סקר: אין עתיד לדור הצעיר

הישראלים מיואשים. לראשונה חושף היום (ו') סקר ראש השנה של "ידיעות אחרונות" מצבור עצום של ייאוש בליבה של החברה הישראלית. 43% מהישראלים מגדירים את עצמם, ערב ראש השנה תשס"ד, כמיואשים. זאת לעומת רק 18% שמעודדים.

שלוש שנים אחרי פרוץ האינתיפאדה, עולה הכלכלי והרוחני גובה את מחירו. נחלשו והתמעטו הגנים של האופטימיות, הטיפוסית כל כך לישראלים, וגוברים עליהם הגנים של הפסימיות. זה לא הטבע שלנו, אבל אחרי 36 חודשים של מלחמת טרור ומשבר כלכלי, גם הטבע משתנה. לרעה.

המסר המדכא ביותר של הסקר מצוי בהערכה של כמעט שלושה רבעים – 73% - מהאזרחים שכיום כבר לא מובטח בישראל עתיד טוב לדור הצעיר. מה פירוש "לא מובטח"? פירושו שאנחנו, דור ההורים, נכשלנו לגמרי, נכשלנו כישלון מחפיר, בהבטחת עתיד טוב לילדינו. לא עמדנו במשימת היסוד של דור יוצא להוריש לדור הבא תנאי חיים טובים קצת יותר.

הייאוש של הדור הזה פוגש את הייאוש של הדור הבא ומחזקו. לפי ממצאי הסקר, רק 17% מהישראלים חושבים שילדיהם אופטימיים מהם. 21% סבורים שילדיהם עוד יותר פסימיים. 26% שקלו להגר מישראל; 'למען הילדים', יסבירו לבטח. הילדים שלמענם עלו היהודים מהגלויות לארץ ישראל.

עוד שנת פיגועים

בימים הנוראים, הפסימיות משחירה את פני הציפיות לשנה הבאה. תשס"ד לא תהיה, להערכתם של 80% מהמשתתפים בסקר, טובה מהשנה שחלפה. מה שהיה הוא שיהיה, והיה רע. רק מיעוט קטן, בין חמישית לרבע מהאזרחים, רואה במהלך תריסר החודשים הקרובים סיכוי סביר לסיום האינתיפאדה ולהתקדמות כלשהי במשא ומתן עם הפלסטינים. הרוב כבר השלים עם עוד שנה של פיגועים, אפס יוזמה מדינית ויאסר ערפאת במוקטעה; 18% בלבד מהישראלים מאמינים שיו"ר הרשות הפלסטינית יגורש.

הפסימיות המייאשת משתקפת בשחיקה הדרגתית אך משמעותית בתדמית המנהיגות של ראש הממשלה שרון. ההערצה פינתה מקום לסימני שאלה. האהבה לספקנות. ערב ראש השנה תשס"ד נשאר שרון ראש ממשלה אמין רק בעיני 49% מהישראלים; בשיא הפופולריות נשקה אמינותו ל-70%. רוב קטן (53%) עדיין סומך עליו. הרבה פחות מהצפוי במצבה המאויים של החברה הישראלית.

דימוי שרון אף נסדק באחת מקורות הברזל שלו, טיפולו באינתיפאדה. 51% מהמשתתפים בסקר פוסקים שטיפולו בטרור כושל. היתרון השרוני היה לחסרון שרוני.

ואם הפסימיות המדינית-בטחונית אינה שחורה דייה, הפסימיות הכלכלית היא לב המאפליה. רק 26% מהישראלים מצפים לשיפור כלכלי במדינה בשנה הקרובה. 37% מסתכלים קדימה בחרדה גוברת. לתחושתם, יהיה עוד יותר גרוע.

והכיס האישי? ילך ויתרוקן: 43% מאזרחי ישראל צופים הרעה במצבם הכלכלי האישי. אותו שיעור כמו בפברואר 2003. די בציפיות דכאוניות כאלה כדי להחמיר ולהעמיק את המיתון. אנשים מיואשים, החוששים לגורלם הכלכלי קונים פחות ומשקיעים פחות. אנשים מיואשים גם לא מורדים.

שר האוצר בנימין נתניהו בטוח שהציבור חי בפיגוע של פאזה, "עדיין לא קולט מה שקורה כאן". ומה קורה? מפנה גדול לטובה, לדעת נתניהו. רוב אזרחי ישראל חולקים עליו ועל מדיניותו. 58% לא סומכים על נתניהו שינהיג בהצלחה את המשק. 56% נותנים ציון שלילי לתיפקודו ו 55% רואים בו שר אוצר לא אמין.

שרי אוצר סובלים בדרך כלל מפופולריות ציבורית נמוכה; זה בא עם התפקיד. לנתניהו מפריעים גם העבר וגם ההווה שלו. מאז כניסתו לאוצר, הוא מצטייר כגזרן בלתי נלאה: מדי כמה שבועות מנחית גזירות חדשות על הציבור. אך אין כל השוואה בין מעמדו של נתניהו בסקרים לבין קודמו. לטובת נתניהו.

"ובכן תן פחדך", נאמר בפתיחתה של הברכה השלישית לתפילת הימים הנוראים. ב"פחד", מפרשים הפרשנים, מתכוונת התפילה לחרדת השם וגם לפחד מפני העתיד ויראה מפני הלא נודע. דומה, שבערב ראש השנה תשס"ד הפחדים מצויים בקרבנו בשפע והתקוות במחסור.

"ובכן תן תקוותך" נבקש השנה בתפילותינו.

לא בלי רון

דעת הקהל בישראל שוללת ברובה את ההסכם המתגבש לחילופי חטופים עד חיזבאללה, שלא יכלול את רון ארד. רק 28% מהמשתתפים בסקר תומכים בעיסקה כזו, ועוד 16% נוטים לתמוך בה. מתנגדים לה 40% ועוד 7% נוטים להתנגד. עוצמת ההתנגדות גדולה בהרבה מעוצמת התמיכה. מי שפתחו במשא ומתן החילופים עם חיזבאללה, על פי תנאיו, לא הצליחו לשכנע את הציבור בחיוניותו.