הרדיו זה ימינה?

1. דן ונדב בשטח - השמאל במתח?

שידורי הבוקר של קול ישראל הופכים באחרונה לחד-צדדיים יותר ויותר. אם בעבר נשמעו טענות רבות על "שמאלניותה" של התקשורת, הרי שדומה שכעת הבמה הציבורית המרכזית של הרדיו הישראלי הפכה למקום שנותן ייצוג מרכזי ולא מאוזן לדעות של לשכת ראש הממשלה וימינה.

השיטה בה מככב אורי דן כחצי מראיין אורח חצי פובליציסט - מטשטשת את הגבולות העיתונאיים בין שדרן ומראיין שעמדותיו האישיות אינן אמורות לבוא לידי ביטוי בראיון, לבין בעל עמדה או מרואיין. התנהגותו הרדיופונית של דן מקרינה על המראיינים, וכך גם אמנון נדב, חיים זיסוביץ ואחרים נשמעים לעתים כבובות מריונטה. שאלותיהם בנאליות, חסרות אומץ ובעיקר - וזה הגרוע מכל - משעממות. וכך - מי שהאזין הבוקר לנדב ודן מראיינים את עוזי לנדאו על ועדת אור היה יכול לשמוע שלושה אנשים שאומרים את אותו הדבר ולא מתווכחים על שום דבר - חוץ מעל השאלה האם אפשר לקרוא ליוסי ביילין "נוכל פוליטי" או שזה קצת מוגזם.  (גבע קרא עוז)

2. לאן נעלמה כברה?

מרוב ההילולה סביב נינט, נשכחה עם סיום פסטיבל "לא נפסיק לשיר - כוכב נולד" שאלה קטנה אך מציקה: לאן נעלמה כברה?

ומה שמציק עוד יותר - מדוע התעלמו צביקה הדר והאחרים מאי-נוכחותה? הרי רק לפני מספר שבועות קודמה כברה לאור הזרקורים בשל התלונה שהגיעה אל נציב תלונות הציבור ברשות השנייה, בגין הערה עלק-גזענית שזרק לכיוונה צביקה הדר. ומסחטת הרייטינג של קשת לא העיזה להתעלם מכך כשאת התוכנית שלאחריה פתחה בהתייחסות לנושא.

מיותר לציין שבסיום אותה תוכנית - במקרה או שלא במקרה - זכתה כברה לגלגל הצלה והמשיכה לתוכנית הבאה.

אבל עכשיו, באירוע השיא של טלוויזית הקיץ - יוק.

אז נכון, אומרים לנו שהיא בדיוק הייתה עסוקה בהופעה עם הפרויקט של עידן רייכל. נו בסדר, נגיד. האם היא הייתה מוותרת על הגמר אם הייתה משתתפת בו? האם ב"קשת" היו מתחשבים בה? מסופקני. אבל ככה נוח, לא צריך להתעסק במשחקי הכוח, במי הגיע ומי העדיף לברוח.

ועוד שאלה אחת - איפה היה גם ינעם כביר האפרוח? (צחי לוי)

3. למה האמנים מצדיעים לברור מאליו?

רגע לפני שמצדיעים בבתי-הספר לדגלי מדינת ישראל החליטו אמני ישראל להצדיע לשליטיה ולנו לא נותר אלא לשאול אנה אנו באים? ביום שישי הבא מתכננים חברי מטה המאבק של האמנים כינוס הצדעה לפוליטיקאים שלדבריהם "הצילו" את התרבות הישראלית מכליה עם החזרת 28 מיליוני השקלים שנגזלו מתקציב השנה שעברה והזרמת 45 מיליוני שקלים נוספים מתקציב משרד המשפטים לתקציב התרבות הנוכחי.

בכינוס, שיתקיים באולם צוותא בתל-אביב, הוזמנו להשתתף ראש הממשלה, אריאל שרון, שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, שר המשפטים, יוסף (טומי) לפיד, יו"ר האופוזיציה בוועדת הכספים, ח"כ יצחק הרצוג ושר האוצר בנימין נתניהו. באופן עקרוני אם היוזמה, שקשה להגדירה בכל מילה אחרת מלבד 'חנפנות', לא היתה עצובה, אפשר היה לתאר אותה כמפחידה, משום שאירועי הצדעה של נתינים לשלטונם מתקיימים אך ורק במדינות טוטליטריות. במקרה הספציפי יש לומר שמטה המאבק של האמנים טועה פעמיים - פעם אחת בכך שמשום מה יש מי שחושב שחנופה תעזור לגיוס כספים נוספים, ובפעם השניה מתוך מחשבה שהחזרת הסכום שקוצץ מתקציב התרבות והשאיר אותה לא חיה ולא מתה, הוא דבר שראוי לציון.

החזרת 28 מיליוני השקלים צריכה להיות דבר מובן מאליו ולא ראויה לציון, מאחר שמדובר בתיקון המעוות. ציון לשבח על המובן מאליו מוביל לטשטוש הנורמה. השרה לבנת ומשרד האוצר עשו את חובתם בהחזר זה. לצל"ש ראוי השר לפיד, שלמרות שאפשר להתווכח על דרך הפעולה בה נקט, פעל מתוך אמונה עמוקה בחשיבות מקום התרבות בחברה הישראלית ונתן מרווח נשימה למוסדות התרבות שייהנו מהסכום שהעביר. לצל"ש ראויים שרים שעושים מעבר למה שמכתיבות גבולות משרתם. במקרה הנוכחי נדמה שכינוס האיוולת הזה, שבונה רק לכאורה קואליציה פרו-תרבותית באמצעים של מפגני רהבה, מסמן נורמה מסוכנת. מה השלב הבא? אולי שיתוף השלטונות בקבלת החלטות בנוגע לתכנים אמנותיים? (מרב יודילוביץ')

4. מי מתוק של עכו?

בשנה שעברה החליטה הנהלת פסטיבל עכו לתיאטרון אחר לפתוח במסורת חדשה ולהעניק מדי שנה את פרס יקיר הפסטיבל לאלה שייבחרו על ידי וועדת ההיגוי של הפסטיבל. בשנה שעברה הוענק הפרס לבמאי עודד קוטלר, מי שיזם, הגה וייסד את הפסטיבל לפני 24 שנים. השנה, באופן יוצא דופן, החליטה אותה ועדת היגוי להעניק את הפרס לשרה ליסובסקי, לשעבר ראש מדור תיאטרון במנהל תרבות וליוסי פרוסט, מי שהחליט בימי כהונתו כמנכ"ל אמנות לעם למקם את הפסטיבל בעכו ומאוחר יותר כיהן כיו"ר מנהל תרבות ועד לאחרונה יועצה של השרה לימור לענייני תרבות.

קשה למצוא מקבילות בפסטיבלים אמנותיים אחרים בהם הוענק תואר יקיר הפסטיבל לפונקציונרים. למרות שתרומתם של ליסובסקי ופרוסט לתרבות הישראלית אינה עומדת בספק, תארי כבוד מסוג זה מוענקים לרוב ליוצרים ולאמנים ולא לעובדים ברשויות המדינה. בפסטיבל ישראל לדוגמא הוענק התואר ליוצרים כשלום חנוך, נסים אלוני, רנה שיינפלד ואוהד נהרין. למרות שגם פרוסט וגם ליסובסקי לצורך העניין אינם מכהנים כיום בתפקידים ציבוריים, יש לומר שקשה להתעלם מהעובדה שדווקא בפסטיבל לתיאטרון אחר, שתכניו והיוצרים המשתתפים בו פועלים בשולי הממסד, עולה אמירה שמצמצמת את מקום היוצרים. תגובת הפסטיבל בנושא, אגב, היתה: "ההחלטה להעניק את פרס יקיר הפסטיבל לשרה ליסובסקי ויוסי פרוסט התקבלה לאחר פירשתם מתפקידיהם הציבוריים". (מרב יודילוביץ')

5. שקע ותקע כבר לא בקטע?

הסאגה הבלתי נגמרת של שקע ותקע החביבים, קיבלה לאחרונה תפנית מסוימת שמעט הפתיעה - ויש מי שיאמר איכזבה - את המעריצים האדוקים של תשדירי השירות הללו.

לאחר תקופה ארוכה של חרושת שמועות עצבנית בעניין נטיותיהם המיניות - השניים גרים ביחד, ישנים באותה מיטה, נוסעים יחד לטיולים ביזארים עם דמויות ססגוניות, ובעצם עושים הכל ביחד, ולעזאזל: קוראים להם תקע ושקע - הגיע תשדיר ים המלח.

לכאורה תשדיר תמים, למעשה - שוד ושבר. הזוג שקע ותקע מדווש לו על סירה בים המלח ומתחיל עם בחורות בים! האם ייתכן כי בחברת החשמל נבהלו עד כדי כך מהתדמית שנוצרה לשני שגריריהם בציבור, שהם החליטו לעשות מעשה? האם תשדיר ים המלח נועד במכוון להפריך את השמועות?

האמנם הומופוביה פושה בקרב המימסד העבש הזה? מצד שני תגידו, לא יכול להיות שהם כל כך מתוחכמים שם, שזה הכל בראש שלי. מצד שלישי הם בכלל מסיימים את התשדיר בלי הבחורה אבל עם הסבתא, כך שאין לדעת. ומצד רביעי - מצעד הגאווה כבר מאחורינו (וסליחה על משחק המילים). (צחי לוי)

6. פריכוני אסם זה טוב לכלה?

למה בדיוק התכוונו אנשי הפרסום של חברת אסם בקמפיין החדש לפריכוני האורז שלהם? על מצע ירקרק מוצבים בגאווה ארבעה פריכונים בגדלים שונים, שנראים לבעלי דמיון מפותח כבסיס לעוגת כלולות. תחתיהם כתוב בגאון: "חתונה גדולה זה טוב להורים שלך..." בקצה של שלוש הנקודות כתוב למי שלא הפנים את המסר "קרקר אסם זה טוב בשבילך".

29 קלוריות בלבד שמכילה כל פריכת אורז שכזו, יקירתי הכלה שבדרך, תהפוך אותך ואת הוריך למאושרים לקראת היום הנכסף. את תהיה חתיכה היסטרית, ובשל כך יזכו הוריך להיפטר ממך בחתונה מרובת קהל. בעולם שבו אחוז הגירושין עבר את החצי, אולי כדאי שגם בחברות הפרסום יפסיקו להאכיל אותנו לוקשים עשויים מאורז. ואגב, הפריכונים שלכם בהחלט לא שוס. (מרב יודילוביץ')