דו"ח: "לשכות הרווחה הופכות ללשכות סעד"

דו"ח פנימי של האגודה לזכויות האזרח, המסכם ביקורים בלשכות הרווחה בארץ שנערכו בשנה האחרונה, מזהיר מחזרת לשכות הרווחה למעמד של לשכות סעד. מהדו"ח עולה כי מצב קשה במיוחד שורר בלשכות הרווחה שבמגזר הערבי.

הדו"ח, שנכתב על ידי עו"ד נטע עמר, שבעבר היתה האחראית לשירותי הרווחה המונציפאליים באגודה, מתייחס לביקורים ושיחות עם ממונים על מחלקת הרווחה של הכפרים הלא-מוכרים בנגב. כמו כן נבדקו לשכות רווחה שונות בירושלים המזרחית, כסייפה, רהט, נצרת, אום אל פאחם, קרית גת, ירוחם, שדרות, מועצה אזורית יואב וירושלים.

בכל לשכות הרווחה ציינו בדאגה את המצוקה הכספית הגדולה של אזרחים רבים הפונים בבקשת עזרה ללשכות. "התחושה היא שלשכות הרווחה חזרו להיות לשכות סעד המחלקות מזון, מזומנים, בגדים ועוד", נכתב בדו"ח.

הדו"ח מסביר כי הגידול ההולך וגובר בפניות ללשכות, בהן מבקשים הפונים לקבל סעד כספי, מוביל לשינוי בתפקיד הלשכות. "הן לא מתעסקות רק בסעד סוציאלי-טיפולי במצבי מצוקה יחודיים", נכתב.
 

עוד מצויין בדו"ח כי בעבר העביר המחוקק את האחריות לתמיכה במעוטי יכולת למוסד לביטוח לאומי, אך השחיקה במעמד החוק, יד ביד עם הקיצוץ בגובה הגמלאות והקטנת היקף הזכאים להן, החזירה את האחריות ללשכות הרווחה. הדו"ח מתריע כי לשכות הרווחה השונות אינן ערוכות להתמודדות עם הגידול במספר הפונים אליהן.

בעיות חמורות במגזר הערבי

הדו"ח מזהיר מצמצום התקצוב הממשלתי של לשכות הרווחה, ביחוד במגזר הערבי. נכון להיום, מתקצב משרד הרווחה כ-75 אחוזים מפעילות רשויות הרווחה המקומיות, בעוד שהרשויות המקומיות אחראיות להשלמת 25 האחוזים הנותרים. 

מצבן הכספי הקשה של הרשויות במגזר הערבי משפיע ישירות על פעילות לשכות הרווחה במגזר זה, מכיוון שהן אינן יכולות לממן אחוזים אלה. 

הרשויות במגזר הערבי מתקשות להשיג תורמים למימון פעילות הרווחה. מרבית התרומות לפעילויות אלה הגיעו בעבר מגופים דתיים, אך כעת הן פסקו כמעט כליל, זאת "עקב המעקב המשטרתי והבטחוני אחרי תנועות כספיות אלו", כפי שנכתב בדו"ח.

הדו"ח מוסיף שתקנון העבודה הסוציאלית, אוסף נהלים על פיהם לשכות הרווחה אמורות לפעול, לא תורגם עד היום לשפה הערבית, ואינו נגיש למי שאינו דובר את השפה העברית על בוריה.

בנוסף לזאת, התקנון אינו מותאם לצרכיה הייחודיים של האוכלוסיה הבדווית. דוגמא לחוסר התאמה זו ניתן לראות באיסור לפתיחת מועדוניות לילדים ומעונות קשישים באוהל או בצריף. התקנון מחייב הקמת מוסדות אלה במבנה קבע.

נשים ערביות סובלות יותר

לפי הדו"ח, תכניות משרד הרווחה, על אף הרצון הטוב שמניע אותו, אינן מתאימות לאוכלוסיה אותן הן משרתות. דוגמא לכך היא פתיחת המרכז למניעת אלימות במשפחה הבדווית בדרום. המרכז ממוקם בבאר שבע, כך שהנשים שנזקקו לשירותיו נאלצו לסוע מרחקים גדולים על מנת להגיע אליו. כתוצאה מהמרחק, הנשים לא שיתפו פעולה והמרכז נסגר תוך שישה חודשים מיום הקמתו.

סוגייה נוספת, אותה מעלה הדו"ח, היא העובדה שנערות ערביות במצוקה, המתגוררות ברשויות מקומיות יהודיות, מטופלות על ידי לשכת הרווחה במקום מגוריהן על ידי עובדות סוציאליות שאינן דוברות את השפה הערבית.

"בוחנים את המשך הטיפול"

הדו"ח מתריע על כך שאין מסלול ברור להגשת תלונה לגבי טיפול לשכת הרווחה, או תפקוד העובד הסוציאלי. יוצאת דופן במקרה זה היא עיריית ירושלים, בה קיימת יחידה אוטונומית לפניות ותלונות הציבור.

עו"ד עמר מציינת את הבעייתיות שבהקמת ועדת משמעת בתוך מועצת העובדים הסוציאליים, ועדה שתפקידה להפעיל סנקציות שונות על אלו החורגים מהמשמעת המקצועית. קובלנויות לוועדת המשמעת אמורות להיות מוגשות על ידי היועץ המשפטי של משרד הרווחה. לפי הדו"ח, ישנה בעייתיות בכך שהביקורת נעשית על ידי הגוף המבוקר בעצמו.

עורכת הדין דנה אלכסנר, מנהלת המחלקה המשפטית באגודה לזכויות האזרח, התייחסה לטענות המועלות בדו"ח ואמרה כי "הדו"ח נכתב לצורך בחינת המשך דרכי הטיפול של האגודה. אנו בוחנים עתה את המשך הטיפול".