פריצקי רוצה לדבר עם ערפאת
הכירו את הסמן השמאלי של ממשלת שרון: השר יוסף פריצקי משינוי. באין אופוזיציה אמיתית, מהווה פריצקי את כאב הראש הגדול ביותר עבור שרון. הוא מעוניין, למשל, לדבר ישירות עם ערפאת, כי "הוא המנהיג של הפלסטינים". ויש לו גם המלצה: "במזה"ת אנו צריכים להתנהג כמו ערסים"
"לגרש אותו?", תוהה פריצקי, "בואו נדבר איתו", הוא מציע את מה שאפילו ליוסי שריד כבר לא כל כך נעים לומר בקול רם. "אני אפילו מוכן להיפגש איתו. אני אומנם צריך לתאם את זה, משום שיש לי אחריות קולקטיבית, אבל עקרונית - אני מוכן להיפגש איתו".
בימים אלה, שבהם עם ישראל הפך את הרכבת רשימת החיסול המעודכנת לנושא החם בשיחות סלון בימי שישי, בימים שבהם ילדי כיתה ב' מבטיחים לחבריהם המרגיזים במיוחד "לסכל" אותם - הצעתו של פריצקי מציבה אותו כסמן השמאלי ("השפוי והפרגמטי", כלשונו) של ממשלת שרון ושל מפלגת שינוי כאחד.
"זו טעות מצידנו לחבר את ערפאת לקיצוניים", פורס שר התשתיות את עמדתו יוצאת הדופן. "צריך למשוך אותו חזרה אלינו, ולו רק כדי לייצר סכסוך בתוך הפלסטינים. ערפאת הוא ארכי-טרוריסט, ממש לא מחובבי ציון. אבל אם הוא המנהיג של הפלסטינים, ואני אשיג שקט בכך שאדבר איתו - אז אני מוכן לדבר אפילו עם השטן. אנחנו רוצים וצריכים שקט, לצאת מהאינתיפאדה הזאת ולהמשיך הלאה בחיינו. המצב הקיים הוא בלתי נסבל. לי יש רק אלוהים אחד: ישראל. ואם למדינה זה טוב שנדבר עם ערפאת - אז צריך לדבר עם ערפאת".
פריצקי טוען כי קריאתו להחזיר את יו"ר הרשות הפלסטינית לקדמת הבמה ולהפוך אותו שוב לרלבנטי אינה רק פרובוקציה או ניסיון להשיג כותרות. "זו לא תחושת בטן", הוא מסביר. "אני יכול להשיג כותרות בלי שום בעיה פעמיים ביום. אני מקיים שיחות עם כל מיני אנשים מכל מיני מקומות, ואני יודע שזו הדיעה גם במוסד וגם של ראש אמ"ן. הם אומרים שצריך לשוב ולדבר עם ערפאת, ואני מניח שהם יציגו את זה בפני הגורמים המקבלים החלטות בישראל".
"צריך שנהיה קצת ערסים"
שר התשתיות רחוק מלהיות אדם נאיבי. הוא מבין היטב כיצד פועלת הפוליטיקה הישראלית. הוא יודע שקריאה להידבר עם ערפאת, דווקא בימים בהם כמעט כולם רוצים לחסל את האיש, היא צעד פוליטי מובהק, כזה שיציב אותו בצד השמאלי של המפה הפוליטית. אבל זה מחיר שהוא מוכן לשלם, משום שהוא גם יודע כי בשממה הרעיונית ממנה סובלת שינוי מאז נכנסה לממשלה, דבריו יעוררו תשומת לב, ויהפכו אותו לכתובת הדעתנית ביותר במפלגה שחרטה על דיגלה, לצד שנאת החרדים, את ההליכה בין הטיפות בנושאים לא מעטים.
בניו של ראש הממשלה שותקים בחקירה? ששש, השתיקה הדביקה גם את לשכותיהם של שרי המשפטים והפנים, יוסף טומי לפיד ואברהם פורז. המדינה מקציבה מיליארדים להתנחלויות ומקצצת מהמקררים של מאות אלפים? לא נורא. נזרום עם מה שיש. ובמציאות הזו, כשפריצקי מתכנן להעביר את המתנחלים מהשטחים לגליל ולנגב, כשהוא שולח לראש הממשלה, אריאל שרון, מכתב בו הוא מכנה את שתיקת בניו במשטרה "בלתי ראויה", וכשהוא מציע להידבר עם ערפאת - הוא נכנס לתודעה. לרוב הוא מצליח להרגיז, אבל הוא שם, בונה את עצמו כאלטרנטיבה מנהיגותית בתוך מפלגתו, אלטרנטיבה שיש לה דיעות ועמדות.
"בתור חבר בממשלת ישראל, יש לי את החובה לנסות ולהניע חשיבה מקורית, של תכסיסנות ושל יוזמה", אומר פריצקי. "לפעמים זה מעצבן אנשים, אבל אין מה לעשות. אנחנו נמצאים במצב לא טוב, וצריכים להיות כל הזמן חכמים, פיקחים וממזרים. ערסים כאלה. אנחנו חיים במזרח התיכון, ערבים מכל מיני סוגים ומינים סובבים אותנו, ואנחנו צריכים להתנהג כמו ערסים כדי לשרוד. ואם ערס צריך לדבר עם ערפאת כדי לשרוד, הוא יעשה את זה".
אבל דבר אחד פריצקי לא מוכן לעשות: לצאת מהממשלה, או לדבר על יציאה מהממשלה. מבחינתו, ובזה, לפחות, הוא דומה לשאר שרי שינוי, גבולות אדומים לא קיימים. "השאלה מה הגבול שלי היא לא רלבנטית", הוא אומר. "הממשלה חזקה יחסית, ומתפקדת לא רע באופן כללי. מה זה ייתן אם אנחנו נלך או נאיים בפרישה? הרי אי אפשר לנהל מאבק ולאיים בפרישה כשלא מוכנים לקבל את דיעותיי. הדרך לפרישה היא מאוד ארוכה, ואני לא רואה אותה באופק. אם נפרוש תהיה ממשלה ימנית קיצונית וחרדית, ולא בשביל זה בחרו אותנו. אנחנו כאן, והתפקיד שלנו זה ליזום מהלכים ולשנות דברים. אנחנו לא פה כדי להחזיר את משרד הפנים לש"ס".
