פרו: כ-70 אלף אזרחים נפלו קורבן למלחמה במורדים

פרו מתעמתת עם עברה: דו"ח פרי מחקר של שנתיים חושף שמאז שנות ה-80 נטבחו כ-70 אלף אינדיאנים כפריים שנקלעו על לא עוול בכפם בתווך בין הצבא והטרוריסטים חברי ארגון "הנתיב הזוהר". אחר כך נרצחו, נכלאו ועונו רבבות בידי השלטון העריץ. שגריר ישראל בלימה לשעבר: הדו"ח הוא צעד של היטהרות לאומית

רונן בודוני פורסם: 29.08.03, 09:17

סיפריאנו גמבואה, פרואני בן 70, נזכר באותו יום שחור באוגוסט 1985, כשחיילים פשטו על כפרו שבחבל איאקוּצ'וֹ שבמרומי האנדים. באיומי נשק הם הפרידו את הנשים מהגברים ואנסו אותן. כשסיימו, הובילו את הנשים לאחת הבקתות, יחד עם 23 ילדים, ואת הגברים הכניסו לבקתה אחרת. גמבואה נזכר כיצד צפה ממקום מסתור בחיילים כשהם מציתים את הבקתות על יושביהן. 69 בני אדם מתו באותו יום בכפר.

"הם הרגו את אשתי מקסימה, את בני נסטור ובתי פרנסיסקה. הם לא השאירו לי דבר", אמר.

עדויות מחרידות רבות כמו זו של גמבואה נכללות בדו"ח שראה אור אתמול (ה') בלימה בירת פרו. את הדו"ח חיברה "הוועדה לאמת ופיוס" והוא מנסה לעמת את הפרואנים עם פרק שחור בהיסטוריה שלהם, במהלכו ניהל הצבא מלחמת חורמה במורדים, אנשי ארגון "הנתיב הזוהר" ומיליציות אחרות באזורים הכפריים.

בתום עבודת תחקיר של כשנתיים, שכללה גביית עדויות מכ-17 אלף איש, חושף הדו"ח כי מניין הקורבנות בין השנים 1980 עד 2000 גדול פי שלושה מכפי שהוערך עד כה. מדובר, על פי הדו"ח, בכ-69 אלף איש שנרצחו או נעלמו, ועוד רבבות שנפצעו, עונו, נכלאו ודוכאו – רובם בני אוכלוסיית האינדיאנים.

רֶיינָה קישווה הייתה רק בת 14 באפריל 1983. היא נזכרת כיצד המורדים נכנסו לכפרהֹ. גם בכפר הזה נרצחו באותו יום 69 אנשים, 18 מתוכם ילדים. הרצח היה נקמה על שאנשי הכפר סרבו לסור למרותם של המורדים, והרגו עשרה מהם כמה ימים קודם לכן.

"ברחתי ברגל להרים. השארתי את כולם זועקים לעזרה מאחור. כששבתי ראיתי שרצחו את אבי, אמי וארבעת אחי ואחיותי. הם שחטו אותם בחרבות, כמו חזירים", סיפרה.

"היום נדרשת פרו להתעמת עם תקופה מבישה בתולדותיה", אמר אתמול יו"ר הוועדה, סלומון לרנר, בטקס בו העניק את תשעת כרכי הדו"ח לנשיא אלחנדרו טולדו.

בין הפטיש לסדן

האלימות פרצה במאי 1980, כאשר "הנתיב הזוהר", ארגון טרור מאואיסטי, קיצוני וחסר פשרות, הכריז על מרד במטרה להפיל את הממשלה. המורדים, שפעלו באזורים ההרריים של פרו, החל לטבוח ולאנוס את תושבי הכפרים באזור במטרה לגייס את תמיכתם במאבק.

מנגד, הצבא לא היה מודע להטרור ולמערכת ההפחדה שמנהלים המורדים נגד האינדיאנים, וסברו שאלה דווקא משתפים פעולה עימם ומסייעים להם. התגובה הייתה חריפה: הכפריים נטבחו או הועלמו בקברי אחרים ביערות, הכפרים הוצתו והנשים נאנסו – הפעם בידיהם של אלה המופקדים על ביטחונם.

רוב תושבי האזור, כמו גם המורדים, דיברו בשפת הקֶצ'וָוה, שפתם העתיקה של אנשי האינקה. מאחר שבצבא היו מעטים שהבינו את השפה, אירעו מקרים רבים של טעויות בזיהוי שהובילו להרג של חפים מפשע. זאת ועוד: בעיניהם של חלק ניכר מאנשי הצבא, שמוצאם מאזור החוף דובר הספרדית, נדמו האינדיאנים לזרים מוחלטים ולא לבני מולדתם. לפיכך היחס אליהם היה מחפיר והם דוכאו ללא רחם.

הדו"ח מעריך שכמחצית ממעשי הרצח בוצעו בידי אנשי "הנתיב הזוהר", 33 אחוז בידי הצבא, 17 אחוז בידי מיליציות כפריות שנתמכו על ידי השלטונות והיתר בידי קבוצת גרילה אחרת שפעלה באותה תקופה – טופאק אמארו.

הדו"ח מציין ש-85 אחוז ממעשי הטבח בוצעו באוכלוסיית האינדיאנים הענייה של אזור איאקוצ'ו, אבל הטרור של "הנתיב הזוהר" לא הוגבל ליערות ולכפרים המבודדים. מכוניות תופת ומעשי חבלה אחרים היו דבר שבשגרה בראשית שנות ה-90 גם בלימה ובערים אחרות בפרו.

שנות פוחימורי

בשנת 1992 עלה לשלטון הנשיא אלברטו פוחימורי, ופתח במאבק חסר פשרות נגד המורדים, שכלל חקיקה דרקונית נגד המורדים. עד מהרה קצר פוחימורי הצלחה, לכד את מנהיג "הנתיב", אבימָאֵל גוּזמן, והכניסו לכלא. מאז אמנם ניכרה ירידה משמעותית בהיקף פעולות הטרור, אך יצר הנקמה של אנשי הצבא לא בא על סיפוקו.

תחת הנהגתו של פוחימורי וראש המודיעין שלו, ולדימירו מונטסינוס, המשיך הצבא במדיניות של "אדמה חרוכה" בכל הנוגע לאינדיאנים ואחרוני המורדים. ההרג נמשך - "על אש קטנה".

הדו"ח מפנה ביקורת קשה נגד פוחימורי ומשטרו. נטען שתחת שלטונו בוצעו הפרות רבות של זכויות אדם, מעשי רצח והעלמות של מתנגדים, עינויים, ואפילו סחר בסמים. פרק נרחב בדו"ח עוסק בשחיתות שפשטה במסדרונות ממשלו - שוחד, איומים, ודיכוי כל ניסיון להביע דעה אופוזיציונית.

פוחימורי הודח מהשלטון בשל שערוריות השחיתות הרבות ונמלט בשנת 2000 ליפאן. כיום מפעילה פרו לחץ בינלאומי שמטרתו להביא להסגירו לידיה כדי להעמידו לדין.

היטהרות לאומית

גם לאחר שנחשף גודל הזוועה, יש כאלה שמתנגדים לחיטוט בעבר. עבודת הוועדה, גם אם זכתה לתמיכה בקרב הציבור, משכה אש מגורמים פוליטיים שמרנים וקציני הצבא שפרשו. קלמנטה נואל, גנרל בדימוס בצבא פרו, שפיקד על הכוחות באזור איאקוצ'ו, אמר לאחר פירסום הדו"ח: "אינני מתחרט על דבר. אם הייתי נדרש היום להשתמש שוב באותן שיטות אנטי-חתרניות, הייתי עושה זאת ללא היסוס".

"האלימות כוונה נגד האינדיאנים - האוכלוסיה החלשה ביותר בפרו - וקרתה באזורים מבודדים", מסביר רפי אלדד, לשעבר שגריר ישראל בלימה וכיום מנהל מחלקת דרום אמריקה במשרד החוץ. "זה אולי מה שהביא למספרים האלה. חשוב להבין שאז, וגם היום, יש אפליה קשה נגד האינדיאנים. עם זאת - וזה ראוי לציון - דווקא הנשיא הנוכחי טולדו הוא ממוצא אינדיאני ובעת עלייתו לשלטון הוא זכה לתמיכה רבה".

לדברי אלדד, הציבור הפרואני רוצה את הדו"ח, למרות שיש ספק רב לגבי מציאת אשמים והבאתם לדין. "יש כוונה כזו – לפנות לרשות השופטת עם ממצאים וראיות – אבל רבים ספקנים שיצא מזה משהו, שזה יהיה מהפך".

הוא מסביר שרוב הדגים השמנים בפרשה כבר טופלו: "גוזמן בכלא, ראש המודיעין מונטסיטוס עצור כבר שנה וחצי וראשי המחתרות נעצרו או נהרגו. גם נגד פוחימורי יש הליכים, ואם הוא יוסגר הוא יועמד לדין, וצמרת הצבא הוחלפה כבר שלוש או ארבע פעמים אחרי שהוא ברח ליפאן".

אלדד סבור שהדו"ח מהווה מעין היטהרות לאומית עבור פרו. "היו ועדות דומות במדינות באפריקה וגם בדרום אמריקה. זה חשוב לכל מדינה שעוברת תקופות קשות לא להשאיר את הפצע פתוח. צריך לנתח מה שקרה כדי ליצור מנגנונים פוליטיים וחברתיים שימנעו הישנות מקרים כאלה. אי אפשר לפתוח דף חדש בלי לסגור את הישן".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו