הענף לא נפל רחוק מהעץ

מי אחראי לנזק הנגרם למכונית כתוצאה מקריסת ענפים של עצים בעת שהיא חונה במקום ציבורי? האם אפשר לתלות את קולר האשמה בטבע ולטעון שמדובר בכוח עליון וכי האירוע נגרם בידי שמים? בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב שדן בסוגיה זו בעקבות תביעה שהוגשה נגד עיריית רמת גן, קבע אתמול כי האחריות לכך מוטלת על העירייה וחייב אותה לשלם לבעלים של מכונית שניזוקה פיצויים בסך 9,288 שקל.

וזה הסיפור: ב-26 ביולי 2002 החנה נ' את מכוניתו במגרש חנייה מסודר בפארק הלאומי ברמת גן.  כששב אליה נדהם לגלות כי ענף גדול של עץ שלידו חנתה המכונית, קרס ונחת עליה בכובד משקלו וגרם לה לפגיעות רבות בפח. המכונית נלקחה למוסך ונזקקה לשיפוץ קוסמטי של פחחות על מנת להשיב לה את המראה הרגיל שלה.

כשפנה לעיריית רמת גן,  שאחראית למגרש החנייה, בדרישה לפצותו על הנזקים שנגרמו למכוניתו, השיבו לו כי הוא לא יפוצה מאחר שהאירוע התרחש על ידי כוח עליון שלעירייה אין שליטה עליו, וכי נפילת הענף לא הייתה צפוייה ולא נחזתה מראש. נ', מצידו, סירב להשלים עם עמדת העירייה ופנה לבית המשפט לתביעות קטנות כדי שיכריע בשאלה האם הענף נקרע מהעץ העירוני בידי כוח עליון, או שמא קרה הדבר - כפי שטען - עקב מחדל של עובדי העירייה שלא טרחו לבצע בעוד מועד פעולות גיזום הכרחיות שהיה בהן למנוע את המפגע.

דעתה של השופטת , תמר אברהמי, שדנה בתביעה לא הייתה כדעת הנתבעת.  "לא נראה לי", קבעה, "שנפילת ענף מעץ הינה מקרה של כוח עליון. אין זה  מקרה שלא ניתן לצפותו. שמירה ובדיקה של המקומות המופעלים על ידי העירייה, וידוא שהשטחים נמצאים במצב תקין ואינם צפויים לגרום נזק, הם במסגרת הדברים שמפעיל המקום חייב לעשות, כמו למשל לגזום את העצים המקיפים את מקום החנייה".

המסקנה של השופטת הייתה חד משמעית: לעירייה היתה שליטה על הנכס שגרם לנזק והיא לא נקטה זהירות סבירה כדי למנוע את האירוע. "סעיף 40 לפקודת הנזיקין", כתבה השופטת בהחלטתה, "עוסק בעניין זה ובהקשה ממנו ניתן לומר כי חזקה על הנתבעת שהיא יודעת שענפים נופלים מעצים, ומאחר שהעץ הוא בבעלותה או בפיקוחה, הנתבעת חבה חובת זהירות כלפי התובע".

בפסק הדין חייבה השופטת את העירייה ואת חברת הביטוח איילון לשלם לתובע פיצויים בסך כולל של 9,288 שקל ועוד 450 שקלים הוצאות משפט.

(ת"ק ת"א 6108/03)