משפחת בנאי שולחת עוד נצר: והפעם אורי

פסי קול מעולם לא היו הצד החזק של המוזיקה הישראלית, אבל חבורה עיקשת של שחקנים-זמרים מצליחה אחת לשנתיים בערך להשחיל להיט פס-קולי לרדיו המקומי. "פרפרים", שירו החדש של אורי בנאי, שמתחיל לחרוך את רשימות השידור ברדיו, אמנם לא נלקח מסרט, אבל הוא בעצם לא רחוק מכך.
להיט הקיץ הזה נכתב על ידי בנאי והופק מוזיקלית על ידי חברו ניר פרידמן. שיתוף הפעולה ביניהם כמייצגי הדור התל אביבי הצעיר בסידרה "פלורנטין" זלג גם למוסיקה, ומקרין תכונות דומות לאלה של דמויותיהם הטלוויזיוניות: גבר צעיר, מבולבל, רגיש, נהנתני, לעתים ילדותי.
במנטליות ובהקשר שלו (כאמור, בנאי הוא שחקן), "פרפרים" מתאים לתבנית של שירים כמו "גר בפלורנטין וחולם על ניו יורק סיטי" (ניר פרידמן, מתוך "פלורנטין") או "אמרת שאין לך חשק" (כפיר בן ליש, מתוך "ציפורים בניוטרל"). את שתי הדוגמאות האלה ניתן למפות כתת-ז'אנר של שירים שכל סממן אינדיבידואלי בהם הוא חיוור ומוצנע למרות איכויותיהם האובייקטיביות, שאינן מבוטלות לרוב.
התוצאה היא שירי פופ יעילים שעושים את העבודה אבל לא משאירים חותם של ממש. דווקא "אמרת שאין לך חשק" יכול היה להפוך, בעזרת שיווק נכון, לקלאסיקת פופ קטנה, ולא רק בזכות מרכיבי השיר אלא גם בזכות בן ליש, אחד מהזמרים המוכשרים והכריזמטיים שצמחו והתבזבזו כאן.
פרידמן, יוצא "השוונג של הפיתה", "המהפכה" ומיזמים בין-תחומיים כושלים אחרים, בחר לצפות את שיר האהבה האופטימי של בנאי בעטיפה רוקית מעוגלת ונעימה. הסאונד מזכיר לא רק את שיריו של פרידמן, אלא גם חברים אחרים של פרידמן ובנאי, כמו להקת "נעליים" שהפיק בזמנו ירמי קפלן. שימוש עדין בכלי מיתר במיטב המסורת הקפלנית (המפיק המוזיקלי של "מוניקה סקס" הראשון), תורם גם הוא לסאונד המובחן של בנאי, פרידמן ושות', שבהיעדר טרמינולוגיה הולמת ניתן לכנותו בינתיים בשם רשת-גימלי טיפוסי: רוק ישראלי צעיר.
אורי בנאי לא חדש בשטח. כנצר למשפחת בנאי העניפה (אביו הוא גברי מהגשש החיוור), שנציגיה העכשוויים כוללים את אהוד, מאיר, יובל, אביתר ואורנה - עולם הבמה לא זר לו. חוץ ממשחק בסידרה "פלורנטין", בעברו השתתפות ב"ללקק ת'תות" של אורי ברבש משנת 1992, שם גם שר, דבר המאשש את תיאוריית השחקנים המבקשים להשתלט על הרדיו. אורלי פרל וקארין אופיר הן שתי נציגות נוספות של הקולנוע במצעדי הפזמונים, ועל כן נמצאות בשטח אפור מבחינת הסטטוס של זמרת/שחקנית.
לאלבום הבכורה של אורי תרמו מנסיונם אהוד בנאי (מוזיקאי ותיק ודוד) ועובד אפרת ("הקליק", אהוד בנאי ועוד עשרות הפקות מקומיות). הנגנים הם עמוס פרידמן, נושי פז, שי ברוך ואייל אבן צור. האלבום צפוי לצאת בקיץ, וכך אולי לנצל את המומנטום שצובר "פרפרים".
אם בנות הרוק הישראלי מתבייתות לאחרונה על הסגנון השחר-ברגרי (ר' מקרה נורית גלרון האחרון), הטרנד של הזמרים-הבנים (דור ה"פוסט-פודרה", אם תרצו, על פי אוחובסקי, 1999), מסתמן בימים אלה כשירי אהבה תמימים בעטיפה מרוככת. כך התרגלנו לשמוע את ערן צור עם "לילות של ירח מלא", שעשוי לחזור אלינו בואריאציות שונות בחודשים הקרובים, אם חזון הטרנד אכן יתגשם.
יתרונו של "פרפרים" הוא בפשטות שלו ובהיעדר יומרה מאחוריו. "אני רוצה לצייר לי עולם עם מכחול / בצבעים של מתוק מדבש … פרפרים לבנים שוב עפים לאור / כמו השירים, הסיפורים / נכנסים לי לנפש פנימה … זה שנינו יחד, אני ואת", אומרות מילות השיר, שכבר מתחיל להזדמזם בפיהם של מאזיני גלגל"צ ותואמיה האזוריים.
הרדיו הישראלי, כפי שנטען באינספור הזדמנויות, מחבק שירים רכים ורגישים שלא שורטים את האוזן. אם ניק קייב הסתגל למשמעת הגלגל"צית והחל לנפק בלדות קורעות במקום המנונים מלאי חימה ואלימות, למה שאמני ישראל לא יצטרפו למהפכה (האירוניה מכוונת)? נדמה שבסינגל הראשון שלו פיצח אורי בנאי את נוסחת הפלא של דור הפוסט-פודרה. גם אם לא יממש את הנבואה ויהפוך לדנה ברגר של הבנים, דומה שלהיט הקיץ הגדול כבר שלו.