכת סלונית אחרת, אבל גם בזו היו, לדבריו, פגמים, וגם הפעם הוא סירב לקבל את המוצר. החברה טרחה וסיפקה לו שוב מערכת אחרת, אבל גם בפעם הזאת, השלישית במספר, היה טען הקונה כי היה כתם צבע. 

בצר לו פנה א' לחנות של אור עיצובים וביקש לאפשר לו לבחור מערכת אחרת, נקייה מפגמים, אבל בקשתו נדחתה. לדבריו, המשווק טען כי אין בינו לבין החברה קשר משפטי כלשהו ואמר לו כי לא קיימות במלאי מערכות ישיבה מהדגם שבו זכה ולכן לא ניתן לספק לו מערכת חילופית.

אור עיצובים ביטלה את העיסקה והחזירה לו את כספו, אבל א' לא הסתפק בכך. הוא פנה לבית המשפט לתביעות קטנות בדימונה וביקש לחייב את את חברת המכרז של המדינה, שפרסמה את המכרז לאספקת הרהיטים, לשלם לו פיצויים בגובה ההפרש בין המחיר שהציע תמורתם לבין מחירה של מערכת סלונית זהה, בתנאי שוק רגילים.

המכרז של המדינה לא התכחשה לטענות התובע, אבל גרסה שאין יריבות בינו לבינה, אלא בין התובע לבין החברה המשווקת - אור עיצובים. מערכת הזכויות והחובות בין שלושת הצדדים למכרז - הנתבעת, הספק והלקוח - טענה הנתבעת, מוסדרת בתקנון המצוי בראשיתה של כל חוברת המכרז ובמודעת המכרז.

מציעי ההצעות, טענה הנתבעת, מופנים בכל מודעת מכרז אל התקנון וזאת על מנת שילמדו את מערכת הזכויות והחובות החלה עליהם כמשתתפים במכרז. עצם הגשת ההצעות למכרז, הסבירה הנתבעת, מהווה הסכמה עם תנאי המכרז ובהם מצויין במפורש כי תפקידה של חברת המכרז של המדינה הוא של מתווך בין המציע לבין הספקים, ותו לא.

השופטת, טלי חיימוביץ, האמינה לגרסתו של התובע כי אכן סופקו לו מערכות רהיטים פגומות, וציינה כי אם התביעה היתה מוגשת נגד הספק, אור עיצובים, היא  היתה מתקבלת.

"התובע", אמרה, "צודק בטענותיו אבל הוא בחר לתבוע את המכרז של המדינה ולא את מי שהיה עליו לתבוע, אור עיצובים". לפיכך, התביעה נגד המכרז של המדינה נדחתה. "תקנון הנתבעת", אמרה השופטת, "קובע כי במקרים בהם מסופק המוצר ישירות על ידי המשווק, תחול האחריות לאספקה עליו. המקרה הנידון הוא בגדר אותם מקרים".

התביעה, אגב, הוגשה באוקטובר 2000, ורק אתמול - שנתיים ועשרה חודשים לאחר הגשתה - ניתנה הכרעת הדין. תביעה קטנה  אמורה להיסגר תוך מספר חודשים. 

(ת"ק דימונה 1230/00)