חג האספ

חבורה שלמה של צעירים רעננים ומרדנים התקבצה לה אי שם במעבר בין האייטיז לניינטיז. הם שתו ב"מדבר", ניגנו בחדרי חזרות אפלוליים, קפצו על הבמה ב"רוקסן", ישנו אחד אצל ועם השני, העריצו את ברי ורמי, ויצרו את בום הרוקנ'רול הגדול ביותר שידעה ישראל. עשר שנים מאוחר יותר, חלק גדול מהם התפוגג: מי לזרועות הדת, מי לעסקים, מי למחול. חלקם המשיכו ליצור ולהיאבק על מקומם. חלקם הסתפקו בשוליים, כמה מהם אפילו הצליחו, גם מסחרית וגם אמנותית. אבל דומה שמבין כל אותם עשרות יוצרים שפרצו אז קדימה - איש לא המריא גבוה יותר מאספ אמדורסקי. דיסק אוסף ראשון וחדש שיוצא לו לכבוד החגים ומסכם את הקריירה שלו כאמן יוצר, מוכיח כי אמדורסקי הוא הגדול מכולם.

האלבום הכפול נפתח בשלושה קטעים מתוך אלבום הבכורה של תערובת אסקוט, סוג של "סופרגרופ" מקומית. יחד עם ג'נגו וירמי קפלן יצר אמדורסקי רוק סטרייט-פורוורד, עם צליל בטעם של מוסכים אמריקנים שטופי גריז, אבל בניחוחות חציר ישראלים. האלבום לא זכה בזמנו להערכה ביקורתית מיוחדת - אבל דווקא הפשטות שלו שומרת על כוחם של השירים גם בחלוף השנים.

לאחר מכן עובר האוסף לשירים מתקליט הסולו הראשון והמוצלח של אמדורסקי, שהמוכרים שבהם הם "יקירתי" הענוג ו"אהבה חדשה" קר הרוח והמופלא. האלבום הזה כבר הציג אמדורסקי בשל ומורכב יותר, שנפתח לצלילים חדשים, משלב באומץ סגנונות שונים ומלביש אותם ביד אומן שכבות-שכבות. אמדורסקי הרבה להיעזר בכוחות יצרתיים נוספים. כך למשל אפשר למצוא לצידו באותה תקופה את קרני פוסטל, חיים לרוז, רע מוכיח ואמיר צורף - שילוב מנצח, שמרמז על תחילת הכיוון האלקטרוני-צ'יל אאוטי-ברייקביטי-אמביינטי-ג'אנגלי שאמדורסקי החל לטעום ממנו ולימים יהפוך למאסטר שלו, אם כאמן עצמאי ואם כמפיק התורם מכשרונו לאחרים (שלמה ארצי, אריק סיני ועוד).

רגעים קסומים

השירים מאלבומו השני של אמדרוסקי מ-96' מציגים נטיה גוברת והולכת לכיוון אקוסטי מהורהר, מלא ברגעים קסומים ברוח 4AD, ובשורה מוזיקלית אחת עם הצלילים שהגיעו בשנים שקדמו לכן מבריסטול. "השמיים הכחולים", "הוא האמין לה" ו"שיעברו הימים" מייצגים את התקופה הזו בצורה נאמנה למדי. בתקליט הזה הלך אמדורסקי והתרחק מהזרם המרכזי של הרוק-פופ הישראלי, כשנגיעות קלאסיות וג'זיות עוטפות מקצבי תופים מכנים, וקולו הספק ילדותי ספק גברי של אמדורסקי מתפתל ליד המלודיה ולא משתלט על ההצגה.    

ב-1999 הבשילו אצל אמדורסקי התהליכים והוא שיחרר את "מנועים שקטים", אחד האלבומים הנועזים, יוצאי הדופן והטובים שיצאו בישראל. האישיות של אמדורסקי הגיעה לכדי זיקוק. במקום לכתוב שירים, אמדרוסקי עבר לכתוב יצירות הולכות ומתפתחות - בסאונד ובדיאלוג בין השירה להפקה, ממריאות ונוחתות ישר בלב. "15 דקות" הוא מועמד מצוין לתואר השיר הישראלי הטוב בכל הזמנים. "חלום כהה" מציב לו תחרות קשה. "רוך וקושי" ו"התקפת לב" לא מפגרים אחריהם בהרבה. את האלבום הזה חייב להחזיק בבית כל חובב מוזיקה עברית - ואי אפשר להסתפק רק באוסף, מוצלח ככל שיהיה. 

אמדורסקי צלל באמת לתוך נבכי האלקטרוניקה ולא רק שילב אותה "כי זה מה שהולך היום". הוא השכיל ליצור את מעטפת הסאונד הכי מדוייקת שנשמעה ברוק ישראלי מאז הג'ינג'יות - ולמזוג אותה בכשרון הלחנה בלתי מבוטל ונוכחות כובשת. האוסף מלקט היטב שירים מהקריירה הרשמית שלו ובצירוף כמה בונוסים מדובר ברכישה ראויה וחשובה למי שלא מחזיק בביתו את תקליטי הסולו.