תורת הקבלה של מדונה

תשע שנים אחרי פגישתי הבתולית עם מדונה, אני חוזר לזירת הפשע, מלון "ריץ" היוקרתי וההדור בכיכר ואנדום בפריז, כדי לפגוש שוב את אהבת חיי. הנסיבות הפעם שונות לחלוטין. אם לפני עשור התקיים הראיון מיד אחרי הפרויקט הכחלחל, המשולש והנועז – התקליט "אירוטיקה", הסרט המביך "גוף ההוכחות" עם סצינת הסאדו מאזו והספר מרחיק הלכת "סקס" – הרי שכעת הכל תמים וחסוד יותר: הראיון נערך לרגל השקת ספר הילדים "ארבע שושנים אנגליות", אותו כתבה מדונה בהשראת עקרונות הקבלה. היום היא כבר לא מלכת הפרובוקציות, אלא אמא מסורה וחינוכית, דמות רוחנית שנחושה להביא קרן אור לעולם.

פעם בכמה שנים, האנושות נהנית להציק למדונה ואף להספיד אותה, אבל מדונה היא גדולת השורדות, והיא יודעת להתעשת, להמציא עצמה מחדש ולעורר עניין. בימים אלה, לא הכל הולך חלק: אלבומה האחרון, "אמריקן לייף", אכזב. הסרט "סחף חושים", אותו עשתה עם בעלה, הבמאי גאי ריצ'י, חטף ביקורות קטלניות, ירד במהירות לווידאו. הקולגה אלטון ג'ון ירד על מדונה וקבע ששיר הנושא לסרט של ג'יימס בונד, אותו חיברה וביצעה, הוא שיר ג'יימס בונד הגרוע בכל הזמנים. וחוץ מזה, התקשורת מלגלגת על פוזת הדודה המטיפנית והצדקנית שלה.

אבל לא צריך לרחם על מדונה. היא עדיין האשה המפורסמת ביותר בעולם, וכל צעד שלה, כהשקת ספר הילדים, לדוגמה, מלווה בסיקור תקשורתי בינלאומי. היא אמנם תוקפת את התקשורת, מכנה את הטלוויזיה "קופסת הרעל" ואוסרת את הצפייה בה על שני ילדיה, לורדס (לולה) בת ה 6, שנולדה מיחסיה עם מאמן הכושר הקובני, קרלוס ליאון, ורוקו בן ה-3, בנו של ריצ'י, אבל זה לא מפריע למדונה לעשות שימוש מניפולטיבי בתקשורת. ראו פרשת הנשיקה הלוהטת עם הזמרת בריטני ספירס בטקס חלוקת פרסי אם.טי.וי לפני חודש – מדונה, אשפית יחסי הציבור, שוב קיבלה פרסום עצום, שמסייע הפעם לקידום ספר הילדים.

מבחינת יצירה והערכה אמנותית, זו אולי לא תקופה מזהירה, אך מדונה יכולה להתנחם בכמה אירועים משמחים שהיא מציינת עתה: יום הולדת 45, 25 שנה לעזיבת ביתה במישיגן ולהתייצבותה בניו יורק עם קומץ דולרים בכיס ושאיפות להיות רקדנית, 20 שנות קריירה במהלכן מכרה 140 מיליון אלבומים. ההון האישי של מלכת הפופ מוערך ביותר מ-300 מיליון דולר – לא רע עבור מי שכרסמה פופקורן והתפרנסה מצילומי עירום כדי להשביע את רעבונה בימיה הראשונים בניו יורק.

למרות דברי המלעיזים והמספידים, חברות ענק כ"גאפ" ו"אסתי לאודר" משתמשות עכשיו בשירותיה הטובים של מדונה בקמפיינים שלהן. עוד כמה מזומנים לחשבונה התפוח.

מאחר שמדונה אוהבת לעשות הכל בגדול, גם השקת "ארבע שושנים אנגליות" לוותה ברעש תקשורתי אימתני. הספר, שהכנסותיו קודש לקרן צדקה לילדים נזקקים, הופץ במקביל בכמאה מדינות (ההפצה הסימולטנית הגדולה בתולדות הספרות) ותורגם ל-30 שפות, כולל עברית (בהוצאת "כנרת זמורה ביתן"). הוא מספר על ארבע חברות טובות, שמקנאות בילדה מוצלחת, יפה ועצובה, ושמה בינה.

הראיון עם מדונה לואיז ורוניקה צ'יקונה ריצ'י נערך באולם לואי ה-15 של מלון "ריץ'". תפאורת החדר הולמת את האיורים המרנינים והצבעוניים של הספר: אגרטלים עם ורדים אדומים, ספות ורודות, ציורי קיר קלאסיים של נוף, פוסטרים של הספר. מדונה מרביצה איחור של שעה, ואז מואילה להתייצב בשמלה שחורה אלגנטית ובוהקת של "פראדה" ובמגפיים שחורים בעלי עקב דק. לאוזניה עגילים, מנצנצים לידיה השריריות צמידי כסף ויהלומים וגם חוט אדום, בהשראת הקבלה, ולאצבעה טבעת יהלום.

מדונה חזרה לבלונד הנצחי שלה, אחרי שבחודשים האחרונים היתה שוב, כבמקורה, ברונטית. שיערה ארך והוא גולש קצת מתחת לכתפיים. הנערה החומרנית בדימוס, שהפכה לאשת רוח, כבר לא סובלת את הדיונים בנושא השינויים בצבע שערה: "לאנשים אין משהו יותר טוב לעשות בחיים, מאשר לדון בשיער שלי?", נראה שלא ממש.

היא עדיין נורא יפה, גם אם מסתייעת בשכבת מייק-אפ נדיבה ובשפתון אדום עדין כדי להילחם בפגעי הזמן שמתחילים להפגין נוכחות. לטענתה, טרם נעזרה בנפלאות הרפואה הפלסטית. "בכל פעם שאני מתבוננת במראה ורואה קמט חדש, אני מתבאסת, אבל מייד מתעשתת ואומרת שאל לי להיות ביקורתית כלפי עצמי", אמרה לאחרונה בראיון. "אני לא יכולה להיות לכודה במחשבות על להישאר צעירה ומושלמת. אני מה שאני". המבטא שלה השתנה וגוון קוקני הסתנן לתוכו, בעקבות התקופה בה גרה בלונדון. היא אמנם מותשת מהאירועים הרבים סביב הספר - בשבוע אחד התרוצצה בין לונדון, פריז וניו-יורק – אבל, כהרגלה בראיונות, היא במיטבה, אינטליגנטית ומשעשעת. אלא שכתוצאה מהעיסוק בענייני רוח, נעשתה התנהלותה רצינית וכבדת-ראש יותר, פחות אירונית ומשועשעת. חבל.

כתשורה, הבאתי לה את המהדורה העברית של "ארבע שושנים אנגליות" (היא מפגינה בקיאות באלף-בית העברי) וכן חמסה מרהיבה שעיצבה, חיה נפתלי מ"שברי צלחות". בתחילה, מדונה קצת לחוצה, אבל בהמשך מפגינה פתיחות. היא הודפת כל ניסיון לדון בשמועות על הריונה (למרות שהיא מודה בכך שהיא משתוקקת לילד שלישי) ובנשיקה עם בריטני ספירס. אנחנו, כידוע, התכנסו כדי לדבר על ספרות.

ההתנסות הספרותית הקודמת שלך היתה הספר "סקס". מה את חושבת היום עליו ועל הדרך שעברת מאז?

"כשפרסמתי את 'סקס', הייתי בשלב בחיים שבו עניין אותי לפרוץ גבולות, לחקור את המיניות, את צביעות החברה, הטאבואים, ורציתי לחשוף את עצמי, להשוויץ. כשאני מסתכלת על המסע שעשיתי מאז ועד היום, אני מאוד גאה בו. הספר 'סקס' היה על עצמי: 'היי, תביטו בי'. התעניינתי אז רק בעצמי. הייתי אגו מאנייקית. ואילו הקבלה לימדה אותי שהנשמה של כל אחד טובה, שמה שלא טוב בנו זה האגו. האגו הוא השטן שמנסה לשלוט בנו, והתפקיד שלנו הוא לנסות ולשלוט בשטן שבתוכנו. בספר הילדים רציתי לחלוק עם ילדים ומבוגרים את החוכמה שרכשתי, את נסיון החיים שלי ואת מה שצברתי בגידול הילדים".

מהיכן ההשראה לכתיבת הספר?

"הרב איתן ירדני, אחד ממורי הקבלה שלי, הציע לי לכתוב ספר ילדים כדי לחלוק את הידע שלי עם אחרים. כמו כן, בניסיון שלי עם ילדיי גיליתי שאין מספיק ספרים רוחניים עם מסרים חיוביים וחינוכיים שמתאימים להם, ורציתי למלא את החסר".

בילדותך, קראו לך סיפורים לפני השינה?

"כן, אבא שלי תמיד קרא לנו ספרים. היה לנו בית קטן, ואבא ישב על שרפרף במסדרון וקרא לנו סיפורים, בעוד כל הילדים מקשיבים בחדרים מסביב. מאוד נהניתי מזה".

איזו ילדה היית?

"מאוד זהירה, סקרנית, מלאת חיות ונמרצת".

היו לך הרבה חברות?

"לא, רק קבוצה קטנה של חברות נאמנות".

מה צריך לעשות כדי להיות חבר של מדונה עכשיו?

"אתה צריך להצחיק אותי".

לגיבורת הספר קוראים בינה, וניתן להסיק, גם לפי האיורים, שמדובר בבת-דמותה של מדונה. בינה היא יתומה קשת-יום שעובדת בפרך בטיפוח הבית. אמה של מדונה מתה בגיל 31, כשהילדה היתה בסך הכל בת 6 (האב התחתן כעבור שלוש שנים עם סוכנת הבית). היתמות של מדונה היא חוויה טראומטית ומעצבת בחייה, וגם מניע לאמביציה הבלתי נלאית שלה. ביצירתה, עסקה לא אחת ביתמותה, ולכן לא מפתיע שגם בספר הילדים בחרה לדון בכך.

בעבר היא אמרה לי, "כילדה, עשיתי החלטה נכונה כשבחרתי דמויות אם חלופיות, אבל אמא תמיד חסרה לי. בקטע של להתחבק, לטלפן, לספר סודות, לקטר על גברים ולשתף אותה בשמחות". בפגישתנו הנוכחית היא מוסיפה: "אחרי המוות של אמא שלי חשתי תחושה עזה של אובדן, נטישה ועצב. אבל זה הפך אותי לשורדת ולחזקה. מאז מות אמי אני מחפשת סיבות לקיומי, ובזכות ילדיי אני מרגישה שהצלקות של ילדותי הגלידו. הילדים ריפאו אותי".

למרות הרושם שנוצר, ולפיו בינה היא בעצם מדונה, המחברת טוענת: "אף אחת מהבנות לא מסתמכת על דמותי, אבל בכל אחת מהן יש משהו ממני ואני מזדהה עם כולן. הן גם מבוססות על חברות של בתי".

למה בחרת בשם בינה?

"בחרתי בו כי לפי הקבלה בינה היא החלק הנשי של אלוהים".

הספר שלך עוסק בקנאה. במי קינאת בילדותך?

"בראש ובראשונה בכל אלה שהיו להן אימהות. קינאתי גם בכל מי שהיתה יותר יפה או יותר עשירה ממני. רק כשאתה מתבגר, אתה מגלה שהרגשות האלה הם בזבוז זמן".

היום יש לך הכל. במי את מקנאה?

"היום אני מקנאה בכל מי שלא מקנא ומצליח לחיות את החיים בלי רגש של קנאה. אני עובדת על זה ומשתדלת לא לקנא. כשאתה מתרכז במה שיש לאנשים אחרים, במקום בדברים הטובים שיש לך, ובמקום להיות אסיר תודה על הדברים הטובים שקיבלת, זה סוג של חטא, וזה עושה רע".

את לא חושבת שקנאה יכולה לשמש גם גורם מדרבן להישגים?

"אני לא חושבת כך. קנאה לא עוזרת ולא מניעה אף אחד. הדרך היחידה להתקדם ולהשיג דברים בחיים, היא לרצות שגם לאחרים יהיה טוב, ושגם הם ישיגו דברים טובים".

מה גרם לך להתמסר לקבלה ולהעמיק בה?

"זה קרה כשהייתי בהיריון הראשון שלי. עמדתי ללדת את בתי והייתי סקרנית לגבי השאלות הגדולות של החיים: למה אנחנו פה? מהי המטרה? מהי משמעות החיים? הייתי פתוחה לחקור ולענות על השאלות האלה, והתחלתי ללכת לשיעורי קבלה. המידע שקיבלתי שם בא ברגע הנכון של חיי".

איזה השפעות נוספות, מלבד כיבוש האגו, יש לעיסוק בקבלה על חייך?

"למדתי את הכוח של המילים ואת האנרגיה השלילית של הרכילות. אני משתדלת להימנע מאנרגיות כאלה. מדי פעם אני נקלעת למערבולת של רכילות סביבי. למשל, השמועות שצצו לאחרונה שאני בהיריון. אני מצפצפת וחומקת מזה, ולא שמה קצוץ. זה גורם לי להיזכר בכך, שעלי לדבוק ולהתמיד בלימודים הרוחניים שלי".

הקבלה שינתה את יחסך ליהדות?

"בניגוד לשמועות: אני לא מתגיירת ולא ממירה את דתי! לדברים שאני לומדת בקבלה אין שום קשר לדת, למרות שזה נראה ככה. מבחינתי, הקבלה היא כמו מדע שנותן לי כלים פרקטיים לחיים. אני מאמינה שיש כוח עליון אחד בעולם. אתה יכול לקרוא לו אלוהים, אתה יכול לקרוא לו מקור אנרגיה או חיים. חשוב להגיד שאני לא מחווה דעה על הדתות באופן כללי, או שופטת אותן, אבל יש לי בעיה עם דת כי הניסיון שלי מראה שהדת מפצלת ומפרידה בין בני-אדם, ואילו בקבלה יש אלמנט מאחד".

היה דיבור ששינית את שמך ממדונה לאסתר בהשראת הקבלה.

"אני לא משנה את שמי לאסתר".

היו גם שמועות שאת עומדת לצלם קליפ בישראל לאחד משירייך שעוסק בקבלה.

"אני לא עומדת לצלם קליפ בישראל".

"ארבע שושנים אנגליות" הוא הראשון בסדרה של חמישה ספרים. במה עוסקים הספרים הבאים?

"כל אחד מחמשת הספרים שלי קשור לדרכים שונות בהן אנחנו מתרחקים מאלוהים. הספר השני, 'אדון פיבודי והתפוח', שייצא בנובמבר, מכוון לבנים ומדגים את החשיבות של ההוראה ושל המורים שלנו. הסיפור השלישי הוא על חוסר ביטחון, ועל כך שלכל דבר שקורה צריכה להיות סיבה. הספר הרביעי יראה שלכל אחד מאיתנו יש תכונות שליליות, ושצריך לדעת להתגבר עליהן. הספר החמישי יעסוק בנתינה ובסוד האושר".

מה ילדייך חושבים על הספר?

"הבן שלי רק בן 3 ועוד לא קורא, וחוץ מזה, הוא מעדיף להתעסק במכוניות. בתי מאוד אהבה את הספר. היא גם עזרה בתהליך הכתיבה ונתנה לי עצות. היא נמצאת בגיל שאני מאוד זוכרת מילדותי: היא מתעניינת בעיקר בבגדים, בבנים ובצ'יפס"

משפחת ריצ'י נפרדה לאחרונה ממשכנה בלונדון והשתקעה באחוזה בבוורלי-הילס, ששוויה 6.5 מיליון דולר, ושנרכשה מדיאן קיטון. מדונה עיטרה את הקירות בציורים מאוסף האמנות האיכותי שלה: עבודות של דייגו ריברה, פיקאסו ופרידה קאלו. מדונה, שהיתה נשואה בעבר, במשך ארבע שנים, לשון פן, מדווחת על חיי זוגיות מאושרים עם בעלה הנוכחי, גאי ריצ'י.

היא סבורה כיום שלמען נישואים טובים יש לעבוד קשה: "אני צריכה לעשות הרבה מאמצים והתפשרויות מובן שזה שונה ממה שציפינו. הגענו להבנה, שנישואים זה לחלוק מטרות משותפות. כשאני שומעת אנשים מאוהבים משתפכים, אני אומרת: 'נו טוב, נראה אותם בעוד ארבע שנים'. אהבה אמיתית דורשת הרבה עבודה, ולפעמים יש הרבה אכזבות. אבל תמיד יש תקווה, ואם אתה אוהב מישהו באמת, אתה דבק בו ולא משנה מה. לפעמים יוצא לנו לריב, וגאי מעצבן אותי, אבל זאת אהבה אמיתית. אני במקום טוב עכשיו ואני מאוהבת עמוקות. בזכות הקבלה, אני מבינה כיום מהי אהבה אמיתית: לתת רק בשם הנתינה ולא לצפות לשום דבר בתמורה. זאת אהבה ללא תנאים. זה לא רק קראש ראשוני, או שעשוע, או משיכה מינית, או ייחוס ומעמד. זה הרבה יותר".

מדונה מכחישה שמועות שפורסמו לפני מספר חודשים על בעיות בזוגיות שלה: "זה אבסורד מוחלט. הנישואים והאמהות הפכו אותי מאושרת מאי פעם". בראש סדר העדיפויות שלה נמצאים ילדיה, והיא מעדיפה לבלות איתם מאשר ללכת למסיבות או לאירועים. מדונה מתעוררת עם ילדיה ומכינה אותם לבית-ספר או לגן. בארוחת הערב, מבלה במחיצתם אחד משני ההורים לפחות.

מהי הגישה החינוכית שלך?

"לדעתי, אין צורך בכסף כדי לתת לילדים שלך קסם. הדבר הכי חשוב הוא לתת לילדים אהבה וכלים להבחין בין טוב ורע. אני מנסה לגרום להם לחשוב בעצמם. בבית אני זו שאחראית על הסדר והמשמעת, ואני לא מרשה להם לקלל. גאי נותן להם יותר חופש. איימתי עליו שאפטר אותו מתפקיד האב אם הוא לא יהיה יותר מעורב בגידול הילדים, והוא אכן נהיה הרבה יותר מעורב. אני הרי לא יכולה להיות כל הזמן האימא הקשוחה, הרעה והמחמירה".

בשעות הפנאי היא קוראת ומתרגלת יוגה. היא גם מנגנת על גיטרה שריצ'י קנה לה ואוהבת להאזין למיסי אליוט ואמינם. מדונה לא טורחת לצפות בטלוויזיה, אבל לאחרונה התארחה בסדרה הקומית המצליחה "וויל וגרייס". "עשיתי את זה בשביל הפאן, כדי להגיד שעשיתי סיטקום", היא מסבירה.

בני-הזוג מרבים להתייעץ: היא מחווה דעות על תסריטים, הוא שומע סקיצות של שירים ומעיר הערות. לדבריה, הם אוהבים לבלות יחד בבית, לאכול ארוחת ערב, לצפות בסרט ולדבר על החיים עד שלוש לפנות-בוקר.

מדונה, מכתיבת האופנה, האשה ששינתה תדמיות, טיפחה מעצבים צעירים וטענה שאין כמו שופינג כדי לשמח לב נערה, מעדיפה כיום להתעמק בסוגיות נוקבות יותר. "אני אמנם יכולה עדיין ליהנות מאופנה, וכמה מחבריי הטובים הם מעצבים, למשל, גוטייה, אבל לאור כל מה שקורה עכשיו בעולם, אני חושבת שאנחנו טרודים בדברים הלא נכונים. אני כבר לא מתעניינת באופנה נטו. אני גם לא רוצה שאנשים יחקו אותי ויתלבשו כמוני. עכשיו אני מעדיפה שהם יחשבו כמוני".

גם תופעת הסלבריטאיות בכל מחיר ממש לא לטעמה. "מאוס בעיניי שכולם רוצים להיות סלבריטיז. זה, לטעמי, בולשיט אחד גדול, ומי כמוני יודע ומבין את זה".

למרות הכישלון של "סחף חושים" בפרט, והקריירה הקולנועית שלה בכלל, מדונה לא שוללת עשיית סרט חדש בקרוב, ואף שוקלת לפנות לבימוי. "אנשים נסחפו עם ההתקפות על 'סחף חושים', והכישלון וההתקפות באמת פגעו בי, אבל לא השפיעו על היחסים שלי עם בעלי. אם היחסים שלנו לא היו יכולים להתמודד עם הכישלון, אז מה היה הבסיס שלהם בכלל? בעלי ואני רצינו בסך הכל לעשות סרט קטן, בלי הרבה אנשים שיהיו מעורבים, ולעסוק בו בכוח ובפוליטיקה, במאבק המינים, במערכת היחסים של גברים ונשים. אבל אנשים רצו שהוא ייכשל עוד לפני שהוא יצא. חיכו לנו בפינה. אנשים כתבו עליו דברים רעים בלי לראות אותו אפילו, וזה יצר דעה קדומה, כך שרבים לא טרחו לצפות. אני חושבת שהמבקרים היו שולפים סכינים לעבר גאי גם אם הוא לא היה נשוי לי, בגלל שהוא הצליח בשני סרטיו הקודמים, 'לוק סטוק ושני קנים מעשנים' 'ו'סנאצ'". ככה פועלת כיום המדיה: היא ממליכה אותך ואז מפילה אותך.

אנחנו בהחלט חושבים לעבוד שוב יחד, ואני לא מתכוננת לוותר על המשחק. אני נהנית לשחק כי זה פאן. אני לא שמה קצוץ על מה שאנשים חושבים על המשחק שלי. אני עובדת על סרט מוזיקלי חדש ומקורי ואנחנו מנסים להשיג מימון".

לעומת זאת, הכוכבת מכחישה את השמועות על כוונתה להרים מופע ראוותני בלאס-וגאס, כפי שעשתה הקולגה סלין דיון. "אני בכלל שונאת את לאס-וגאס ולא יכולה לסבול להיות שם יותר מחמש דקות".

עשית כבר המון דברים בתחומים שונים ומגוונים. ממה הכי נהנית?

 "הדבר הכי מהנה מבחינה יצירתית הוא כתיבת ספרי הילדים. זה קשור בעיקר לעובדה שלא כתבתי אותם כדי להיות יותר מפורסמת או יותר עשירה, או בגלל שאני חושבת שזה 'קולי'. אני עושה את זה רק בגלל שאני רוצה לחלוק את מה שאני יודעת".