עברית שפה קשה

לפי מומחי האקדמיה ללשון עברית, כדי לשוחח בעברית תקנית אין להשתמש במילת האייטיז האהובה "סקייטבורד" אלא לומר "גלגשת". שלא לומר שבכלל אסור לומר "אייטיז". אליבא דאקדמיה זו (כולי תקווה שארמית הם מרשים שם), המצבעים והמדגשים שהנער מהשיחה רוצה לקנות הם בעצם טושים ומרקרים (בהתאמה). מרשתת היא המילה העברית שהמציאה האקדמיה לאינטרנט, ועכשיו נולד חידוש חדש, באותו תחום ממש. לרגל פרוס השנה החדשה חשפה האקדמיה את הפיתוח הישראלי המתקדם ביותר – "כרוכית".

מעתה אל תאמרו "שטרודל" כשאתם מוסרים את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם, אלא "כרוכית". השטרודל למאכל כבר עוברת לפני שנים, ועכשיו מגיע תור הסימן שעל המקלדת, שפשוט לא יכול לשאת יותר מילה לועזית. המוח היהודי, מתברר, ממציא לנו לא רק פטנטים אלא גם מלים רבות-רבות, היישר מהמוח הקודח. וכל זאת עשרות שנים לאחר שאליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, הלך לעולמו.

רק מה, עם הכבוד לכוונות הטובות, פעמים רבות נתקלות המלים שיוצאות מבית האקדמיה בקיתונות של בוז וציניות. לא מעט אנשים תהו אתמול, אם באמת יאמרו "כרוכית" בכתובת הדואר האלקטרוני שלהם. ואם כן, מה יחשבו עליהם בני שיחם. "לאנשים היו תגובות רגשיות ממש, כאילו למילה הלועזית יש איזה יופי מיוחד במינו", זועפת רונית גדיש, המזכירה המדעית של האדקמיה ללשון העברית.

בעצם, מה רע לקרוא לשטרודל שטרודל?

"למה זה טוב, כי זה בלועזית? מה המקבילה העברית למילה אינפורמציה? מידע. וממתי קיימת המילה מידע? מ- 1942. עד לפני עשר שנים מי שאמר מידע היה משונה. בא עולם המחשבים, אימץ את המילה מידע ודחק לגמרי את המילה אינפורמציה. אז בשנת 42' זה היה מאוד מצחיק להגיד מידע, ב-52' זה היה ממש מצחיק ואפילו ב-82', וב-92' פתאום אהבו את המילה. אז מה, נתייאש? מה, המילה 'שולחן' יותר יפה?" ובכל זאת, משתמשים בה יותר מאשר במילה גלגשת.

"אם כולנו היינו כאלה, לא היתה עברית, והיינו מדברים היום בבליל שפות. אז כדאי לא להגיב מהבטן, ולא להתייחס בעוינות למלים שלנו. מה העברית עשתה לנו כל כך רע? צריך להיות פחות פסימיים לגבי כוח ההיקלטות של מלים. לפעמים יש רוויה במלים לועזיות, ומחליטים שאי אפשר יותר. בתחום המחשבים, למשל, המילה תקליטור היא לא מוקצית. לא שאני אוהבת אותה כל כך".

אילו מלים את כן אוהבת?

"מידגנים".

מה זה?

"המילה העברית לסיריאלס. זו מילה מצוינת. היא טובה כשם גנרי לקורנפלקסים, שלהם גם יש שם עברי, פתיתי תירס. התחילו לקרוא להם דגני בוקר. למה רק בוקר? אצלנו בבית אוכלים מידגנים. אצל הבת שלי זו מילה טבעית לחלוטין".

הנה מקבץ מלים שהומצאו בין כותלי האקדמיה בחודשים האחרונים. נקבע כי הסקייטבורד, כאמור, ייקרא "גלגשת", לורד או טוש ייקראו "מצבע" ומרקר יהיה "מדגש". עוד הוחלט, כי יציאה מכביש ראשי תיקרא "מחבר יציאה" או "יציאון". שאטל, הוחלט, יכונה בעברית "הסעית".

בשנים קודמות נקבעו עוד כמה גירסאות עבריות משעשעות למלים שונות. קרוואן, נקבע, ייקרא "מעונוע". אינטרנט ייקרא בעברית "מר -

שתת". סטרט-אפ יהיה "הזנק". טוק שואו - "תוכנית שיח". לוגו - "סמליל". ז'אנר - "סוגה". קומיקס - "עלילון". פאי הוא "תמליא" (שוו בנפשכם את הסרט הפופולרי "אמריקן פאי" משנה את שמו ל"תמליא אמריקני"). ואם תרצו לאפות תמליא בטוסטר-אובן אימרו "תנורון". הבעיה היא שאתם לא אומרים.

"אתה לא יכול להכריח את הציבור לקרוא לאינטרנט מרשתת. גם הכרוכית לא תיתפס", אומרת עטרה אופק, מנהלת פורום השפה העברית ב- ynet יחד עם ימימה עברון. "האקדמיה מתנגדת לעברת מילים בינלאומיות כמו אקדמיה, טלפון וטלוויזיה. רצו להציע את המילה 'חישפוזית' לאמבולנס, אבל האקדמיה התנגדה. אבל יש מלים שנקלטו כמו קלטת, שפעם היו אומרים קלטה כמו קסטה".

באקדמיה ללשון העברית מסבירים, כי המלים החדשות נקבעות בוועדות שמורכבות מאנשי מקצוע. רונית גדיש: "בשנות העשרים, כשהעברית היתה בחיתוליה, היתה נכונות גדולה לקלוט מלים חדשות, אז המציאו יותר, הפתיחות לקלוט היתה גבוהה והחסר היה גדול. ככל שאנחנו מתקדמים במעלה המאה ה-20 וה-21, יש מציאות לשונית חזקה, ויותר ממציאים ועושים סדר.

"מלים רבות אנחנו משאירים בלועזיותן, לצערנו. מלים אחרות מתעדות את מה שכבר בשימוש ואחוז מסוים זה המצאות חדשות. לפעמים זו וריאציה על איזה שורש. אנחנו מפיצים זאת לאנשי מקצוע לקבלת ביקורת ומפרסמים ברשומות. עד לפני כמה שנים גם הוצאנו מילונים".

לדברי עטרה אופק, יש מלים שאין להן שום סיכוי להיקלט. "רצו, למשל, לקרוא לסטנד-אפ קומדי 'מצחק'. אין לזה סיכוי. או במקום סטארט-אפ להגיד 'הזנק', או צמיגאי במקום פנצ'רמאכר. לווידאו-קליפ הציעו קליפ-חוזי. זה מגוחך להפליא. מי ישתמש בזה? עם זאת, זמריר נכנס במקום ג'ינגל, וכולם יודעים שמרכול זה מינימרקט".

למה חייבים לכל דבר מלה בעברית?

"יש מלים שפשוט אין להן מילה בלועזית, שאתה מוצא את עצמך אומר 'הזה של הזה'. כך שלפעמים צריך להמציא מלים. כדאי להשאיר רק מלים בינלאומיות מובהקות".

יכול להיות שהמצאת המלים הופכת לבדיחה בעיני אנשים?

"להפך. אתה מרגיש שאתה חלק משפה מתחדשת וזה נורא יפה בעיני. זה מכניס קצת הומור כשמציעים לקרוא לסקייטבורד 'גלגשת'. מדרוג התקבל יפה לרייטינג. קדימון במקום פרומו. אבל מכלב בשביל שדכן לא יתקבל".

מי קובע אם מילה מתקבלת?

"הציבור. אם מילה נכנסת לעיתונות יותר מפעם אחת, היא תתקבל לגמרי. קניון הכי חזק, וזו מילה שהומצאה בשביל מרכז קניות".

ומה יעלה בגורל הכרוכית?

"היא תישאר, אם בכלל, בארוחת הצהריים של חברי האקדמיה. יש הרבה משתמשי מחשב שנראה להם מגוחך להגיד 'שטרודל'. הם ירגישו לא פחות מגוחכים להגיד 'כרוכית'".

"יש, למשל, את המילה 'אקוויפר', שמתארת שכבת קרקע. קבענו במקומה את המילה 'אקווה' מלשון היקוות, זה גם מזכיר את המילה 'אקווה' בלטינית, שפירושה מים. אדם שכתב ספר על בעיית המים אימץ את המילה והנה היא מופיעה בספר. מעניין אם היא תצליח להיכנס לשפה, או שזו תהיה גחמה חד-פעמית. אם כל אחד יעקם את אפו, אז יקרה לה מה שקרה למלים אחרות שנשכחו. צריך סבלנות לדברים האלה, אנשים שאכפת להם".

למה החלטתם להביא לידיעת הציבור את המילה כרוכית?

"שטרודל זו מילה שבאה מתחום האידיש, הגרמנית, לתיאור מאכל עם בצק ממולא במילוי. כורכים את המילוי בבצק ומקבלים דבר שנראה מהצד כמו הסימן שבכתובת האינטרנט. במכון התקנים עסקו ברשימת מונחים של סימני דפוס, ולקחו את המונח העברי שנקבע בעבר בתחום האפייה והמטבח. זו בכלל לא מילה חדשה. היא הומצאה על-ידי ועד הלשון ב-1912".

אבל אף אחד לא אומר אותה.

"אני לא בטוחה. תפתחי ספרי בישול ותראי. אחד הז'אנרים, הסוגות, שיותר מכניסים מונחים בעברית זה ספרי הבישול. אין לי כרגע ספר בישול לידי, אבל מנסיוני אני כל פעם נדהמת כמה זה נכנס. הם גם כותבים ממחה ולא בלנדר, מחית ולא פירה".

אבל בקונדיטוריות לא אומרים כרוכית.

"קונדיטוריות זה קונדיטוריות. ברחוב לא אומרים הרבה דברים, ולא צריך להתייאש. העברית זה אחד הדברים הטובים שקרו לנו במאה העשרים".