שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פסיקה נגד מפיץ דואר זבל ישראלי
    מפיץ דואר זבל ישראלי שהשתמש בתוכנה כדי "לקצור" כתובות דואר אלקטרוני פעל בניגוד לחוק, קבע שופט בית משפט השלום בתל אביב וחייבו לשלם פיצויים

    מפעיל אתר פורנוגרפי שהשתמש בתוכנה הסורקת אתרי אינטרנט לצורך איסוף דואר אלקטרוני הסיג גבול ופגע בפרטיות, כך קבע אתמול (ב') שופט בית משפט השלום בתל אביב, דניאל ארנסט.

     

    התובע, אורי אבן חן, מנהל אתר היכרויות בשם ספידי- נט, הכולל גם פורומים. לטענתו, באתר רשומים 80,000 משתמשים והוא משלם אלפי שקלים מדי חודש
    עבור אחסון השרת וחיבורו לאינטרנט. הנתבע, ניר סויסה, מפעיל אתר למבוגרים בלבד המשרת כ-4,000 גולשים מידי יום.

      

    אבן חן טען כי סויסה סרק את אתרו באמצעות תוכנה אוטומטית, במטרה לשלוף מהפורומים את כתובות הדואר האלקטרוני של מנוייו ולשלוח להם דואר זבל. לדבריו, ב-3 באפריל, 2003, הושבת האתר ושירות הדואר האלקטרוני שלו במשך כשלוש שעות עקב פעילות התוכנה של הנתבע. התוכנה הציפה את האתר ב-5,000 קריאות לשעה , דבר שגרם לקריסת האתר, לטענתו.

     

    התובע הצהיר כי נגרם לו נזק של 15,000 שקל בשל הפגיעה באתר ובמוניטין. לדבריו, נדרשו שעות עבודה רבות עקב הפעולה האסורה שביצע הנתבע כדי להשיב את המצב לקדמותו. לדברי אבן חן, השימוש שעשה סויסה באתרו חורג משימוש סביר שרשאי לעשות כל אדם באתר.

     

    סויסה הודה כי השתמש בתוכנה אגרסיבית כדי "לקצור" באמצעותה כתובות דואר אלקטרוני באתר "ספידי נט" ולהגדיל את רשימת התפוצה של האתר שלו. זאת, מבלי לקבל רשות מאבן חן או לשלם לו עבור המידע, וכמובן גם ללא רשותם של המנויים הרשומים באתר.

     

    "פעולות הנתבע חורגות משימוש רגיל"

     

    "כל הפעולות האלה, של הנתבע, אין ספק שאינן תקינות", קבע השופט, "הפעולות חורגות משימוש רגיל באינטרנט, שימוש המותר לכל אדם. מהוות עבירה על חוק הגנת הפרטיות וכן מהוות עוולה על פי פקודת הנזיקין. לא רק שהפעולות היו בעלות אופי מסחרי אלא שגם גרמו נזק לפעילות של האתר של התובע.

     

    מכאן, שהנתבע נטל מידע בעל ערך מסחרי ללא ששילם תמורה לבעל המידע. בנוסף, גרם נזק לבעל המידע עקב הנטילה האגרסיבית של המידע, שגרמה לקריסת האתר...הנתבע התעלם מהנזק שהיה צפוי להיגרם לתוכנה ולחומרה, וכמובן מעצם הפגיעה בפעילות של האתר המותקף".

     

    פסיקה בגין הסגת גבול

     

    השופט ארנסט הקביל בין הפעולה של סויסה לכניסה למשרדי עסק מתחרה והוצאת חומר מהתיקים שבו, תוך גרימת נזק למשרד עצמו וללא קבלת רשותו של בעל העסק המתחרה, וללא קבלת רשותם של הלקוחות של העסק המתחרה. הוא קבע, כי הפניות הרבות שיזם הנתבע גרמו לקריסת השרת, וקבע כי הסיג גבול במיטלטלין, עוולה בה נעשה בעבר שימוש נגד פולשים לא רצויים.

     

    "עוולת הסגת הגבול במיטלטלין התיישנה וכמעט שלא נעשה בה שימוש במשך שנים רבות מאחר שהרלוונטיות שלה פחתה מאוד. אולם, עידן המחשבים והשימוש באינטרנט גרם לתחייתה המחודשת", קבע השופט, והזכיר את פסק הדין של אינטל נגד חמידי, עובד לשעבר של החברה שנתבע לאחר ששלח לעובדיה דברי מחאה בדואר האלקטרוני. על פי הפסיקה, כל היסודות הנדרשים להוכחת הסגת גבול, כוונה, הפרעה אלימה, נזק לממון וקשר סיבתי, מתקיימים במקרה זה.

     

    אשם גם על פי חוק הגנת הפרטיות 

     

    סויסה אשם גם על פי חוק הגנת הפרטיות, המתייחס גם לדיוור ישיר ולאפשרות של פגיעה של בעל מאגר מידע מפעולות של בעל מאגר אחר. על פי הפסיקה, מנויי ספידי נט נרשמו באתר זה בלבד ולא הסכימו להעביר את שמותיהם לגוף חיצוני המעונין לעשות בפרטיהם שימוש מסחרי. "כמובן שהנתבע לא היה רשאי לשלוף מאתר האינטרנט את שמותיהם, ללא רשותם, וללא רשות בעל האתר, ומשעשה כן עבר על חוק הגנת הפרטיות", קבע השופט ארנסט.

     

    חוק הגנת הפרטיות מגדיר פגיעה בפרטיות בין השאר כהעתקת תוכן של כתב שלא נועד לפרסום או שימוש בתוכנו בלי רשות מאת הנמען או הכותב. סעיף 4 לחוק קובע כי פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, והוראות פקודות הנזיקין יחולו עליה, ואילו סעיף 5 קובע כי הפוגע במזיד בפרטיות זולתו, דינו מאסר חמש שנים.

     

    "גם לפי חוק הגנת הפרטיות מהווים מעשיו של הנתבע עוולה לפי פקודת הנזיקין והפרה של חוק הגנת הפרטיות, לרבות סעיף 1 לחוק הקובע כי לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו", נקבע בפסיקה.

     

    "האינטרנט אינו תחום מופקר שבו רשאי כל אחד לעשות כחפצו", קבע השופט ארנסט, "...כשם שאין להכנס לחנות וליטול מצרכים ללא תשלום כך אין להיכנס לאתר וליטול מידע מסחרי ללא תשלום...יש להבחין בין מידע חופשי המצוי בשפע ברשת, מידע העומד לרשות הגולשים בחינם. ובין למידע מסחרי שאינו זמין לגולשים רגילים בנוגע לנכסים של האתר עצמו, רשימת המנויים והמשתמשים וכו'".

     

    השופט אמד את הנזק הכללי שנגרם לאבן חן ב-10,000 שקל וקבע כי סויסה ישלם לנתבע סכום זה, וכן אגרת משפט, והוצאות משפט בסך של 3,000 שקל.

     

    לראשונה, ספאמרים נתבעים לשלם בישראל

     

    "למיטב הכרתי, זו פעם ראשונה שספאמר נתבע בישראל ונפסק סכום נגדו. מבחינה זו, מוטב שכל שולחי הספאם הישראלים ילמדו היטב את פסק הדין מפני שהוא מלמד על מה שעלול לקרות להם אם ימשיכו בנוהגיהם", אומר עו"ד חיים רביה, מומחה למשפט באינטרנט, "יחד עם זה צריך לשים לב, התביעה היא בגין נזק שגרם לאתר כש'קצר' מתוכו כתובות דואל ולא בגלל עצם המשלוח של הודעות זבל.

     

    "פגיעה בפרטיות היא עוולה מובהקת שמבצעים ספאמרים כשהם קוצרים כתובות דואל מאתרים כדי להפיץ אליהם הודעות. הפגיעה היא הן כלפי המשתמשים בעלי הכתובות (שימוש בפרטים האישיים שלהם שלא לתכלית לשמה נמסרו) והן בנסיבות מסוימות כלפי בעלי האתרים (שימוש בכתב שלא נועד לפרסום - מאגר הלקוחות של האתר).

     

    "יחד עם זה, החלטת השופט היא הפעם הראשונה שהכירה בזה בפסיקה. צריך לשים לב לכך שזהו פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות. אין לו ערך תקדימי בפני עצמו, גם אם הדברים בו מרתקים וחשובים".

     

    עו"ד רביה מעיר, כי הסגת גבול במחשב היא עוולה מאד בעייתית שיכולה לשמש לסיכולן של פעולות שהן לא רק לגיטימיות לגמרי, אלא גם חיוניות לתפקודה התקין של האינטרנט. למשל, כדי לאסור על פעולת מנוע חיפוש הסורק אתר באמצעות 'בוט' אוטומטי במטרה לעדכן את מסד הנתונים שלו. 

     

    יחד עם זאת, הוא מציין, בעניין אינטל נגד חמידי ההחלטה נהפכה בערעור ואילו בית המשפט לתביעות קטנות אצלנו הסתמך בהחלטתו על ההחלטה של הערכאה הנמוכה. בסוף המשפט נקבע כי משלוח דואר אלקטרוני אינו מהווה הסגת גבול במערכת מחשב. "הבדל נוסף בין המקרה שנדון אצלנו לכל מקרה אחר נעוץ בעובדה שכאן נגרם נזק מוחשי ומוכח למערכת המחשב שאותה סרקו, עד כדי קריסה מוחלטת ושיבוש של פעולה", אומר עו"ד רביה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים