דיזי רסקל - קוסם בן 18

אם השם דיזי רסקל לא אומר לכם דבר, אין לכם סיבה להיות נבוכים, לא קל לעמוד בקצב המלכת הכוכבים של העיתונות בבריטניה. עיון זריז באוסף הביקורות ברשת מעלה כי נכון לעכשיו מאכלס רסקל את תקן "ילד הפלא" של סצינת הגאראג'.

את מרבית המסע מאנונימיות מוזיקלית לסטטוס של כישרון מבטיח עשה רסקל בשנה האחרונה. נקודת הפריצה הראשונה היתה הסינגל 'I Luv U' שיצא בשנה שעברה, עשה שמות באיזור האנדרגראונד ועורר גל ציפיות לאלבום הבכורה. בינתיים האלבום Boy in de corner יצא אל החנויות והביקורות כאמור מבשרות על מימוש הציפיות והכתרת נסיך חדש.

את עיקר ההתלהבות מנפק הפער בין גילו הצעיר של רסקל (18) לרמת התיחכום של המוצר הסופי, מסמך מוזיקלי אותנטי על חייו של נער שחור בכרך הלונדוני, עטוף בהפקה מוזיקלית מתוחכמת. בדומה לעמיתיו פורצי מחסום הגטו בארה"ב, האותנטיות של רסקל (במקור דילן מילס) נתמכת בביוגרפיה הולמת: ילדות בשכונת עוני באיסט לונדון, נשירה מבית הספר והסתבכויות למיניהן עם החוק. רק המפגש עם מורה למוזיקה (מר סמית') משך את הילד מההווה עגום לעתיד המבטיח. אבל גם בעולם המוזיקה שומר הילד על מורשת השכונה ולראייה דקירת סכין אותה ספג רסקל לא מזמן אחרי הופעה.

כדור הרגעה

עמוס בציפיות החלקתי את הדיסק למערכת ושמתי אוזניות. 15 רצועות לאחר מכן, עם כאב ראש בהתהוות, חיפשתי כדור הרגעה, שכן האזנה ראשונה לאלבום דומה לעמידה במרכז התקף פאניקה ווקאלי ועמוס באסים. סופת המלל והביטים שמשלח רסקל באינטיסיביות משאירה את המאזין המום מעט. בניגוד לסטריטס למשל, רסקל נמנע מלהחליק את המסר בעדינות סרקסטית ויורה את המילים בקול על סף שבירה וקצב של סירנת אמבולנס. רק האזנה שניה ושלישית מאפשרת לפענח מעט ממה שנאמר מבעד לעגה הלונדונית, הדיבור הסופר-מהיר והעטיפה המוזיקלית המהדהדת, מה שמעלה את השאלה הפילוסופית כמה מן המאזינים שירכשו את הדיסק בשל ההבטחה לטקסטים מרתקים יצליחו להבין אותם?

כך או כך, החיים על פי רסקל קודרים למדי ומזכירים כתבה דוקומנטרית על שכונת עוני ב"יומן": נערות נכנסות להריון טרום זמנן, האלימות מהווה שפת אם וציניות מחליפה את האהבה. לא מעט ביקורות אודות רסקל עוסקות במידת האמינות של הטקסטים ועד כמה הוא מהווה נציג נאמן של המציאות האורבנית בלונדון. מעמדת המאזין הישראלי סוגיית האמינות נראית חשובה מעט פחות ולכן נעבור לנושא מעניין הרבה יותר – המוזיקה.

בעולם ההגדרות המוזיקליות משוייך רסקל באופן טבעי לבוקסת הגאראג', בהתאם רוב הרצועות מבוססות על מאפייני הז'אנר המוכרים, דהיינו מקצבים שבורים מהירים ואם.סי שיורה מילים. מה שמבדיל את Boy in de corner משאר תוצרי הז'אנר הוא אינסוף המוטיבים והצלילים שמשתלבים בטבעיות אל המקצב הבסיסי. קטעי דראם אנ' בייס, יריות אקדח, מקצבי רגאיי, לכלוכי סאונד למיניהם ואפילו כמה פעימות דיסקו כולם מותכים אל הצליל המקורי.

התוצאה מרתקת למדי ומעבירה בסנכרון לטקסט תחושות כאוס ופרנויה שמקפיצות את לחץ הדם. אז אולי הזדהות עמוקה לחיי מתבגר באיסט לונדון לא תהיה למאזין הישראלי הממוצע, אבל מהמוזיקה של רסקל גם חובבי סאבלימינל יכולים להנות. שווה לנסות.