יורוספורט מרוממה

אליפות העולם באתלטיקה, ערוץ 1

הצרה עם אתלטיקה קלה היא שמדובר בעסק שרובו לוקח ממש שניות. ספורטאי על כר דשא מיידה פטיש בזריזות שפנפנית. ספורטאי אחר גומר 100 מטר במחצית הזמן שייקח לפרומו לתחרות להתחיל ולהסתיים. זה עסק קצרצר. קצר. קצ.

וזו הסיבה לתמיהה האנושית הבסיסית, מה, עלי אדמות, עובר על הערוץ הראשון כאשר הוא מחליט להפקיע את לוח שידורי הערב המלא שלו, קומפלט, לאורך שבוע שלם, לטובת שידורים ישירים מאליפות העולם באתלטיקה קלה בפריז. ראשון עד חמישי, ארבע שעות בערב, אתלטיקה קלה. מה שנקרא, בכלל לא הגזמנו.

אני מסוגל להעריך את ההתמתחות הכלכלית שביצע הערוץ על מנת לרכוש למעני את הזכויות הקדושות, אבל הרשו לי לתמוה, אחרי הכל, כמה אנשים בישראל כוססים ציפורניים בהמתנה דרוכה לתוצאה שתשיג, בשידור ישיר, הסינית שואינג גאו, אלופת אסיה בקפיצה לגובה המנסה, בסביבות שבע וחצי בערב, להודיע לכוח המשיכה פעם נוספת על סיומה של מערכת היחסים. כמה ישראלים עצרו את נשימתם? ולכמה זמן? והאם נשבר שיא?

אתלטיקה קלה היא ענף קלאסי לשידורי לקט, סיכומים, רגעי-שיא ופרשנויות בסוף היום. ערכו של השידור הישיר כאן מוגבל, זניח ביחס לאירועי ספורט קדושים ליהדות דוגמת כדורגל, כדורסל ושש-בש. שידורים חיים של אתלטיקה קלה הם כשידור חי ממסע השופינג האחרון שלכם; מתיש ומפוהק רוב הזמן, עם כמה קליימקסים בולטים בסביבות הקניון הגדול. אפשר היה להסתפק בתיעוד ההישגים החדשים זמן קצר לאחר שליפתם מהקופסה. אבל כאשר מעדיף הערוץ לסלק למשך שבוע את כל צופיו – כן, כל התשעה – שאינם מכורים להמשך הישגיו של מיידה הפטיש היפני קוג'י מורופושי, הוא הופך עצמו מיותר וא-נורמלי; הראו לי ערוץ שידור ציבורי נוסף שהיה מעיז לסגור את הבסטה למשך שבוע רק כדי להתחפש ליורוספורט.

ב"שש" ובמהדורה המרכזית של ערוץ 2 רואיינו אזרחים בעזה שהביעו חשש לנוע בכבישים פן יפגיזו מסוקי כוח אריק את המכונית שלפניהם; בישראל, אתם יודעים איך בישראל. אנשים חוששים לנוע בכבישים פן יפוצצו שאהידי כוח רנתיסי את האוטובוס שלפניהם. התוצאה: אחת-אחת. לטובתנו, כמובן. זהו מצבו הבסיסי של כל גטו אמריקאי שחור וזועם; חוליות החיסול שלכם קצרו בירי אחד משלנו? חכו-חכו מה אנחנו עושים לכם מחר בלילה.

אתמול היה יום ההמתנה הדרוכה. מבחינה חדשותית, זהו יום דיאטתי. סלט ולחם שחור. לא נותר אלא לשגר את סלימאן א-שפעי לעזה לשוחח עם אוכלוסיה מפוחדת. לא נותר אלא לרכז את השאריות המחוממות של שלשום – שודד הברינקס, פליקס חלפון – ולהמשיך להקשיב לשקט המבשר את סופו של השקט. אף מהדורה לא חשבה לעשות את המתבקש ולחזור, חלילה, לענייני כפר מל"ל, האי היווני וכל יתר נושאי הקח-אליבי-שרון, שרק המתינו ליריה הראשונה על מנת להימלט עמוק לתוך מרתפי השיכחה התקשורתית. אנחנו לא נשמע מהם שוב בקרוב, נכון? מישהו פשוט נטל אותם באישון לילה לגשר שמתחת לכביש האקטואליה הראשי וחיסל אותם בו-במקום. בפעם הבאה בה תשאלו את מהדורת החדשות שלכם לגבי פרשת האי היווני, יסתכלו עליכם במבט מזוגג וישאלו: פרשת האי היווני? איזו פרשת אי יווני?