קשר משפחתי

"אתה לא רואה הרבה את 'משחק החיים'", אומרת נינה קוטלר לאבא עודד. "אני רואה לפעמים, כשאת משחקת", מתגונן קוטלר.

ומה אתה אומר? אני שואלת אותו. "שנינה שחקנית נהדרת. בתיה היא דמות פיקטיבית, ונינה מצליחה לצקת בה אמינות".

נינה קוטלר, 32, יפה אמיתית, במראה קייצי - חצאית אדומה וקבקבי עץ אדומים - זוכה לחיבוק חם של אבא עודד קוטלר, 66, בעוד הכלבה שלה, פשה, חומקת לתוך הבית. שניהם עבדו במקביל באולפנים בנווה אילן, היא על "משחק החיים" והוא על "אסתי המכוערת". שניהם יודעים להסתלבט על הז'אנר ומסכימים על דבר אחד, שלבתיה הפסיכולוגית צריך לשלול את הרשיון ומייד.

נינה מתה על השם שלה, שהסב לה לא מעט בעיות בהיותה ילדה קטנה, ואת קוטלר השם הזה זורק הרבה שנים אחורה, לאותו סטודיו שבו התאהב באמה, אשתו לשעבר, לאורה ריבלין (מגלמת את אשתו הנבגדת ב"אסתי המכוערת"), כשעשתה כשחקנית צעירה קטע של נינה מ"השחף" לצ'כוב.

אחרי עשר שנות מגורים בלונדון, בהן למדה ארכיטקטורה ומשחק וחלקה את חייה עם בעלה לשעבר, דני סילבר, עושה נינה צעדים ראשונים בקריירה התל אביבית. "אני הרבה יותר נהנית לשחק דמות על הקצה", היא אומרת. "זה נותן לי רשיון כשחקנית לשחק דברים שאני לא מוציאה בחיים. פסיכולוגיה מרתקת אותי, מניסיון אישי כמטופלת, אבל לא היה מעניין אותי לטפל באנשים. בתיה כמטפלת היא אללה יסתור, מחרפנת את כולם".

למה את מתחברת אצלה?

"לצורך שלה באהבה, בחום ובהערכה. היא תלושה, בודדה, אין לה כל כך משפחה, חברות וחברים. לפני שנתיים חזרתי לארץ וגם אני הרגשתי איזושהי תלישות".

את מתגעגעת ללונדון?

"לחברים, כן, למגורים שם לא".

עודד: "אני דווקא אהבתי לבוא לבקר אותה שם, ומתגעגע לחדר שישנתי בו. היינו הולכים להצגות, אוכלים ביחד. נינה היתה מבשלת, אני הייתי עושה המון סלט טונה לה ולדני".

נינה: "אני מתה על תל אביב. אני אוהבת את החום של האנשים כאן. לונדון היא עיר ענקית וקרה".

אחרי נישואין של שנתיים את גרה לבד?

"אני נהנית להיות לבד ומרגישה שזו תקופה חשובה לצמיחה שלי כבן אדם. טוב לי להיות חופשייה ולעשות מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה".

עודד: "כשנינה היתה בשנה ג' בבית הספר למשחק, הייתי בא לכל ההפקות. היא עשתה תפקיד ראשי ב'הסוחר מוונציה', פורציה, תפקיד שקספירי קשה מאוד ומסובך. היא דיברה אנגלית כל כך מדהימה, לא יכולתי להבדיל בין המבטא שלה לזה של האנגלים. בעיני זו היתה הופעה אדירה. בכלל, היא הרי עשתה תרגיל אדיר. למדה ארכיטקטורה שש שנים, ועם הדיפלומה נכנסה לבית הספר למשחק. בזמנו המעבר הדהים אותנו".

איך עשית אותו?

נינה: "פשוט ככה. זה מה שרציתי והבנתי שאני פשוט דוחה את הקץ, אבל אני מאוד עקשנית והיה לי חשוב לסיים את לימודי הארכיטקטורה".

עודד: "היא עקשנית בדיוק כמו אבא ואמא שלה. כשהיא לוקחת משהו לידיים, בכל תחום, היא הולכת איתו עד הסוף וזה לא מריח מחלטורה".

קוטלר, שחקן ובמאי, הוא דמות ידועה בתעשייה. עוד בתיכון הקים את תיאטרון "קלעים", בגיל 17 שיחק בתיאטרון "האוהל", היה המנהל האמנותי של פסטיבל ישראל ומנכ"ל תיאטרון חיפה.

אחרי התיאטרון, טלנובלה זה לא זילות המקצוע?

נינה: "אני לא רואה ניגודים. אם הטלנובלה היתה מתיימרת להיות שקספיר, היתה לי בעיה עם זה, אבל זה ז'אנר שלא מתיימר להיות משהו שהוא לא. אני חושבת שלשחקנית צעירה חשוב כמה שיותר לעשות, להתנסות ולהשתפשף. זה היה לי בית ספר מצוין. אבל לצד זה עשיתי את 'אנטיגונה' בתיאטרון הרצליה, את 'אונו מומנטו' ב'תמונע' ופרסומות ל'ישראכרט' ול'פלאפון'".

עודד: "היססתי לפני שנכנסתי לתפקיד צבי רוזנטל ב'אסתי המכוערת'. רבים שאלו איך נחתתי בסידרה כזאת. לא נולדתי בתוך טלוויזיה, אבל גיליתי בסידרה כתיבה די מתוחכמת. לדעתי, שלמה משיח הכותב לא רידד מעבר לנדרש והצליח להיות שנון לרגעים. קראתי פרקים ואמרתי 'וואו, הבן אדם כתב טקסטים שלא אתבייש לומר אותם'. חוץ מזה, אבי כהן הבמאי היה תלמיד שלי כשלימדתי דרמה בתיכון 'גאולה'".

מה את חושבת על אבא בקונסטלציה הזו?

נינה: "ממה שראיתי מ'אסתי', נורא נהניתי. אני חושבת שגם אבא וגם אמא היו מצוינים".

זה לא פתטי, הקטע של גברים מבוגרים שיוצאים עם פרגיות (אביטל דיקר מגלמת את עלמה, המאהבת הצעירה שלו)?

"פתטי מאוד, אבל קיים. בדרך כלל שני הצדדים משחקים בטנגו הזה. היא לא קורבן, אלא בוחרת להיות שם".

יש בוודאי הרבה נשים שמתעצבנות על הנצחת האשה המבוגרת הנבגדת.

"גם אשתי ב'אסתי המכוערת' מתעצבנת, ואני חושב שזה באמת מעצבן. נשים מתמרמרות למה גברים מבוגרים מרגישים עדיין מבוקשים ואטרקטיביים, בעוד הן כבר אינן מבוקשות".

במיוחד כשתוקעים אותן חסרות כוח במיטה.

"חכי חכי, היא תקום מהמיטה. המהלכים שלה עוד יפתיעו את כולם".

איך היה לעבוד עם לאורה?

"מאוד נחמד. בכלל, אנחנו חברים מאוד טובים. היה לי ממש כיף ואני מאוד מעריך אותה. מזמן לא היינו על במה ביחד. אני חושב שהיא מצוינת ועושה מה שצריך כדי לתת לזה את המשקל הנכון".

נינה: "גם אני חושבת שהיא עושה שם תפקיד נהדר. היא מאוד מצחיקה".

איזה מין אבא היה לך בילדותך?

"מקסים, מאוד מעורב ומאוד אוהב. ואני חושבת שאת הגירושין שלהם הורי דאגו לבצע בצורה הכי טובה שיש, נשארו חברים טובים ומלאי הערכה, וזה כמובן עבר אלינו. גם בני הזוג של אמא ואבא אף פעם לא ניסו לתפוס את מקום ההורים".

איזו ילדה היתה נינה?

עודד: "גם נינה וגם אמנון, אחיה התאום, אהבו לשחק בחיות. נינה היתה ילדה של התעמלות וסלטות וגלגלונים. היו לה איכויות רגשיות וביטויים רגשיים של לאהוב-לא לאהוב, קשב רב לסיפורים, סוגסטיה, ריכוז גדול. ראית שהיא חווה באופן חזק את הדברים שהיא עשתה, בצחוקים, בבכי. אמנון חווה אולי אותם דברים, אבל הביטויים שלו היו פחות עוצמתיים. הוא היה יותר זהיר, היא היתה יותר אקספרסיבית".

ואיזה מין אבא אתה?

"אהבה לילדים כמו שאני חווה אותה היא ללא תנאים, ללא חשבון, וזה לא סותר את תקופות המרד שלהם. אני חושב שמשהו מהנתינה השקטה והבלתי נדלית של אבי עברה אלי, אבל בצורה יותר מוחצנת".

נינה, מרדת?

"עשיתי הרבה 'מרד נעורים'. ביליתי כל לילה עד השעות הקטנות, עבדתי, לא הלכתי לבית הספר והתכסחתי בעיקר עם אמא, כי גרנו אצלה בהרצליה".

את חושבת על אימהות?

"אני מאוד רוצה להיות אמא ושתהיה לי משפחה, אבל כרגע זה לא כל כך רלבנטי. עכשיו זו התקופה האנוכית שלי, של ריכוז בעבודה. המשפחה שלי - ההורים והאחים, אמנון, שאול (23) ודניאל (20), היו אחת הסיבות שחזרתי ארצה. להיות קרובה לאנשים שאני אוהבת".

מה את הכי אוהבת בהורים שלך?

"בשניהם אני מאוד אוהבת את המגע. הוא מאוד שונה. של אבא הוא חזק וחם ותומך, של אמא יותר מלטף".

עודד: "אם כבר מדברים על זה, נינה מחבקת אותי כמו שאף אחד בעולם לא מחבק. היא מחבקת בכזאת עוצמה פנימית וחיצונית, תענוג לחבק אותה".