עונת המלפפונים

מי שהיה פעם בליברפול הבין שיותר משהליברפולים אוהבים כדורגל, הם שונאים את מנצ'סטר יונייטד (וגם את מנצ'סטר סיטי, לידס, קצת ארסנל, טוטנהאם, צרפתים, גרמנים וכו'). הכינוי השגור לשדים האדומים הוא "Scum United", כינוי שמשאיר טעם מעניין בחיך.

לא הרבה קילומטרים מפרידים בין שתי הערים. מנצ'סטר היתה מזוהה בעבר עם פועלים ניאו מרקסיסטים, להקות התאבדותיות כמו הסמית'ס וג'וי דיביז'ן, ואפרוריות תעשייתית. היום זה כבר שונה, מנצ'סטר היא עיר הייטקית עמוסה בקניונים זרחניים, סטיב מקמנמן נוסע במיוחד לשם כדי לקנות בגדים.

ליברפול נותרה תקועה באייטיז, נתניה האנגלית, עיר של פועלי נמל, אחוזי אבטלה גבוהים, הזנחה ממשלתית ונוסטלגיה פתטית לביטלס. כך גם בכדורגל, האדומים ממרסיסייד דרכו במקום, מנצ'סטר כבר מזמן במאה ה-21. היא זוללת תארים בבולמיות של בחורה עם בעיות רגשיות, ואם אנשים היו מתיישבים במאדים, קרוב לוודאי שיחד עם סניף מקדונלדס ודראגסטור היתה שם גם חנות מזכרות של מנצ'סטר יונייטד.

מי שהיה פעם באנגליה ונכנס לאחד הסופרמרקטים עם הסנדביצ'ים הדוחים בקופסאות הפלסטיק, גילה גם את המלפפון האנגלי, הדבר הכי פאלי בפלנטה, פי 4 לפחות בגודלו מהמלפפון הישראלי. אפשר לעשות איתו סלט לעשרים אנשים, או לחלופין להשתמש בו כנבוט בקרבות רחוב מזדמנים.

עונת המלפפונים היא צמח חד שנתי בתוך הערוגה המבאסת של הקיום, היא מלאה בלופים, כספים וירטואלים, שחקנים בינוניים שמחליפים קבוצה בינונית אחת באחרת, ברווזים עיתונאיים שהופכים לאורגניזמים ומחפשים אגם לטבוע בו, רכילויות, שקרים, ובעצם כל דבר שהעיתון סובל.

כשיורו 2000 כבר תויק לתוך הסיבים האופטיים של ההיסטוריה, וכל מה שלמכור חולני לכדורגל נותר הוא שעה של כדורגל ארגנטינאי פעם בשבוע ביום שישי בערב (איזה טיימינג מחורבן), דווקא כדורגל לא רע, אבל לא מהסוג שמתמכרים אליו, אין ברירה אלא להתנחם במלפפון כמו ג'ובאני רוסו, המלך הבלתי מעורער של הקיץ, והקרב בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב.

אך גם באנגליה זה ככה, ושם כידוע המלפפונים גדולים יותר. לפני ארבע שנים גילה מנג'ר ליברפול דאז, רוי אוואנס, בלם הולנדי אלמוני בשם יאפ סתאם. אוואנס הכבד וההססני התמהמה עם הרכישה, ובסוף העונה קנה אותו אלכס פרגוסון, מנג'ר יונייטד, והפך אותו לבלם הטוב באירופה.

לפני כשנה סיכם מנג'ר ליברפול, ז'ראר הוייה, עם בלם צרפתי אלמוני בשם מיכאל סילבסטרה. פתאום, בשניה האחרונה, שוב הגיח פרגוסון ורכש את הצרפתי. לפני כשבוע הצהיר קשר אברטון, ניק ברמבי, שהוא רוצה לעבור לליברפול. אלכס פרגוסון שמע את הקולות, וכעבור מספר ימים הצהיר מנג'ר אברטון, וולטר סמית', שהעסקה סגורה וברמבי יהפוך לשחקן של יונייטד.

השכל של אוהדי יונייטד פקוק מרוב אושר, אין כמו לזרות מלח על הפצעים הדלקתיים של ליברפול, שמנגד, חושבת להתחיל להתעניין בסתם שחקנים כדי להציף את אולד טראפורד בזבל אורגני. לא בכדי באופן כמעט קבוע המשחקים בין השתיים משוחקים ב- 12:00 בצהריים, כדי שהאוהדים לא יספיקו לגמוע הרבה אלכוהול ולעשות אחד לשני את מה שהם חולמים עליו גם כשהם לא שתויים.

ככה נראה הקיץ של אוהדי הכדורגל בארץ ובאנגליה, אולי כבר באמת עדיף לצפות בטורניר וימבלדון בטניס, ולראות את כל האריסטוקרטים האנגלוסקסים מוחאים כפיים בעזרת ממחטות. כמה מטרים ליד, כמה אירוני, יש את האנטיתיזה המושלמת, קבוצת הכדורגל של וימבלדון, חבורה בריונית עם טקסי חניכות שאפילו פלוגות מופרעות במיוחד בגולני לא הגיעו לרמה כזו. ואליד באדיר שיחק שם השנה, ואליד באדיר לא יודע היכן ישחק בעונה הבאה, ואליד באדיר הוא מלפפון קלאסי. די כבר, נמאס, שיתחילו כבר הליגות.