רגשי נחיתות: האויב העצמי שבתוכנו
איך יוצרים נחיתות? בקלי קלות. קחו קילו ביקורת, הוסיפו לו הרבה מלח על הפצעים, קצת השפלה, קצת התעלמות, ולקינוח - ביטול. חישבו על כל אותן פעמים שאנו עושים זאת לילדינו, ואל תתפלאו אם גם הם יגדלו להיות בעלי רגשי נחיתות למרות כל שעורי הבלט, הפסנתר והאמנות שהענקנו להם
יש אנשים, שאם נבקש מהם לספר על מגרעותיהם, מיד ינפיקו לנו רשימה שיקצר הדף מלהכילה. כמה שהם נוראים, איומים, פשוט לא שווים. אבל אם נבקש מהם לערוך רשימה של מידותיהם הטובות, הם יבהו בנו בעיני עגל כלא מבינים (יש כמובן אנשים שאצלם זה בדיוק הפוך, אבל הם נושא לרשימה נפרדת). ואם חלילה נעז למנות באוזניהם כמה ממעלותיהם, הם יפטירו טוב, אבל זה לא נחשב, וראי את יוסק'ה, את שולה, כמה הם משכילים, כמה הם מצליחים.
שווה לנסות להבין למה מידות נרכשות, כמו השכלה או קריירה משגשגת, מקבלות אצלנו יותר נקודות מאשר תכונות כמו טוב לב, אנושיות, רגישות או מסירות, אותן לא ניתן לרכוש בשום אוניברסיטה בעולם. אבל לא בכך עסקינן. עובדה היא שכך הם פני הדברים אצל אנשים רבים, וחבל.
יש לי חדשות בשבילכם. בכל אדם יש משהו. פוטנציאל כלשהו שיכול להיות בעל ערך, הן לאדם עצמו והן לסביבתו. פוטנציאל שהגשמתו נותנת לאדם טעם אחר לחייו, תחושת סיפוק וגאווה, ומעוררת כבוד בסביבתו. אין אדם שאין בו כלום.
אני יודעת שברגע זה חלקכם, הקוראים את המאמר הזה, אומרים לעצמכם בשקט טוב, את לא מכירה אותי, אחרת היית יודעת שיש דבר כזה. לא נכון. אין דבר כזה. גם בכם יש משהו. גם בכם טמון פוטנציאל שאינכם מכירים.
אינכם מכירים, כי לא היה מי שיבחין בפוטנציאל שבכם, יתרגש מקיומו ויעזור לכם לממש אותו. בגלל זה, התפיסה שלכם את עצמכם לקוייה, ובמקום שבו לא הבחינו בכם נוצרה אותה נקודת עיוורון, שאתם קוראים לה אין בי כלום, ובשפה עממית, אנו קוראים לה רגשיי - רגשי נחיתות. אל תספרו לי שנולדתם לאבא שיכור וגדלתם בשכונת עוני, שאמא לא ידעה לקרוא, ולכן אתם באמת נחותים. נחיתות איננה עניין אובייקטיבי - היא בעיני המתבונן.
לגדול בשכונת מצוקה, פירושו לגדול בתנאים שאינם מיטיבים, בחסכים מסויימים שעשויים להביאכם לנקודת התפתחות פחות משוכללת. אך גם בבית עשיר, מרובה השכלה והצלחה, יכולים לגדול ילדים עם רגשי נחיתות. התכנים של הנחיתות יהיו אולי שונים, אבל בסופו של דבר תחושת חוסר הערך תהיה דומה. אולי בבית כזה הילדים יחושו שאינם יודעים מי הם או ששום דבר טוב אינו יכול לצמוח מהם למרות כל מה שכביכול הושקע בהם. מה שבונה תחושת ערך איננו כסף או הצלחה מסחררת. שאלו כמה מכוכבי הזמר, והם יעידו כי ההצלחה לא שינתה את רגשי הנחיתות שלהם כהוא זה. הם נהנים ממנה כמובן, אבל בתוך תוכם חשים לא פעם עדיין אותו דבר. כי הצלחה היא פיצוי על משהו שכמו עוטף את הגרעין הכאוב בתוכנו אך אינו מטפל בו, אינו מחבק אותו באמת ומרכך אותו.
הצלחה שכל כולה נועדה להיות משקל נגד עוצמתי שיעמוד כנגד כאב הקטנות, לא תפוגג אותו לגמרי אף פעם. רק הצלחה שאינה מטרה בפני עצמה אלא תולדה של התבטאות, עשוייה לשנות את תחושתנו הפנימית. זוהי הצלחה שנולדה לאחר התבוננות בכאב וחיפוש היש, שישנו שם מאחורי האין, ושאם נקשיב היטב היטב, נוכל כולנו לשמוע את קולו העמום שאומר לנו, שלמרות שאין בנו לכאורה כלום, בכל זאת יש בנו משהו.
