שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ה"פאזה מורגנה" של בת שבע

    אירועי סוף השבוע של הלהקה בתמנע הוכיחו שוב שיש בארץ ביקוש למחול ויצירה מקורית

    צריך יותר מכסף על-מנת להעלות בישראל הפקת ענק מסוגה של "פאזה מורגנה", המשותפת ללהקת "בת-שבע" ורשת מלונות "ישרוטל" שבראשה רפי שדה, מנכ"ל הרשת ויוזם הרעיון. לצד הממון, צריך גם חזון והרבה מאוד אומץ ואמונה בלתי-מתפשרת, בכך שלקהל הישראלי מגיע את הטוב ביותר.

     

    גם כשהחזון, האומץ והאמונה קיימים, מדובר בסיכון כלכלי אדיר, שבימים טרופים אלה שום גוף עסקי לא ממהר לקחת על עצמו. ובכל זאת, הפרוייקט, שיצא לדרך בשנה שעברה, התקיים גם השנה בסוף השבוע האחרון, ורשם הצלחה גדולה, עם קהל גדול מזה שהגיע לפארק תמנע בשנה שעברה (6,000 איש השנה מול 5,000 בשנה שעברה), עם היצע של שני מופעים – "אנאפאזה" ו"סופר דקה דאנס" ועם הפקה מאורגנת למופת.

     

    כבר ביום חמישי הורגש לחץ במסוף שדה דב בת"א. מרבית הנוסעים היו רוכשי כרטיסים למופעי הלהקה ולאירועי סוף השבוע הנלווים להם. כבר בשנה שעברה גרם פרוייקט "פאזה מורגנה", שנערך באוקטובר, להתעוררות עסקית נאה באילת בתקופה שנחשבה שקטה מאוד. גם השנה הוכיח הפרוייקט את כוח המשיכה שלו, וגרם לא רק לנהגי המוניות באילת לחייך, אלא גם לחברות התעופה הפנים-ארציות, לבעלי המסעדות והעסקים באילת, וכמובן לבתי המלון.

     

    חוץ מהישראלים שירדו לאילת מכל רחבי הארץ הגיעה לדרום במיוחד קבוצת תיירים מהולנד. מדובר בקבוצה מצומצמת, של 15 איש, שהחליטו שלמרות המצב, מופע מחול של להקה ישראלית למרגלות עמודי שלמה זו חוויה שמצדיקה מסע למזרח התיכון המעורער.

     

    הטבע מהלך קסמים

     

    בזה אחר זה התמלאו האוטובוסים שיצרו שיירה נחשית שיצאה ממלון הרויאל ביץ' והגיעה עד לפארק תמנע, שם התקיים המופע "אנאפאזה" בליל חמישי. הדרך המדברית המתפתלת באוטובוס חשוך ומלא אנשים לא מוכרים הכניסה את הקהל לאווירת המדבר. כשנפלטו האנשים מהאוטובוסים אל עמודי שלמה המוארים באור אדמדם, קשה היה שלא להחסיר פעימה מהירח הבהיר והשמיים זרועי הכוכבים, שכאילו חיכו שם בשבילנו. הטבע הילך קסמים על כל הנוכחים, ואיזו הכנה טובה מזה אפשר לבקש ליצירת אמנות?

     

    "אנאפאזה", יצירתו של אוהד נהרין, זכתה מאז שנוצרה להצלחה יוצאת דופן בארץ ובעולם. את המופע פותח הקטע "אחד מי יודע", הכוריאוגרפיה שהולידה את משבר הגטקס המפורסם בטקס פעמוני היובל.  בסיום - מחיאות הכפיים שנמשכו דקות ארוכות הוכיחו מעל לכל ספק שגם הפעם נהרין ורקדניו הצליחו "לספק את הסחורה". אשה שישבה לצדי אמרה: "אפשר לראות את המופע הזה אלף פעם, ובכל פעם הוא יהיה שונה". ואכן, נדמה שמעבר לכך ש"אנאפאזה" בבסיסה היא עבודה רב-שכבתית, כמו בשאר יצירותיו של נהרין, מדובר בדבר חי, דינאמי, משתנה, נושם ומתפתח, כאשר במדבר קיבלה העבודה שכבה נוספת של צבע מרהיב ושונה מזה המוכר.

     

    עם תום המופע נפתחה בתמנע מסיבת ריקודים עם די-ג'יי יוסי פיין, שהגיע במיוחד לכבוד האירוע לישראל, ודי-ג'יי סטפן פריי, רקדן הלהקה. המסיבה נפתחה במופע זיקוקים ובסשנים מלאי גרוב שהקפיצו את הקהל, שהיה, כך נדמה, זקוק לפירוק האנרגיה שנאגרה במהלך המופע.

     

    להחזיר לשעות ספורות את הנורמליות

     

    מי שזכר להירשם מבעוד מועד לסדנה בשפת התנועה של נהרין "געגע", והצליח לשמוע את השעון המעורר ולהתמודד עם ההנג-אובר, הגיע בבוקר יום שישי לשיעור שהעבירה גילי נבות, רקדנית הלהקה. מאחרי הקום נהנו מהעיר הדרומית מוצפת השמש והאטרקציות השונות שיש לה להציע. רבים מרוכשי החבילות קנו כרטיסים גם למופע "סופר דקה דאנס", שהתקיים בליל שישי, אם כי יש לומר שבניגוד ל"אנאפאזה", נדמה שהקהל שהגיע לצפות ב"סופר דקה דאנס" היה מורכב ברובו מצעירים.

     

    "סופר דקה דאנס", קולאז' מרהיב מיצירותיו של נהרין לאורך השנים, זכה אף הוא להתחדש בהפתעות שהטמין הכוריאוגרף לצופיו, בהן טקסט חדש ופוליטי שכתב והקריא במהלך המופע. בין היתר נכתב בטקסט: "את האמת נפשי כמהה לשמוע/את האמת על ענישה קולקטיבית/את האמת על חיסולים וקורבנות תמימים/את האמת על השידוך הנורא בין כביכול ערכים יהודיים ורוע שטני/זמן צריך הרבה זמן ויש/גם בתוך שנייה/הזיכרון חשוב/אבל גם חשוב מאוד לשכוח/רעיונות גרועים שלימדו אותנו בכוח/נפריד/ולא נפריד צורה מתוכן/כל אחד, גם אם הוא רק חצי/ראוי להיקרא אדם/יודה/רחוק מאוד מהשלמות הוא/וגם יודה שלעתים טיפש, חלש, זונה, זונֶה/אהבה ומסירות/תשוקה להיזרק/וחוש ועוד חוש ועוד חוש ועוד חוש ועוד חוש/חמישה חושי תורה, ארבע אמהות, שלושה אבות, שני לוחות, וכל אחד לעצמו בתנאי/ שתעשה לחברך מה שנעים לך".

     

    במהלך שיחה שקיים נהרין בשבת בבוקר עם קהל הצופים, נשאל בין היתר על מקום הטקסט ביצירות שלו, ואמר: "היה לי חשוב לומר אתמול משהו פוליטי בצורה פיוטית. הרגשתי שכל החגיגה, אמנם במקומה, אבל מצד שני קשה להתעלם ממה שעובר על הרבה אנשים, שחיים מאוד קרוב אלינו. מעבר לכך, אני נהנה לחבר אלמנטים כמו טקסט, ואלמנטים ויזואליים, שזה בדיוק מה שרציתי גם כאן. זה לא מגיע מצורך להרגיש או להעביר מסרים, זה יותר קשור לקומפוזיציה, למבנה היצירה שאני בונה ומפרק. זה מעין משחק שאני משחק אותו ברצינות".

     

    לסיכום: אם אירועים מסוג פאזה מורגנה עדיין מתקיימים בישראל למרות המלחמות, הלחצים, הכלכלה המתפוררת ושאר הרעות החולות, כנראה שיש עוד תקווה תרבותית. העובדה שההפקה הצליחה לגרום ל-6,000 איש לארוז מזוודות ולרדת אילתה, מסמנת צמא קיים לעוד ועוד אירועים שכאלה. שם מסוג זה שמאפשרים לנו להחזיר את תחושת הנורמליות שאבדה, ושמקומה הנפקד כה מורגש.

     

     

     

    הכתבת הייתה אורחת שהוזמנה על-ידי רשת "ישרוטל" ולהקת מחול "בת-שבע".
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פאזה מורגנה. פרוייקט חווייתי
    אנאפאזה. יצירה רב שכבתית
    צילום: סלימאן אבו גוש
    לאתר ההטבות
    מומלצים