חלומות באספמיה
גדי גידור, בכיר בהליקון, הקליט פסקול דימיוני והזוי לסרט של חייו. "אם תקליט כזה היה מגיע אליי, הייתי מגדיר השקעה בו כהתאבדות כלכלית", הוא מודה
לאחר שנים של עבודה בתעשיית המוזיקה הישראלית והבינלאומית - גדי גידור, מנהל הרפרטואר הישראלי של חברת הליקון, מוציא אלבום משלו. תחת המילה "אלבום" מסתתר עולם שלם וקסום של חגיגה אינסטרומנטלית, עשירה ומלאת דמיון, לביצועה שותפים מוזיקאים רבים ובהם נגני תזמורת סימפונט רעננה, דני מקוב (נקמת הטרקטור), אבי סינגולדה, מיקי שביב, עידן רייכל, רמי קליינשטיין ורינת גבאי.
גידור קרא לאלבום, שהופק ומומן באופן עצמאי ובושל במשך שמונה שנים, "אספמיה - פס קול לסרט וירטואלי". חלקו הראשון של השם קשור, סביר להניח, לחלומות. החלק השני נובע מכך שאיך שלא תהפכו את זה, הצלילים של גידור היו יכולים בקלות להתלבש על סרט, נגיד של אלמודובר. בראיון ל-ynet הוא מספר על יצירה שכמנהל בחברת תקליטים היה נאלץ לוותר עליה, על הסרטים שבראש ועל החלומות.
שנים של התנהלות מאחורי הקלעים של עולם המוזיקה ופתאום אתה בפרונט עם אלבום ביכורים. איך זה קרה?
"אני מוזיקאי. זה שאני עובד בחברות תקליטים כל החיים, זה על מנת להישאר צמוד למשהו שאני אוהב, אבל העשייה המוזיקלית חשובה לי. התחלתי לנגן בגיל שש ולאורך כל השנים כשהרגשתי משהו, כשקרו לי דברים או סתם כשרציתי להתבטא, התיישבתי באופן טבעי ליד כלי נגינה. יש אנשים שכותבים יומן או שירים, יש כאלה שהולכים לצלם, אני כותב מלודיות. בשלב מסוים התקבצו לי כל מיני מלודיות מתקופות חיים שונות והשאלה הגדולה היתה אם להשאיר אותן כמלודיות או לחפש להן טקסטים ולהפוך אותן לשירים. הרגשתי שכל ניסיון להוסיף טקסט יהיה אונס, שאני שלם עם החומר כפי שהוא. בעיני רוחי המלודיה ללא מילים יכולה להמריא. מילים מחברות לקרקע ולפעמים זה טוב, אבל במקרה הזה חשבתי שזה לא נחוץ".
האלבום נכתב בשנת 1995 אבל יצא לחנויות רק ביום שישי האחרון. למה עיכבת אותו?
"אם תקליט כזה היה מגיע אליי, הייתי מגדיר השקעה בו כהתאבדות כלכלית, בעיקר במדינת ישראל. זו הסיבה שלא מצאתי טעם לעניין חברות תקליטים. אני משער שהרבה מוזיקאים ששלחו אליי מוזיקה אינסטרומנטלית וקיבלו ממני תשובות שליליות, ירימו גבה. האמת היא שאני תמיד אומר שהדרך לעשות אינסטרומנטלי היא קודם כל למצוא את הסרט או הפרסומת שיהפכו את הרצועות שלך למשהו שאנשים רוצים לשמוע עוד ממנו. מבחינתי אין באמנות טוב או לא טוב, אבל חברת תקליטים צריכה למכור ולכן יש 'מכיר' או 'לא מכיר'. חשוב לי להדגיש שהתקליט שלי נעשה בהפקה פרטית, מתוך החסכונות שלי ובהשקעה של אורי פקר, איש עסקים עם נשמה מאוד גדולה שבכלל לא קשור לתעשיית המוזיקה. בקיצור, לקח לי הרבה מאוד זמן להתארגן על גיוס תמיכה וזו הסיבה העיקרית לעיכוב".
סרטים הם טריגר לרכישת פסי קול, אבל פס קול לסרט זה לא ממש רגיל. מי קהל היעד שלך?
"אנשים רומנטיים, אם צריך להגדיר את זה כמכנה משותף. האלבום מיועד לכל מי שאוהב פסי קול ובעיקר פסי קול של פעם. כיום פסי הקול שמלווים סרטים מלאים באפקטים ורעשים מעניינים, אבל הם חסרים את יכולת החיים שמעבר לסרט. למעט אולי שיר הנושא, שנכתב במיוחד כאלמנט נפרד. אני יודע שיש לסוג כזה של מוזיקה קהל, קחי לדוגמא את הסרט החדש של פדרו אלמודובר, די בטוח שהדיסק המתלווה אליו יהפוך לאלבום זהב. זה נכון שבדרך כלל המוזיקה זקוקה לתמיכה ויזואלית של סרט, אבל במקרה של האלבום שלי בהעדר סרט אפשר להגדיר אותו כאמביאנט, שהוא ז'אנר פחות תחום ונטול חוקים".
יוצר שכותב פסי קול הוא מן הסתם אדם שאוהב פסי קול. זה נכון גם לגביך?
"גדלתי, אולי באשמת אמא שלי, על סרטים ישנים של פליני ואחרים. ריגשו אותי במיוחד פסי הקול של סרטים כמו 'חייה הכפולים של ורוניק' של קישלובסקי שהיה מלא באווירה ומצליח עדיין לעמוד בפני עצמו שנים אחרי שהסרט איננו, או זה של הסרט הנפוליטני 'כאוס' או זה שליווה את 'סינמה פרדיסו'. כל אלה הם פסי קול שמלאים במלודיות ונעימות, שלמרות שקנית אותם בגלל חווית הסרט, שבועיים שלושה אחרי שהם מתנגנים אצלך בסלון, הם הופכים לפסי קול של החיים שלך, יש להם חיים בזכות עצמם. ניסיתי ליצור משהו עם טעם של פעם, אני מודה, לא כותבים כבר פסי קול כאלה וזה חבל לי. יש בי געגוע לשם".
אבל למה להגדיר את זה כפסקול?
"כי באיזשהו מקום הלחנתי אפיזודות מתוך החיים שלי. אני אומר שאם החיים הם סרט, אז יותר מאשר לשחק בתפקיד הראשי או לביים את סרט חיי, שזה אומר לחיות את החיים ליד, הייתי מאוד מעוניין להלחין אותו. זה אלבום תמונות מתוך החיים".
בניגוד לפסי קול אחרים, שמורכבים מקטעים קטעים, במקרה של "אספמיה" למרות שהאלבום כולל 11 רצועות שונות, יש תחושה של שלמות במכלול. זה מכוון?
"בין הדברים שאני הכי מקפיד עליהם, בייחוד עם אמנים שאני עובד איתם על אלבום ראשון, זה איך להגיע לאותה תחושת שלמות. לא רציתי אסופה מקרית של כמה שירים, טובים ככל שיהיו. ניסיתי והצלחתי לעשות את זה עם עידן רייכל וכמובן שניסיתי לעשות את זה גם באלבום שלי. נורא חשוב בעיני שאלבום ראשון יוביל לקריירה יותר מאשר למיצוב של להיט כזה או אחר ברדיו. אלבום ביכורים חייב להיות תעודת זהות מגובשת של האמן וההאזנה לאלבום חייבת להיות חזקה יותר מכל אחד מהשירים שתשמע באופן נפרד ברדיו. זה בהחלט נעשה במודע, זו אולי סיבה נוספת שעיכבה את יציאת האלבום".
אז זה מה שאתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?
"אני מקווה שזה יהיה כדור שיתחיל להתגלגל. אם במאי או מפיק יפנו אליי בעקבות האלבום זו תהיה מחמאה מאוד גדולה בשבילי. בואי נגיד שזה לא נעשה על מנת להחזיר עלויות או משהו כזה. הייתי רוצה שיתאפשר לי להמשיך וליצור ברמה הפרטית מעבר ליצירה שאני שופך לתוך מסגרת התפקיד שלי שקושרת אותי ליצירה של מוזיקאים אחרים. אני מודע לכך שבארץ הכל קליקות קטנות שלא בקלות אפשר לחדור לתוכן, אני מודע לכך שאני נמצא בתוך רשימה של יוצרים חדשים שרוצים להיכנס לתחום ואני יודע שחובת ההוכחה היא עלי".
מומלצים
