"זיכרון" - על דוכן העדים

"זיכרון" הוא מופע צנוע לכאורה של תיאטרון סיפור שמוגש על-ידי הסופר הערבי-ישראלי סלמאן נאטור.

נאטור מגיש קטעים מספריו ומגולל באמצעותם את הזיכרון האישי והקולקטיבי שלו ושל בני עמו. ההצגה מוצגת בערבית עם תרגום סימולטני לעברית. היא מורכבת מסיפורים קצרים שנעים בחופשיות בין תקופות שונות מלפני מלחמת העצמאות ועד ימיו. בפתיחה מספר נאטור למה הפסיק לכתוב לאירועים רשמיים מטעם השלטונות. מאז הוא כותב סיפורים שהם סוג של עדות אישית אירונית, עדות לסבל ולהשפלה של בני עמו ולניסיונותיהם לשרוד.

לרבים מהסיפורים יש מטען רגשי חזק, אבל הסגנון האירוני של הכתיבה וההגשה הפרוזאית של נאטור מנסים לנטרל את עודף האמוציה. הוא לא מנסה לשחק את הדמויות אלא רק לתאר אותן בצבעוניות של מספר סיפורים מיומן. הבמאי, אדיב ג'השאן, הוסיף מבנה מסוים לערב האפיזודי באמצעות התפאורה הנפתחת אט-אט וחושפת מאחורי החדר הקטן ציור קיר ענק של פליטים ההולכים במדבר.

הצורך של הצופה שאינו מבין ערבית להסיט את העיניים לתרגום המוקרן לצד הבמה, מקשה להתחבר לדקויות של החוויה. גם הפחד של הצופה הישראלי הממוצע מזכות השיבה, שמרחפת כל הזמן ברקע, עלול להרתיע רבים, אם כי בתוכנייה דואג נאטור להצהיר ש"קודם כל צריך לדעת לקבל את הזיכרונות ואחר-כך לדבר על הגבולות". כעת רק נותר לראות כמה צופים יהודים יענו לאתגר שהוא מציב להם, ויסכימו לשמוע את העדות החזקה שלו בהצגה החשובה והמיוחדת הזו.