במשחק קבוצתי ננצח
משחקי הפעולה - אסטרטגיה מרובי המשתתפים הם הדוגמא הקיצונית למשחקיות של פעולה קבוצתית, ובינם לבין CS ודומיו יש ספקטרום שלם. לפני מספר שנים היו מעט מאוד משחקים שדורשים רמה גבוהה של שיתוף פעולה, אך בשנה-שנתיים האחרונות נראית מגמה לפיה מופיעים בשוק יותר ויותר משחקים שמעודדים משחק קבוצתי ונשענים עליו
מבחינות רבות ז`אנר משחקי הפעולה לא השתנה רבות מאז ימי Doom ו- Wolfenstein 3D. גם היום אנחנו סובבים בעולם תלת-ממדי, עוברים מחדר לחדר כשאנו נושאים נשק, ומפוצצים את הצורה למפלצות. מאידך, יש שינויים לא קטנים שמתרחשים במשחקי פעולה לאורך השנים, ובוודאי שבאספקט ריבוי המשתתפים שלהם.
בראשית היה ה- Deathmatch, שקיבל את מרכז הבמה. צורת משחק זו עדיין קיימת פה ושם, אבל בעיקרון הפכה לשולית. משחקים חדשים לרוב מכניסים אותה רק כהשלמה לצורות משחק פופולריות יותר. במקום Deathmatch, צורת המשחק שכבשה את לבם של הגיימרים ברחבי העולם היא משחק קבוצות או צוותים, ובעיקר כזה שמבוסס-מטרות.
השולט בכיפה
כיום, Counter-Strike הוא המשחק מרובה המשתתפים השולט בכיפה, והוא מציג משחק מבוסס-מטרות שבו על צוות אחד לפוצץ פצצה או להוביל אח"מ, ועל הצוות השני למנוע זאת. בעקבות ההצלחה האדירה של CS, צורת המשחק הזו התפשטה. כמו שגיימרים רבים יודעים, את צורת המשחק מבוסס-המטרות, כמו את כל צורות המשחק הקבוצתי, אפשר לשחק באופן מתואם - בעזרת הודעות טקסט, הודעות קוליות, שיחה במיקרופון וכן הלאה - או באופן יחידני, בו כל שחקן עושה בעיקר מה שבא לו.
למרות שקבוצה שמשחקת בצורה מתואמת כמעט תמיד תנצח קבוצה של שחקנים אגואיסטים, יש משחקים בהם קל יותר לשחק באופן יחידני. CS, Tac Ops ו- MoH:AA הם משחקים שמאפשרים לכם להצליח גם אם לא איכפת לכם בכלל ממשחק קבוצתי - וזו אחת הסיבות לפופולריות הגדולה שלהם. סיבה נוספת היא הפשטות היחסית שלהם - כדי להצליח בהם צריך הרבה נסיון ורפלקסים טובים, אבל פחות מחשבה ותכנון מראש.
תיאום ותיכנון קפדני
למרות הפופולריות הרבה של המשחקים הנ"ל, לאחרונה חלה עלייה משמעותית בהצלחה של משחקים שדווקא נוטים לצד ההפוך, של משחק קבוצתי שדורש תיאום ותכנון אסטרטגי קפדני. הוותיקים זוכרים לטובה את Team Fortress ואת Tribes כשני משחקים קבוצתיים שדרשו לא רק תיאום בין השחקנים, אלא גם מחשבה מראש על דרכי הפעולה שינקטו כצוות. כיום קמו למשחקים הללו כמה וכמה יורשים ראויים, שנעים מ-Enemy Territory החינמי ועד ל- Planetside ההמוני, שדורש תשלום חודשי להשתתפות.
Enemy Territory, הגרסה המעודכנת והחינמית לגמרי של המשחק מרובה המשתתפים של RtCW, כוללת מפות עם מספר מטרות ומטרות משנה, וכל שחקן יכול לבחור תפקיד אותו הוא ימלא בקבוצה. כדי לנצח במשחק הזה, לא רק שנדרש תיאום בין השחקנים, אלא כל בעל תפקיד צריך לדעת את מקומו ולפעול בצורה מושכלת כדי להשלים את האחרים.
מספקים אך מתסכלים
התוצאה היא שמשחקים קבוצתיים כמו Enemy Territory יכולים להיות מצד אחד מאוד מספקים, ומצד שני מאוד מתסכלים. אם הקבוצה שלך פועלת בהרמוניה, במיומנות ובלי לעשות שטויות, וכל אחד מבצע את תפקידו לטובת הקבוצה כולה, חווית המשחק יכולה להיות אחת מהאינטנסיביות והכיפיות ביותר שבנמצא - בעיקר אם אתם מנצחים קבוצה טובה לא פחות.
למרות זאת, לאחרונה החלו צצים בשטח כמה וכמה משחקים שלא רק שנשענים על עבודה קבוצתית ראויה לשמה, אלא מנסים לקחת את האלמנט הקבוצתי, על כל המשמעת העצמית ויכולות התקשורת שהוא דורש, אפילו צעד אחד הלאה. Planetside הוא משחק מרובה-משתתפים המוני, אחד היחידים מסוגו שאינו משחק תפקידים אלא משחק פעולה, והוא מציג עולם שבו המלחמה בין שלושה צדדים יריבים לא מפסיקה לרגע.
להילחם כקבוצה
כדי להצליח ב- Planetside לא מספיק לפעול לבד ולהתקדם במשחק, לצבור נשק ומיומנויות, אלא יש להילחם כקבוצה מתואמת ומאוזנת - אחרת הצד השני יחסל אתכם ויהנה מפירות הנצחון. מכיוון שמדובר במשחק המוני, הפסד בקרב יכול להוביל לאובדן נקודות אחיזה אסטרטגיות ומשאבים חשובים, ולגרום לפגיעה קשה בכוחו של הצד שלכם גם בעתיד. ובגלל שכל קרב פה יכול לכלול עשרות אנשים בכל צד, עם סוגים שונים של חיילים, נשקים, כלי רכב וכלי טייס, עבודת התיאום הופכת לא פשוטה כלל.
הסיבה לכך שמשחקים הכוללים רכבים יכולים לעבוד גם בלי תיאום קבוצתי נובעת מהתפתחות נוספת - המעבר ממפות סגורות ומוגבלות למפות פתוחות. מסיבות טכניות של מגבלות המנוע הגרפי, משחקי הפעולה הישנים יותר הציגו שטחים סגורים ומצומצמים יחסית, כגון מסדרונות , חדרים, רחובות, שבילים צרים וכו`. עם השנים המנועים התחזקו, והמשחקים מציגים יותר ויותר מפות רחבות ושטחים פתוחים.
מעבר לשטחים פתוחים
המעבר לשטחים פתוחים משנה במידה לא קטנה את המשחקיות, ובעיקר מפחית את הצורך להכיר את המפה או לתאם בין חברי הקבוצה - כי כל אחד יכול לראות בעיניו היכן מתרחש הקרב ולנוע לעברו. לכן גם משחק כמו BF 1942, שכולל לפעמים 60 שחקנים והמון כלי רכב ומטוסים, יכול להיות כיפי מאוד כשכל שחקן עושה מה שבא לו. פשוט, קחו איזה טנק, ונועו לכיוון האקשן.
יש עוד סוג של משחקים מרובי משתתפים קבוצתיים, הסוג המורכב ביותר, שנמצא עדיין בשלב הנסיוני ועתידו אינו ברור. לסוג זה שייכים המשחקים שמשלבים בין פעולה לבין אסטרטגיה-בזמן-אמת. תארו לעצמכם משחק פעולה מלא אדרנלין, שכולל גם את כל העומק והטקטיקה שיש במשחק RTS, ותקבלו את משחקי ה- "פעולה - אסטרטגיה מבוססת צוותים" החדשים, כותרים כמו Savage שיוצא בימים אלו ממש לחנויות, המוד החינמי Natural Selection (מוד של Half-Life), וכן Nexagon Deathmatch שיצא לפני כחודש.
האקשן והאדרנלין
המשחקים הללו מעמידים שני צוותים זה מול זה, כשהמטרה הבסיסית היא השמדת בסיס היריב. עבור שחקן אחד ("המפקד") זהו משחק אסטרטגיה-בזמן-אמת. הוא רואה את המפה במבט מלמעלה, בונה מבנים, שולח הוראות לחיילים ומנפק להם נשקים וציוד. עבור החיילים זהו משחק פעולה ממבט-ראשון רגיל, והם צריכים למלא אחר הוראות המפקד ככל יכולתם, להשתלט על נקודות אסטרטגיות, להגן על מבנים חשובים, ולהשמיד את חיילי ומבני היריב.
כפי שניתן להבין, המשחקיות של Natural Selection ושות` היא שילוב בין האקשן והאדרנלין של משחק פעולה, לבין הטקטיקה, התכנון והמחשבה המהירה של משחק RTS. מדובר במשחקים המסובכים והקשים ללמידה מכל משחקי הפעולה בשוק, כי המיומנות הנדרשת בהם כוללת גם את זו של משחק פעולה רגיל וגם את זו של משחק אסטרטגיה, כמו גם הכרה טובה של המפות השונות.
המשחק הקבוצתי
אך הדבר הקריטי ביותר במשחקים הללו, והאלמנט שמקשר אותם עם נושא הכתבה, הוא המשחק הקבוצתי. אלו משחקים שחיים ומתים על משחק קבוצתי. קבוצה שלא תפעל בתיאום ותמלא אחר הוראות המפקד, תפסיד כמעט בוודאות. מצד שני, גם מפקד שלא יודע את מלאכתו ולא מצליח לתקשר עם חייליו יגרום להפסד קבוצתו.
אין פלא, אם כך, שמשחקי הפעולה - אסטרטגיה החדשים, למרות המשחקיות הרעננה והעומק החדש שהם מוסיפים לז`אנר, אינם זוכים לפופולריות גבוהה במיוחד. מדובר במשחקי-נישה, שמתאימים בעיקר לשחקנים הקבוצתיים ביותר מבין שחקני הפעולה, ולאלו שמוכנים להשקיע הרבה שעות בלימוד המשחק. בנוסף, אם כל משחק קבוצתי סובל במידה זו או אחרת משחקנים שמעדיפים לעבוד לבד ולשחק בצורה אנוכית, הרי ש-NS וחבריו סובלים מתופעות כאלו פי כמה וכמה, כי מספיק ששניים-שלושה שחקנים בצד שלך עושים שטויות, והמשחק אבוד.
מגמה משמחת
משחקי הפעולה - אסטרטגיה מרובי המשתתפים הם באמת הדוגמא הקיצונית ביותר כרגע למשחקיות של פעולה קבוצתית, ובינם לבין CS ודומיו יש ספקטרום שלם של משחקים. לפני מספר שנים היו מעט מאוד משחקים שדורשים רמה גבוהה של שיתוף פעולה, ועדיין המשחקים הפשטניים והפחות קבוצתיים שולטים ברמה, אך בשנה-שנתיים האחרונות נראית מגמה לפיה מופיעים בשוק יותר ויותר משחקים שמעודדים משחק קבוצתי ונשענים עליו.
התפשטותם של התמיכה בתקשורת קולית ושל השימוש במיקרופון, במחשב ובקונסולות גם יחד, עוזרת עד מאוד על מלאכת התיאום וכן על ההפצה של משחקים קבוצתיים. לטעמי זו מגמה משמחת - משחקים קבוצתיים הם יותר חברתיים במהותם, ודורשים מיומנויות נוספות של תקשורת בין-אישית שחשובה גם בעולם האמיתי. כל דבר שמקשר את הגיימר הבודד מול מחשבו לגיימרים אחרים ויוצר ביניהם אינטראקציה, יכול להיות רק חיובי.
