ברודוויי פרוג'קט: לשוחרי הרפתקאות צליליות

הנה אחד מהתקליטים היפים והייחודיים של השנה, שמציע מפגש פסגה נדיר בין טכנולוגיה לאנושיות. בעוד שברוב המקרים יוצרי מוזיקה אלקטרונית עכשווית מסתפקים באלבומים דלי משקל, שמציבים לעצמם כיעד בעיקר שעשועים בתוכנות מחשב, במכשורים חדשים, בשרבוטים אופנתיים ובהצדעות לעבר - האלבום הזה שואף ומגיע לפסגות ולתהומות משל עצמו. האפשרויות החדשניות וכל ההצדעות והשימושים בעבר משמשים בו אמצעים ולא מטרה. אמצעים להבעת חום ופחדים, יופי ומצוקה, חולשות והתעלות.

זהו אלבום שני לדן ברידג' האנגלי שעובד תחת הכותרת 'ברודוויי פרוג'קט', והפעם הוא חבר לכוח יצירתי משמעותי, הזמר ריצ'ארד פאלמר. כקריאת כיוון גסה ביותר ניתן לתאר את עבודתם כמעין חיבור דמיוני, קצת מפחיד וכמעט דתי, בין .די ג'יי שאדו לטים באקלי. אלו שירים שנבראו ממיזוג בין העוצמה הטכנולוגית והחולשה האנושית, ויוצרים אפלה מזוככת ועתידנות מלאה בחמלה.

לא כל הקטעים באלבום אחידים ברמתם, אבל כולם חותרים באופן מרשים ליצירת אסתטיקה חדשה שהיא הרבה יותר מסתם מרבדים של אווירה ויש בה אמירה מקורית על צער ומאבק, על כוחות הרוח והדמיון ועל האפשרויות הבאמת חדשות והאינסופיות ליצירת מסעות מוזיקליים שבהם התוכן ישרוד כחשוב יותר מהסגנון.

זה אינו אלבום שיתמסר לכל אוזן, ולא כל הקטעים אחידים ברמתם. אבל לשוחרי הרפתקאות צליליות שאינם מסתפקים במוזיקת רקע ומחפשים יצירה מתגמלת ששואבת בצדק את מלוא תשומת הלב, זה תקליט עשיר בהתגלויות, בעומקים ובהפתעות. 'ברודוויי פרוג'קט' הם בין היוצרים הבודדים כיום שמשרטטים עתיד אופטימי מאוד לאפשרויות הבעה בלתי-נודעות ומרהיבות בשוליים המתקדמים של הפופ.

ברודוויי פרוג'קט 'דה וסל', הליקון